הבית של התנ"ך

אין להגדיל את חטאי הקדמונים משום נימוק

בספר 'בן יהוידע (שבת נו) מבהיר כי שלילת חטאי הגדולים היא מוחלטת:

"'כל האומר דוד חטא אינו אלא טועה' – נראה לי בס"ד בא לרבות בתיבת 'כל' – אפילו שהאומר כן כוונתו לשם שמים כדי לחזק לב בעלי תשובה, כמו שאמרו רבותינו ז"ל: "לא היה דוד ראוי לאותו מעשה אלא להורות תשובה ליחיד"; עם כל זה אינו אלא טועה במה שאומר שחטא בסתם, שהשומע יבין ויחשוב שחטא באשת איש ממש, וזה אינו כך...".

ובספר פתח עיניים לחיד"א (שם) שולל ניסיונות אחרים לתלות חטאים בגדולי האומה:

"אינו אלא טועה" – הא דנקט לשון שלילה ולא 'האומר ראובן/ דוד חטא טועה' וכיוצא, דאי הוה אמר הכי, הוא אמינא איברא דחטא אבל טועה לזכור גנות אדם גדול. להכי נקט: 'אינו אלא טועה' – שאין בדבריו שום צד אמת טוב, אלא הכל הבל וטעות גמור".

ובספר מראית עין לחיד"א (שבת נו) שלל טענה נוספת שתאמר שהגדולים חטאו, אלא ששבו ונתכפר להם:

"'כל האומר דוד חטא' – פירוש בגוף הענין בלקיחת בת שבע, ושאחר כך נתכפר לו – אינו אלא טועה... אף בעצם זיווג בת שבע לא חטא...".

שליש בתורה שבכתב

רמב"ם הלכות תלמוד תורה פרק א הלכה יא:

"וחייב לשלש את זמן למידתו, שליש בתורה שבכתב, ושליש בתורה שבעל פה, ושליש יבין וישכיל אחרית דבר מראשיתו ויוציא דבר מדבר וידמה דבר לדבר"