הבית של התנ"ך

אין להשען על בינתנו בהבנת פסוקי הנ"ך

באור החיים (במדבר יב ו) מבאר כיצד דבר ה' מופיע באופן בלתי מובן לנו:

"...אשר דבר ה' ביד עבדיו הנביאים ירמיה וישעיה שכלן משל ומליצה, כמאמר (יחזקאל יז) הנשר הגדול בעל הכנפים וגו', וביותר מהמה נבואת זכריה המסגר שערי הנבואה אשר סגר גם נבואתו ואין אתנו יודע כוונת נבואתו...

כי הרכבת מין האנושי תפסידנה הרגשת הרוחני ואינה יכולה לסבול זולת המורכב אשר כונן ה' בחכמתו הנפלאה שיוכלו שתוף יחד הנפש והגוף, והלא תראה אפילו במקורות הנרגשות ונתפסות אש ומים זה מכלה את זה זולת השמים אשר כוננו ידי יוצר, ומזה תשער איך יוכל עמוד בדבר אלהים מקור הרוחניות ויחצוב קולו להבת אש איך יוכל עמוד, ולזה אין אדם משיג לעמוד בכוחו לשמוע קול אלהים חיים זולת האיש אשר הפך חומרו ועשאו צורה כמו שרשמנו במקומות אחרים שזה אין לו גוף ויכול שאת דבר מלך, ולכן בהנבא ה' לאדם שאין גופו דומה לצורתו יתחכם ה' עשות על זה האופן, כי יצא דבר מלך מפי עליון והדיבור יתעטף באוירים דקים ואחר כך יגיע לאוזן נביא ובזה יסבלנו הנביא, ואף גם זה יפעיל הרגש בנביאים להשתגע, ודבר זה יסובב בא הדברים דרך משל ומליצה בבחינת החלום:

ולזה כל הנביאים לבד ממשה ידברו משלים ומליצות ויותר מהמה זכריה שהיה אחרון בנביאות היה הדיבור בא ונגלד ונגלם ביותר משאר נבואות כדי שיוכל לסבול, ולזה נתרבו בו המליצות ועומק הדמיון עד שאין דורות אחרונים יודעים דבריו".

בעל האור המאיר (ר' זאב וולף תלמיד המגיד ממעזריץ', במדבר פרשת קרח) לומד מדברי האור החיים הללו:

"ועתה ראה והבן, אם בנביאים אבות העולם נאמר ככה, שהיה הדיבור מתעטף באוירים דקים, ואחר כך יגיע לאוזן נביא, ואף גם יפעול הרגש בנביאים להשתגע, ודבר זה יסובב בא הדברים דרך משל ומליצה ובחלום, ואיך לא יבוש ויכלם אנוש כערכנו, לומר שהדבר ברור אצלו, כאשר נפל לו במחשבתו, ומי עמד בסוד ה', ואפשר שהמחשבה הקדומה נתעטפה בכמה אוירים, עד אין מספר, ואם כן הלא כמשתגע, ואין אתו יודע עד מה, כי בודאי יש כמה אמצעות בהתלבשות האוירים, ולכן האמת נעדרת להשען על בינתו".

צדקתו של המשאיל ספרי תנ"ך לאחרים

מסכת כתובות (נ, א):

"'הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד' - רב הונא ורב חסדא, חד אמר: זה הלומד תורה ומלמדה, וחד אמר: זה הכותב תורה נביאים וכתובים ומשאילן לאחרים".