הבית של התנ"ך

גדולתם של אבות האומה

שו"ת עשה לך רב לר' חיים דוד הלוי (חלק ה, סימן קטו):

מכתבך מיום כ"ב כסלו גרם לי צער עמוק, משום שאתה אדם דתי, והכתרת את מכתבך "בסייעתא דשמייא. מעולם לא הייתי מעלה על דעתי שאדם דתי יתקיף בחריפות כזאת ובטויים בוטים כאלה את אבות האומה ומלכיה.

אשיב לך בכתב על נקודה מרכזית אחת בלבד.

אדם חילוני התוקף את אבות האומה בגין הסיפורים שסופר עליהם בתנ"ך, ניתן בהחלט להבינו, שהרי אין הוא מאמין בקדושת ספר זה, ולדעתו אין הוא אלא מעשה ידי אדם, ולכן ניתן להסיק מסקנות כפי ששכלו של אדם מבין. אבל אתה, הלא דתי הנך, ומאמין שכל התורה כולה, כולה ממש, ללא יוצא מן הכלל, אפילו לא תיבה אחת, כולה נאמרה מפי הגבורה (עיין בהרמב"ם הלכות תשובה פרק ג' הלכה ח'). ומי שכתב סיפורים אלה בתורה על יהודה וראובן, הוא שהנציח את שמם כאבות האומה, וצוה לכתוב את שמותיהם על אבני האפוד, שנשא הכהן הגדול על לבו לפני ה' לזכרון (שמות כ"ח. ועיין שם ברש"י פסוק י"ב דבור המתחיל לזכרון). ואם הקדוש ברוך הוא החליט כך, מה לך אתה כי תלין?!

וכן לגבי יעקב ויצחק (שנעקד ע"ג המזבח בחינת עולה תמימה), והקב"ה בדברו עם משה רבנו, אומר: וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב בא - ל שדי (שמות ו' ג'), או אותו פסוק בתפלתו של משה רבינו: זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך אשר נשבעת להם בך (שם ל"ב י"ב), ועוד פסוקים רבים כאלה. וכיצד עלה על דעתך להטיח דברים כה בוטים וקשים נגדם, אחרי שזכו שאלקים עצמו דבר אתם ונשבע להם. האם בכלל אתה מבין מה פירוש הדבר "וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב", האם ידוע לך כיצד צריך להראות אדם, שאלקים מדבר עמו.

וכן לגבי דוד (מחבר חלקים גדולים מספר תהלים), שאחרי המעשה שציינת, נאמר עליו "משיח אלקי יעקב ונעים זמירות ישראל". והוא אומר על עצמו: רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני, אמר אלקי ישראל לי דבר צור ישראל וכו' (שמואל ב' כ"ג). כלומר שזכה לרוח הקודש. ואם אתה מאמין לסיפורי התנ"ך עליו. הרי שחייב הנך להאמין גם ליתר הדברים שנאמרו עליו. ואם אמנם כך איך מלאך לבך להטיח דברים כה בוטים נגד "משיח אלקי יעקב"?!

התנ"ך – מורה דרכו של החפץ חיים

בנו של החפץ חיים - ר' אריה לייב הכהן, כותב במאמרו 'דוגמא מדרכי אבי' (עמוד כח):

"ספר התנ"ך היה מורה דרכו, לא לבד חלק החוקים והמשפטים אלא גם כל מאורע ומקרה שבאו בדברי התורה והנביאים והכתובים - מהם למד איך לכונן אורח החיים של עם ישראל. דבריהם הציתו בו אש קודש להגיד לעמנו את אשר עליהם לעשות, דברים מלהיבים כגחלי אש, ומהם שאב תנחומות אל לכל נדכה ונכה רוח, ולחזק ברכים כושלות ולצפות לישועת אלקים.

והתנ"ך היה כמעט בכל ימי חייו באמתחת הטלית ותפילין שלו. אמנם, מעולם לא קירב דברי התורה והנביאים לשכלו הוא, ולהעמיס בהם רעיונות וחידו"ת כדרך רבים וגם שלמים מטובי עמנו. אדרבה, קירב שכלו לשכל התורה תמיד, ועל כן לא יפלא תקוותיו העצומות ובטחונו הגדול, כי לא יפול צרור ארץ מכל המפורש בתורה ובנביאים לעתידת עם ישראל".