הבית של התנ"ך

להעלות ככל שניתן כל נושא בתנ"ך

רבי מנחם ריקאנטי בהקדמת ספר (טעם מצות) מלמדנו הדרכה עקרונית ומהותית בדרך לימוד תנ"ך:

"ואתה הבן זה מה שאומר לך עתה. וזהו, כי בכל מקום שבתורה תוכל לעשות המעשה ההוא או המצוה ההיא, אל דבר עליוני ממנו, העליהו וטוב לך, אף על פי שלא קבלת אותו הטעם מפי חכם מקובל, או אפילו לא ראית אותו באחד מספרי החכמים, ובלבד שלא תאמר כי אין הדבר כפשוטו, ורומז [רק] לדבר עליוני ממנו, שנאמר (קהלת ה, ז) 'כי גבה מעל גבה שמר וגבהים עליהם'. וגם לא תאמר שאותו הטעם שחשבת מעצמך, היא עיקר נתינת התורה, רצה לומר המצוה ההיא, אלא תאמר אם לא נתנה מצוה פלונית, ראויה היתה לינתן מטעם כך וכך.

והכריחני לומר זה, כי בעבור שכל החכמות כולן רמוזין בתורה, ואין דבר חוץ ממנה, והמצות הן דבר אחד, ותלויות במרכבה העליונה, איש איש למלאכתו אשר המה עושים, וכל מצוה ומצוה תלויה בחלק אחד מן המרכבה, אם כן הקדוש ברוך הוא יתברך אינו צד אחד בלתי התורה, ואין התורה חוץ ממנו, ואין דבר חוץ מן התורה, על כן אמרו חכמי הקבלה (ראה זהר ח"ב דף ס' ע"א) כי הקדוש ברוך הוא יתברך הוא התורה".

המקרא והמשנה - יסוד בית הלימוד

במסכת אבות (ו, ה) נאמר: "והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים... במקרא...".

בספר מדרש שמואל על פרקי אבות (ו, ה) מבאר זאת:

כלומר שצריך שיהיה בקי בהן, בפירוש המקרא והמשנה, שהם היסוד אשר בית הלימוד נכון עליהם. ואיך יכול לבנות הבית בלי היסוד"?