א. צדקותו של יאשיהו
יאשיהו מלך יהודה היה מהמלכים הצדיקים, אולי הצדיק שבכולם!
כך נאמר עליו בספר מלכים (ב פרק כ"ב):
א. "בן שמֹנה שנה יאשיהו במלכו, ושלֹשים ואחת שנה מלך בירושלם, ושם אמו ידידָה בת עֲדָיָה מבָּצְקַת.
ב. ויעש הישר בעיני ד', וילך בכל דרך דוד אביו, ולא סר ימין ושמאול".
בהמשך מתאר הנביא באריכות שיאשיהו עשה תיקונים גדולים בכל מלכותו:
חיזק את בדק הבית (כב, ג-ז),
הביא את העם בברית עם ד' לעבוד את ד' בכל לבבם ובכל נפשם (כג, א-ג),
ביער את כל העבודה הזרה שהיתה בארץ יהודה ובארץ ישראל (שם, ד-כ),
עשה פסח שלא נעשה כמוהו מאז ימי השופטים (שם, כא-כג).
כך סיכם הרד"ק (מל"ב כג, כה) את צדקותו של יאשיהו: "שחרד לדברי תורה, ועשה ככל הכתוב בה, והסיר הבמות, לא השאיר אחד, ולא הקריבו בימיו כי אם בבית המקדש לבדו.
והמלכים אשר לפניו, אף על פי שהיו בהם טובים, לא הסירו הבמות, כמו שאמר: 'עוד העם מזבחים ומקטרים בבמות' (מל"א כב, מד).
ונמצא באסא דברים אשר לא כן: שנשען על מלך ארם, והוציא כסף וזהב מאוצרות בית ד' ושלח לו (מל"א טו, יח-יט). ונאמר: 'וגם בחליו לא דרש את ד'' (דהי"ב טז, יב).
ויהושפט גם כן היה עוזר למלכי ישראל הרשעים (מל"א כב; מל"ב ג), ונתחתן עמהם.
וחזקיה גם כן נאמר עליו: 'ולא כגמול עליו השיב חזקיהו, כי גבה לבו, ויהי עליו קצף ועל יהודה ועל ירושלם' (דבהי"ב לב, כה).
אבל יאשיהו נאמר עליו: 'ככל תורת משה' (כג, כה)"!
ב. האם היה יאשיהו צדיק מתחילתו או בעל תשובה?
לעומת האמור בפסוק ב' שהובא בתחילת הפרק הקודם, מפסוקים אחרים משמע שיאשיהו לא היה צדיק מתחילתו, אלא חזר בתשובה רק בשנה השמונה עשרה למלכותו (שם, ג-יא), לאחר מציאת ספר התורה בבית ד'.
כך אמרה חולדה הנביאה אל יאשיהו, בעקבות מציאת ספר התורה בבית ד': "יען רך לבבך, ותכנע מפני ד' בשמעך אשר דברתי על המקום הזה ועל יֹשביו, להיות לשַמָּה ולקללה, ותקרע את בגדיך, ותבכה לפני, וגם אנֹכי שמעתי נְאֻם ד' (שם, יט)". משמע שעד אז לא נכנע לפני ד'!
כן משמע גם מהאמור בסיכום ימי מלכותו (כג, כה): "וכמֹהו לא היה לפניו מלך אשר שב אל ד' בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאֹדו, ככל תורת משה, ואחריו לא קם כמֹהו".
נשאלת השאלה: האם היה יאשיהו צדיק מתחילתו או בעל תשובה?
ג. מחלוקת האמוראים במסכת שבת
בתשובה לשאלה זו נחלקו האמוראים במסכת שבת (נו ע"ב):
"אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: כל האומר: 'יאשיהו חטא', אינו אלא טועה, שנאמר: 'ויעש הישר בעיני ד', וילך בכל דרך דוד אביו' (מל"ב כב, ב).
אלא מה אני מקיים: 'וכמֹהו לא היה לפניו מלך אשר שב אל ד' בכל לבבו' (כג, כה)?
שכל דין שדן מבן שמונה עד שמונה עשרה - החזירן להן [רש"י: עד שמונה עשרה - שמצא חלקיה את הספר, ועיין ודקדק בתורה ובדיניה בכתב ובעל פה, והבין שמא טעה בדינא].
שמא תאמר: נטל מזה ונתן לזה? [רש"י: נטל מזה - ממי שנתן לו תחילה]
תלמוד לומר: 'בכל מאודו' (שם) - שנתן להם משלו.
ופליגא דרב, דאמר רב: אין לך גדול בבעלי תשובה יותר מיאשיהו בדורו".
ד. הסבר המפרשים
המפרשים נקטו בשיטת ר' שמואל בר נחמני, שיאשיהו כלל לא חטא.
כך הסביר הרלב"ג את הפסוק "יען רך לבבך ותכנע מפני ד'": "אף על פי ששלחה לו חולדה הנביאה: 'יען רך לבבך ותכנע מפני ד'' (שם, יט), אין הרצון בזה שחטא יאשיהו קודם זה. אך הרצון בו שֶבְּעֵת שמעו את הרעה הזאת אשר נגזרה מאת ד' על ירושלים, השתדל על כל פנים לתקן את אשר עוותוהו הראשונים. כי קודם זה לא היה יודע הרע שנגזר עליהם, אך היה עושה הישר בעיני ד', וזה לא היה מספיק לו להשיב חרון אף ד' ממנו. אבל היה ראוי שיוסיף לו דבקות בד' יתברך, בדרך שיהיה מושגח השגחה, [ש]ימלטו בה מזה הרע הנגזר מאת ד' יתברך. ולזה תמצא שהשתדל יאשיה להשיב ישראל לעם לד', כדי שיסור מהם זה הרע, ולבער בשלמות את כל הנעשה לעבודת גילולים".
כעין זה כתב הרלב"ג גם על הפסוק: "וכמֹהו לא היה לפניו מלך אשר שב אל ד' בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאדו" (כג, כה): "אין הרצון שלא יהיה יאשיהו בתחלת ענינו טוב עם ד' יתברך, כי כבר נזכר בדברי הימים (ב לד, ג) כי מקטנותו החל לעבוד ד' יתברך. אך לא ביער בשלמות האלילים ממלכותו, והיו חוטאים עדיין ישראל בהם. ומפני ראותו הכתוב בספר התורה שיבא מהרע למי שלא יקיים את התורה ויעבור על ברית ד' יתברך, התעורר בכל עוז להשיב ישראל לעבודתו, ובער האלילים שעשו ישראל מכל ארץ ישראל, כדי שיסור זכר עבודת גילולים מישראל, ולא יוסיפו לחטוא עוד".
בדבריו אלה הסביר הרלב"ג הסבר אחר מר' שמואל בר נחמני בפסוק "אשר שב אל ד' בכל לבבו ובכל נפשו ובכל מאדו": השיב את כל ישראל לעבודת ד'.
מדברי הרלב"ג עולה שיאשיהו היה צדיק גמור מתחילתו מבחינה אישית, וחזרתו בתשובה היתה מבחינת הצד המלכותי: בתחילת מלכותו לא מספיק טרח להחזיר את העם בתשובה, ואחר כך התעורר בכל עוז להשיב את העם בתשובה.
כן נראה גם מדברי הרד"ק (שם): "אשר שב אל ד' - שחרד לדברי תורה ועשה ככל הכתוב בה, והסיר הבמות, לא השאיר אחד, ולא הקריבו בימיו כי אם בבית המקדש לבדו". נראה מדבריו שיאשיהו היה צדיק גמור מתחילתו מבחינה אישית, ובעל תשובה מבחינת הצד המלכותי.
דברים מפורשים יותר כתב המלבי"ם (שם): "היתה התשובה בענין הכללי, שהדור ההוא על פי מלכם עשו תשובה מכל הכעסים שהכעיסו המלכים הקודמים. וביטל [יאשיהו] המזבחות והבמות מכל ערי ישראל, מה שלא עשה כן חזקיה, שהשאיר המזבח שבבית אל, והבמות שבערי שומרון, והמזבחות אשר על גג עליית אחז".
ה. תאור מותו של יאשיהו
בספר מלכים (ב כג, כט-ל) נאמר: "בימיו עלה פרעֹה נכֹה מלך מצרים על מלך אשור על נהר פרת, וילך המלך יאשיהו לקראתו, וימיתהו במגידו כראֹתו אֹתו. וירכִבֻהו עבדיו מת ממגידו, ויקברֻהו בקבֻרתו".
בספר דברי הימים (ב לה, כג) נאמר עוד: "ויֹרו היֹרים למלך יאשיהו, ויאמר המלך לעבדיו: העבירוני, כי הָחֳלֵיתִי מאד".
הסבירה הגמרא במסכת תענית (כב ע"ב): "מאי 'כי החליתי מאד'? אמר רב יהודה אמר רב: מלמד שעשו כל גופו ככברה".
במדרש איכה רבה (א, נג) נאמר: "אמר ר' מני: שלש מאות חצים הורו בו, עד שנעשה גופו ככברה".
יש לשאול: מדוע נענש יאשיהו במוות נורא כל כך? ועוד בגיל צעיר כל כך: בן ל"ט שנים בלבד! שהרי: "בן שמנה שנה יאשיהו במלכו, ושלשים ואחת שנה מלך בירושלם" (מל"ב כב, א). והרי היה צדיק עצום!
אמנם לשיטה שהיה בעל תשובה, השאלה קצת פחות קשה, שכן אם חטא בצעירותו אולי נענש בעולם הזה על מיעוט חטאיו, כדי להיות נקי לעולם הבא (עיין במסכת קידושין לט ע"ב). אך גם לפי זה קשה: מדוע נענש בעונש כה חמור!
אכן הסבירו המפרשים ששאלה זו כבר כתובה בספרי הנביאים!
על הפסוק בירמיהו (ד, ט): "והיה ביום ההוא, נאֻם ד', יֹאבד לב המלך ולב השרים, וְנָשַמּוּ הכהנים והנבִאים יתמהו", הסביר רש"י: "והיה ביום ההוא - ביומו של יאשיהו יתמהו: למה עלתה בו כל כך?".
גם על הפסוק "הצדיק אבד, ואין איש שם על לב, ואנשי חסד נאספים באין מבין" (ישעיהו נז, א), כתב רש"י: "הצדיק אבד - כגון יאשיהו. ואין איש שם על לב - למה נסתלק. באין מבין - אין בנותרים מבין מה ראה הקב"ה לסלקו".
בתשובה לשאלה זו נאמרו מספר הסברים בדברי חז"ל והמפרשים, וכאן יובא הסבר אחד. ועיין במאמרי הרחב "מדוע נענש יאשיהו המלך הצדיק בגיל צעיר?" בספרי "הדר הנביאים" מלכים ב' פרק כ"ג.
ו. הסבר הפרקי דרבי אליעזר: יאשיהו נהרג בעוון הדור
כתב הפרקי דרבי אליעזר (פרק י"ז): "יאשיהו מאס את האלילים, ושיבר את המצבות, וכרת את האשרים, וגדע את הפסילים, והיתה זכותו מבהקת לפני הקב"ה וכסא הכבוד. ובשביל הרעה שהיו עושים בסתר נאסף הצדיק".
בדברי הפרקי דרבי אליעזר מפורש שיאשיהו לא נהרג בגלל חטא שלו - שלא שמע לדברי נכו מפי אלקים, או שלא שמע לדברי ירמיהו - אלא בעוון הדור שהיה רשע!
הרד"ל שם בביאורו על הפרקי דרבי אליעזר (אות סב) כתב: "נראה מכוון לדרוש פרשת 'הצדיק אבד ואין איש שם על לב, ואנשי חסד נאספים באין מבין, כי מפני הרעה נאסף הצדיק' (ישעיהו נז, א) עליו (ועיין שם בפירוש רש"י שפירש: 'כגון יאשיהו'). שמפני רעת אנשי דורו אבד".
לפי זה עולה שהסבר זה, שיאשיהו נהרג בעוון הדור, כתוב בפסוק בספר ישעיהו!
כעין זה נראה גם מרש"י בספר ירמיהו (ד, ט): "והיה ביום ההוא - ביומו של יאשיהו יתמהו: למה עלתה בו כל כך? והם אין יודעין שאין דורו חוזר יפה. כשבא לבער את עכו"ם מה היו ליצני הדור עושין? חוקקין צורת עכו"ם על דלתותיהן, חציה בדלת זה וחציה בדלת זה, כשהיה פותחו לא היתה ניכֶּרֶת, וכשהלך משם סוגרה, והיא מתחברת".
גם מדברי רש"י משמע שיאשיהו מת לא בגלל חטא שלו - שלא שמע לדברי נכו מפי אלקים, או שלא שמע לדברי ירמיהו - אלא בעוון הדור שהיה רשע!
אמנם ניתן היה לומר שכוונת רש"י היא שמפני חטאי הדור לא היו יאשיהו ודורו ראויים שתתקיים בהם ההבטחה "וחרב לא תעבור בארצכם". אבל רש"י לא הזכיר זאת כאן. ועוד שעל כך לא היה מגיע ליאשיהו למות, כמו שכתב הרי"ף ב"עין יעקב" (בתענית כב ע"ב). ולכן נראה שכוונת רש"י היא שיאשיהו מת בעוון הדור שהיה רשע!
כעין זה כתב גם הרלב"ג. על הפסוקים "ויצו המלך את כל העם לאמר: עשו פסח לד' אלקיכם, ככתוב על ספר הברית הזה. כי לא נעשה כפסח הזה מימי השפטים אשר שפטו את ישראל, וכל ימי מלכי ישראל ומלכי יהודה. כי בשמֹנה עשרה שנה למלך יאשיהו נעשה הפסח הזה לד' בירושלם" (מל"ב כג, כב), כתב הרלב"ג: "וידמה כי בזאת השנה לבד היה לב כל ישראל לד' יתברך. אך אחר זה חטאו בסתר, גם בימי יאשיהו. ולזה אמר: 'כי בשמֹנה עשרה שנה למלך יאשיהו נעשה הפסח הזה לד''. והנה לזאת הסבה לא שב ד' יתברך מחרון אפו הגדול, כמו שסיפר. כי בלי ספק אם היו ישראל שבים לד' בכל נפשם היתה ההשגחה ההיא דבקה בהם, וישוב חרון ד' מהם. ולזה אמר: 'אך לא שב ד' מחרון אפו הגדול'. ולזאת הסיבה גם כן מת יאשיהו בעוון העם, כי הוא חשב שיהיו כל ישראל הולכים אחר מצות ד' יתברך, ויהיו ראויים מפני זה שידבקו בהם כל הברכות הכתובות בתורה, אשר כתוב בהם: 'וחרב לא תעבור בארצכם' (ויקרא כו, ו), אפילו חרב של שלום. ובחטא העם מת. ונענשו בשסר מהם מי שחיו בצלו בגוים, ועליו קונן ירמיהו, כמו שכתוב בספר הקינות, לפי מה שזכר בדברי הימים ממנו. ואמרו רבותינו ז"ל שמה שכתוב שם מזה הוא אמרו: 'רוח אפינו משיח ד' נלכד בשחיתותם' (איכה ד, כ), וזה מסכים למה שאמרנו".
לפי הרלב"ג הסבר זה שכתב, מפורש בקינת ירמיהו על יאשיהו באיכה (ד, כ): "רוח אפינו משיח ד' נלכד בשחיתותם"!
עולה אם כן שהסבר זה של הפרקי דרבי אליעזר והמפרשים מפורש גם בפסוק בספר ישעיהו, וגם בפסוק במגילת איכה!
לכאורה יש לשאול שבפסוק בדברי הימים נאמר הסבר אחר: שיאשיהו מת מפני שלא שמע לדברי נכה מפי אלקים!
יש ליישב שכנראה הפרקי דרבי אליעזר והמפרשים למדו שפירוש הפסוק בדברי הימים הוא כתרגום שם, כפי שיובא במאמר הבא בס"ד, ולא כרד"ק שהובא בפ"א, וגם לא כמדרש באיכה רבה שהובא בפ"ב.
עוד יש לשאול: כיצד יסבירו הפרקי דרבי אליעזר והמפרשים את הפסוק "צדיק הוא ד' כי פיהו מריתי"? והרי לפי הפרקי דרבי אליעזר יאשיהו כלל לא המרה את פי ד'!
יש ליישב בשתי דרכים:
א. הצדיקים תמיד מצדיקים את דינו של ד', ותולים בעצמם שלא נזהרו מחטאים.
ב. אפשר שלפי הפרקי דרבי אליעזר והמפרשים הפסוק אינו אמור כלל על יאשיהו, אלא על עם ישראל בכללו, כפי שהסבירו הראב"ע ב"פירוש הטעמים", רבי יעקב מליסא ב"פלגי מים" ו"דעת מקרא" באיכה שם.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
