תשובת הרב עמנואל בן ארצי
שלום רב
נתחיל בשאלה הכללית שלך, שהיא שאלה חשובה ללומדי תנ"ך כיום:
יש כמה דרכים לזהות מקום מהתנ"ך, בימינו.
א. הדרך הטובה ביותר מבחינתנו היא מסורת, שנמשכת מאז ימי התנ"ך ועד ימינו. למשל לגבי ירושלים, נמשכה המסורת במשך כל הדורות, כיון שיהודים עלו אליה והשתדלו גם לגור בה. ולכן אין לנו ספק שירושלים הכתובה בתנ"ך היא ירושלים שאנחנו מכירים. בדומה לזה יש לנו מסורת גם לגבי מקומות נוספים כמו חברון, בית לחם או עזה.
כל גם לגבי מקומות שחז"ל זיהו לנו במשנה או בגמרא בשם אחר, ולגביו יש מסורת. כמו למשל רקת, שמזוהה בגמרא עם טבריה, ולגבי טבריה יש לנו מסורת.
ב. הדרך השניה בדרגתה, היא כשיש בתנ"ך (או גם במקורות מאוחרים יותר, כמו המשנה והגמרא, או להבדיל כתבי יוספוס) תיאור מספיק טוב של המקום, או פרט מזהה מספיק ברור, כדי שנוכל לזהות אותו. למשל אין לנו ספק לגבי נהר הירדן, כיון שיש רק נהר אחד בארץ שמתאים לכל מה שמסופר על הירדן. וכן את עין רוגל ניתן לזהות בקרוב רב, כיון שידוע לנו מהתנ"ך שהיא בגבול בנימין ויהודה, בקצה גיא בן הינום בתחתיתו, נמצאת במרחק שמיעה מעיר דוד, אבל לא קרובה מאוד.
ג. הדרך השלישית היא ממצאים ארכיאולוגים שעוזרים בזיהוי המקום. וכאן צריך לומר שבדרך כלל אין ממצאים כאלו. כלומר כשמוצאים עיר עתיקה, נדיר מאוד למצוא בה ממצאים שמעידים על שמה. אבל יש לזה יוצאים מן הכלל. החל מראיה ברורה, כמו למשל בעיר גזר שבה נמצאה כתובת באבן שכתוב בה "תחום גזר". דרך ראיות שתומכות בזיהוי, כמו המזבח שנמצא בהר עיבל, שמסתבר לומר שהוא המזבח שבנה יהושע. ועד ראיות שאינן ברורות אבל יש בהן הגיון, כמו זיהוי חירבת קייאפה עם העיר שעריים, כיון שהיא נמצאת באזור הכללי ביהודה בו שעריים אמורה להיות, ויש בה שני שערים. ממצא שלא קיים בערים יהודיות אחרות בארץ.
ד. הדרך הרביעית היא השם הערבי של המקום. הערבים, וכן העמים שחיו כאן לפניהם, שימרו במקרים רבים את השמות העבריים של המקומות בארץ. במקרים מסויימים השם נשאר בדיוק כפי שהיה, כמו למשל צור או חלחול. במקרים אחרים השם דומה מאוד כמו סרעא = צרעה, אבן אברק = בני ברק (בעקבות הקמת בני ברק היהודית, שינה הכפר את שמו לחיריה). ובמקרים אחרים יש רק דמיון מסוים בשם, וניתן להסתמך עליו הרבה פחות. כמו א–ראם = הרמה, דרעא = אדרעי. הדרך הזו אחרונה ברמת הוודאיות שלה, כיון שיתכן והעמים שחיו כאן קראו בשם העברי של עיר חרבה, לעיר אחרת שהקימו במרחק מסויים ממנה, ואולי אפילו לעיר שהקימו במקום אחר.
בהרבה מהמקרים הזיהוי מסתמך על שילוב של כמה מהדרכים האלו. למשל זיהוי בית אל מתבסס גם על המידע שיש לנו מהתנ"ך, לפיו היא רחוקה מיריחו פחות ממהלך יום אחד, נמצאת על הדרך לשכם, בגבול נחלות בנימין ואפרים, ואם כן היא צפונית לגבעה והרמה, ודרומית לשילה. גם על הזיהוי בשטח, לפיו בין בית אל ובין העי נראה שיש נחל, שכיוונו צפון – דרום, וצפונית לעי צריך להיות נחל שכיוונו מערב – מזרח. מקום כזה נמצא באזור בית אל, כשיש ערים עתיקות במקומות המתאימים. וגם השם הערבי של הכפר "ביתין" שדומה מעט לבית אל.
לכן ברור שיש הרבה הבדל ברמת הזיהוי בין מקום למקום. יש מקומות שזיהויים ודאי, יש מקומות שזיהויים מסתבר, יש מקומות שזיהויים משוער בלבד, ויש גם מקומות שזיהויים המקובל לא מסתבר, או אפילו מופרך. (למשל זיהויה של שונם עם הכפר סאלם, לא יתכן. כיון שעל פי סיפורה של האשה השונמית המרחק משונם להר הכרמל קטן מרבע יום הליכה, ואילו סאלם רחוקה מקצה הכרמל כ23 ק"מ).
בדרך כלל במפות התנ"כיות השונות מתעלמים מרמת הוודאות של הזיהוי. יתכן שהסיבה לכך קשורה למקור המדעי של הזיהוי. כשארכיאולוגים חופרים תל, יש שם בוודאות עיר עתיקה. אפשר לדעת עליה גם הרבה דברים מכח החפירות, כמו איך נחרבה, ברעידת אדמה או מלחמה וכדו'. אבל את השם בדרך כלל אי אפשר לדעת. בדרך כלל לשאלה איך קראו לעיר הזו אין הרבה משמעות לענין החפירות. למעט אם מדובר בעיר שידועים לנו עליה דברים ממקומות אחרים. ולכן כשאלה משנית בחפירות, הארכיאולוגים שואלים את עצמם איך קראו לעיר הזו. וכשהם מוצאים שעיר תנ"כית מסוימת יכולה להתאים למקום לפי מה שידוע עליה, הם קוראים לתל שהם חופרים בשם העיר התנ"כית. ארכיאולוגיה היא מראש מדע שיש בו הרבה השערות וחוסר וודאות, כי גם זהוי התקופות לפי סוגי הכלים שמוצאים או מבנה הבתים הוא בהרבה מקרים השערה. וכן הבנה של מה שעבר על העיר, הכל מתבצע דרך רמזים דקים. ולכן בעיני מדע הארכיאולוגיה, התאמה בסיסית בין שם של עיר לתל שחופרים מספיקה, כל עוד לא נמצא תל נוסף שמתאים לאותה עיר. ולכן מציגים את שם האתר בלי הסתיגויות.
לעומת זאת לנו כלומדי תנ"ך לא משנה איך קוראים לתל מסויים, אלא איפה נמצאת העיר התנ"כית, והאם אנחנו בכלל יכולים לדעת איפה היא. שהרי בכלל לא ברור ששמה של העיר נכתב כדי שנבחן איפה היא נמצאת. ולכן מאוד משנה לנו עד כמה הזיהוי וודאי.
מפה עם סימון כללי של רמת הוודאות של הזיהוי, וכן מעט הסברים לגבי דרך הזיהוי של חלק מהמקומות תוכל למצוא כאן.
ולגבי המקומות עליהם שאלת: עמק יזרעאל מזוהה בצורה קרובה לוודאי. מה שידוע לנו על העמק מהתנ"ך הוא שהוא גובל בנחלת מנשה, ויושב בו שבט יששכר. למנשה היו ערים מובלעות ביששכר למשל תענך ומגידו, שתיהן מזוהות זיהוי סביר. העיר יזרעאל עצמה, שמובן שנמצאת בעמק יזרעאל, נמצאת בנחלת יששכר. העמק קרוב או גובל גם בנחלות זבולון, נפתלי ואשר. העמק קרוב גם לבית שאן וגם לכרמל שניהם מזוהים טוב. כיון שעמק יזרעאל שאנחנו מכירים הוא העמק הכי משמעותי באזור, וכיון שהוא מתאים לכל אלו, נראה שאין צורך לפקפק בזיהוי. אבל לא ידוע לי על מסורת בקשר למיקומו.
זיהוי הר תבור קצת פחות טוב, אבל עדיין מבוסס יחסית. מהתנ"ך אנחנו יודעים שהתבור הוא נקודת גבול בין שלשה שבטים, זבולון, נפתלי ויששכר. מוזכרים שם מקומות כמו כסלות תבור ודברת, שמתאימים לשמות הערביים אכסאל ודבוריה שליד התבור. גם הפסוק "כי כתבור בהרים וככרמל בים יבוא" מתאים למבנה הייחודי של התבור, שבנוי כהר בפני עצמו שמתנשא מעל העמק ולא כחלק מרכס הרים, אבל הוא נוגע ברכס הרי נצרת. מצד שני אין לנו מסורת על ההר.
זיהויו של נחל קישון די טוב. הנחל מוזכר מעט בתנ"ך, אבל הוא צריך להיות קרוב גם לתבור וגם לכרמל. נחל קישון מתאים לשניהם. וכן נקרא בשירה "בתענך על מי מגידו" וגם לזה הוא מתאים. הנחל הוא גם הנחל המשמעותי ביותר באזור העמק, והיחיד שאפשר לומר עליו שיגרוף משהו בזרימה שלו. למרות זאת ר' אשתורי הפרחי דווקא זיהה את נחל קישון עם נחל תבור שבזמנו נקרא "ואדי קיסון", ואיני יודע איך זה מסתדר עם כל מה שידוע על הנחל. (ר' אשתורי הפרחי זיהה בארץ מקומות רבים מהתנ"ך לפני כשבע מאות שנה, בספרו "כפתור ופרח" בעיקר בפרק י"א. הספר נחשב לאחד המקורות החשובים ביותר לזיהוי מקומות תנ"כיים בארץ גם מבחינה מדעית. תוכל למצוא אותו בפרויקט השו"ת).
וצריך להוסיף עוד נקודה אחת לסיום: בלא מעט מקרים, אין משמעות להבנת הכתוב בתנ"ך אם אנחנו יודעים איפה נמצא כל מקום או לא. מובן שיש סיבה למה נכתב שמו של מקום בתנ"ך, ואין מילה אחת מיותרת בתנ"ך כולו. אבל יתכן שכתיבת שם המקום לא נבעה מהצורך שלנו לדעת איפה הוא אלא ממהלכים אחרים. למשל במקרה של ברק ודבורה, אין הבדל משמעותי בהבנת הפרקים בינינו שיודעים לומר בדיוק רב מה המרחק בין התבור לבין נחל קישון, לבין יהודי שחי לפני אלף שנה ולא ידע איך נראית ארץ ישראל. לעניות דעתי, מי שילמד את המלחמה הזו עם מפה עליה משורטטים חיצים לא יבין טוב יותר ממי שילמד בלעדיה. לעומת זאת דווקא השאלה איפה נמצאת חרושת הגויים, שאין לנו תשובה ברורה עליה, משמעותית להבנת הפרק. כי אם היא נמצאת באזור חצור, אז סיסרא בורח באותו כיוון כמו הצבא שלו, וגם ברק רודף באותו כיוון כמו שאר הצבא, אבל אם חרושת הגויים נמצאת באזור הכרמל, אז סיסרא ברח לכיוון ההפוך מהצבא שלו, ואילו ברק רדף קודם כל אחרי צבא סיסרא, ורק אחר כך לכיוון ההפוך אחרי סיסרא עצמו. וזה יגדיל מאוד את הצורך במעשה של יעל.
במקרה של גדעון, אין הרבה משמעות לשאלה איפה בדיוק נמצא עין חרוד, אבל יש משמעות לשאלה איפה עמק יזרעאל לעומת המשך המלחמה, מבחינת הטווח והמאמץ שנדרשו, וכדי להבין את הצורך במהלך של שבט אפרים.