תשובת הרב איתן שנדורפי
בס"ד עש"ק חוהמ"פ תש"פ
לשואל החשוב שלום רב
שאלה טובה שאלת!
אלו דברי המלבי"ם בענין:
(כח) ויבא אחד מהכהנים. היה כהן לע"ז, רק שישראל שעבדו ע"ז היו מאמינים במציאות ד' ושהוא א-ל עליון, רק חשבו את הפסל והעגלים לאמצעים, והגם שבבחינת ישראל עברו חק, נתקו מוסרות, כי הם נצטוו על השיתוף, ושלא יעבדו בלתי לד' לבדו, כי הם אינם נתונים תחת שום שר מזל וכוכב, אבל בבחינת הכותים היה זה מספיק שיקראו שהם יראים את ד', וכמו שנאמר (מלאכי א, יא): 'כי ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי בגוים', 'דקרו ליה אלקא דאלהיא', ובענין זה הורה אותם איך יראו את ד', ומפרש:
(כט) ויהיו עושים גוי גוי אלהיו ויניחו אותם בבית הבמות. שהיו שם מכבר בימי ישראל, באופן שאנשי בבל עשו את סוכות בנות וכו'.
(לב) ויהיו יראים את ד'. שהגם שעשו עבודה זרה שלהם, היו יראים את ד' גם כן, ולא לבד שכן עשו הם עצמם, אלא שכן הנהיגו גם כן בעבודתם הכללית שנעשה על ידי כהניהם שעשו להם מקצות העם כהני במות, וכן היו עושים הכהנים להם בבית הבמות העבודה על אופן זה מהשיתוף, בענין:
(לג) שאת ד' היו יראים ואת אלהיהם היו עובדים כמשפט הגוים. רוצה לומר ונדמו בזה להגויים שהגלה מארץ ישראל, דהיינו לעשרת השבטים, שהיו עובדים גם כן באופן זה ששתפו שם שמים ודבר אחר.
(לד) עד היום. רוצה לומר והגויים האלה, שהם עשרת השבטים, הם עושים עד היום הזה כמשפטים הראשונים. אבל יש הבדל בין עשרת השבטים ובין הכותים, כי עשרת השבטים שעבדו באופן זה מהשיתוף אינם יראים את ד' ואינם עושים כחקותם וכו', שהגם שהגויים הכותים היה זה אצלם יראת ד', כי לא נצטוו על השיתוף, ועבודה זו רצויה לפניהם, כי אין להם תורה אלקית אחרת. לא כן בני יעקב, שהם כשעשו כן אינם יראים את ד' שהזהיר אותם על זה, והם מצווים שלא לעשות כן, ואינם עושים כחקותם וכמשפטם, וכתורה וכמצוה אשר צוה ד' את בני יעקב מצד ששם שמו ישראל, ששם זה מורה 'כי שרית עם אלקים', ושהוא נעלה מכל שר ומזל, ואחרי שתורת ומצות ישראל מזהיר אותם על עבודת השיתוף, הנה לא עשו כתורת ד' ולא יראו את ד' גם כן.
(לה) ויכרת ד' אותם ברית ויצום לאמר. הזהירם על עבודות אחרות מצד שלושה טעמים:
א] לא תיראו אלהים אחרים וכו':
(לו) כי אם ד' אשר העלה אתכם מארץ מצרים בכח גדול. שמצד יציאתם ממצרים בכח נעלה מן הטבע הפלם מכל העמים אשר על פני האדמה, ואינם נתונים עוד תחת שום ממשלת מזל, כמו שנאמר (דברים לב, יב): 'ד' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר', וראוי שייחדו עבודתם ויראתם רק לו לבדו, וזהו שאמר: 'אותו תיראו ולו תשתחוו'.
(לז) ואת. ב] מצד התורה שנתן להם, שהשומר חוקיה ומצוותיה יוצא מתחת יד הוראת המערכת והוא מושגח מד' לבדו, וזהו שאמר: 'ואת החקים ואת המשפטים' וכו', ובזה ולא תיראו אלהים אחרים.
(לח) והברית. ג] מצד הברית שכרת ד' עמהם, ונכלל בזה ברית שבת ומילה שכרת ד' עמהם שיהיו תחת השגחתו כי הוא אוהבם ובעל בריתם, וזהו שאמר: והברית אשר כרתי אתכם לא תשכחו, ועל ידי זה 'ולא תיראו אלהים אחרים'.
(לט) כי אם את ד' אלקיכם תיראו. כי אתם תחת השגחתו והנהגתו לבד, לא תחת זולתו.
והוא יציל אתכם. בהשגחתו המופלאת.
(מ) ולא שמעו רק שעושים כמשפטם הראשון. ולכן הניחם בגלות המר ויתנם ביד אויביהם.
(מא) ויהיו. אמנם הגויים האלה, רוצה לומר: הכותים, שהם לא הוזהרו על זאת, והם נתונים תחת המערכת ומשטרי השמים, הם לא נצטוו על השיתוף, והם כשעשו כן נקראים 'יראים את ד'' במה שאת פסיליהם הם עובדים, גם בניהם ובני בניהם הם עושים עד היום הזה כאשר עשו אבותם. וד' לא קצף עליהם ולא הענישם, כי די להם בעבודה וביראה כזאת. ולכן אחר שלא כחשו בסבה הראשונה, הגם שעבדו אלהים אחרים, לא אכלו האריות בהם, הגם שישראל נענשו על זה וגלו מארצם, כי ישראל יצאו ממצרים ונתן להם תורה וכרת עמהם הברית.
עד כאן דברי המלבי"ם.
יהי רצון שעם ישראל כולו יכיר ביחודו, ובברית שכרת ד' עמנו, וכל העולם יכיר בד' ויעבוד את ד' לבדו, בגאולה השלמה בקרוב
איתן שנדורפי