תשובת הרב יוסף שילר
שאלה א':
לגבי הצורך באותות בכלל: 1. הרד"ק בשם רס"ג מבאר שלגדעון היה ספק אם הוא ראוי שיעשה לו נס במלחמה, וכיוון שנעשה לו נס בגיזה האמין שינצח. עדיין צריך לבאר למה לא סמך על דברי ה' "לך בכוחך זה".
2. המלבי"ם מבאר שגדעון הסתפק האם דורו ראוי שיעשה להם נס כיוון שעבדו ע"ז. מפירושו משמע שבקשת האות באה לאחר שגדעון התחיל לבער את הע"ז כאשר ניתץ את מזבח הבעל. גדעון סבר שלפני המלחמה צרכה להיות חזרה בתשובה משמעותית יותר, וכיוון שראה שרוב העם עדיין חוטא לא סמך על דברי ה' שנאמרו לו בתחילה.
לגבי הצורך באות נוסף: 1. הרד"ק מבאר שהאות השני הוא נס גדול מהראשון. גם כאן יש לבאר מדוע לא ביקש מלכתחילה את האות השני.
2. האברבנאל מבאר עפ"י רש"י שהאות הראשון לא התקיים במלואו כיוון שלא ניתן לעצור את הטל, ולכן היה צורך באות נוסף.
3. בשם ר' ידעיה הפניני מפרש האברבנאל שהיה ספק שמאהאות הראשון לא היה נס כיוון שבאופן טבעי הטל נספג יותר בגיזת צמר מאשר באדמה. אבל האות השני היה נס ברור.
4. המלבי"ם מוסיף שבשני האופנים היה ספק שמא אין כאן נס, שהרי ייתכן גם לומר שהטל נשאר על האדמה יותר זמן כיוון שהיא קרה יותר מן הגיזה.
5. בפירוש שני מבאר שכל אחת מהאותות היתה כדי לבחון עניין אחר כפי שמבאר את משמעות האות (יבואר בהמשך).
לגבי צורת האות: 1. האברבנאל שואל את השאלות האלו ועונה שהאות נעשה בגורן כיוון ששם נראה אליו המלאך. לגבי צורת האות מבאר שהגיזה היא משל לגדעון שהיה קטן ובלתי חזק מספיק ולעומתו הארץ כולה היא משל לאומות ולמדין החזקים, באות הראשון הטל הוא משל לסיוע האלוקי שבא מן השמים, וגדעון ביקש לראות שה' מסייע רק לו ולא למדיינים. באות השני הטל הוא משל לפעולה של ה' כנגד האויבים וגדעון ביקש לראות שה' פועל נגד המדיינים ולא כנגדו.
2. המלבי"ם שהגיזה היא משל לגדעון והאדמה משל לכל ישראל והטל הוא משל לסיוע האלוקי כנ"ל, וגדעון ביקש לבחון האם ה' יסייע לו לבדו בשלב הראשון של המלחמה, והאם יסייע לישראל לבדם בשלב השני של המלחמה שבו רדפו אחרי מדין.
שאלה ב':
אם הבנתי נכון כוונת השאלה היא כזו- לאחר שישראל נענשו בעקבות חטא הע"ז ונושעו בעקבות חזרתם בתשובה הרי הבינו שהחזרה לחטא תגרום שוב לעונש ומדוע חזרו וחטאו? אם נדייק- השאלה היא כיצד ייתכן שהאדם יחזור ויחטא כאשר השגחת ה' גלויה וברור שהחטא גורם לעונש?
1. אפשר לומר שגם ההשגחה הגלויה שהיתה אז היא גלויה רק באופן יחסי למצב היום שבו ההשגחה נסתרת הרבה יותר, אבל גם אז הקשר בין החטא והעונש לא היה ברור ומוחלט. העובדה שהדברים מוצגים כך בספרי הנביאים היא מכיוון שזו האמת אך ייתכן שאנשי הדור לא פירשו כך את המציאות. יש לזכור שהנביא מסכם תקופות של עשרות שנים בפסוקים בודדים ובמבט כזה קל להבחין שהעונש הוא תוצאה של החטא והתשועה היא תוצאה של התשובה. אך מי שחי באותה תקופה יכול היה לטעון שהיו סיבות אחרות- צבאיות/ כלכליות/ מדיניות וכדומה שאירעו במשך אותם שנים, והם שגרמו לעלייתם ולירידתם של ישראל.
2. בגמרא (סנהדרין סד.) מבואר שבאותו זמן היה יצר של ע"ז שכמעט ואינו קיים היום. כפי שבימינו ניתן לראות שאנשים נמשכים אחרי יצרים ותאוות שונות גם כשברור שיזיקו להם אפילו מבחינה חומרית או גופנית, כך בזמנם היו נמשכים לחטוא בע"ז למרות שידעו שזה יזיק להם.
3. נראה שגם מבחינה שכלית ישראל חשבו שלמרות שהע"ז תזיק להם כדאי להם לעשותה והתועלת תהיה גדולה מהנזק. המטרה של עבודת ע"ז היתה להעזר בכוחות עליונים כדי להגיע להצלחה חומרית בעיקר. אמנם התורה אומרת שהצלחתם החומרית של ישראל תלויה דווקא בקיום התורה והמצוות, אך ישראל טעו לחשוב שזו רק אפשרות אחת ויש אפשרות נוספת קלה יותר להצליח ע"י ע"ז, או שהע"ז אינה סותרת את עבודת ה' וצריך להסתייע גם בה כדי להצליח.
יתרה מכך, נראה שישראל סברו שלא יוכלו להגיע להצלחה ע"י התורה בלבד כיוון שקשה לקיימה בשלמות, או כיוון שהמציאות האנושית כפי שהיתה אז- מלאת פראות וגסות- לא תאפשר את קיום התורה. ולכן הברירה היחידה היא לנהוג ככל העמים שעבדו ע"ז. (כך נראה מדברי הרב קוק במקומות שונים ועוד מקורות)