תשובת הרב יוסף שילר
אודה אם תסבירו לי את התהליך המיוחד של ימי ירבעם השני - למה ה' פתאום הרחיב את גבול ישראל כל כך בעודם חוטאים? ומה היו התוצאות של תהליך זה - האם טובות או שליליות? תודה!
תשובה: התהליך שמתואר בנביא בימי ירבעם השני הוא שינוי בהנהגת ה' את ישראל. עד אותו זמן היתה הנהגת 'שכר ועונש', כלומר שכאשר ישראל נוהגים כראוי ה' עוזר להם וכאשר הם חוטאים ה' עוזב אותם. ההנהגה הזו מתוארת בפירוט בתחילת ספר שופטים.
יחד עם הנהגה זו יש הנהגה של 'ארך אפיים', כלומר שהעונש אינו מגיע מיד. הנהגה זו ניכרת במיוחד במדרש שמתאר את הויכוח בין אליהו ואחאב על עצירת הגשם. אחאב טוען שאם יש עונש הוא צריך להגיע מיד, ולא יתכן שעובדים ע"ז ואין עונש של עצירת גשמים כפי שכתוב בתורה. התשובה לדבריו היא שה' אינו מעניש מיד בהכרח.
אמנם גם בהנהגת 'ארך אפיים' יש הימנעות מעונש, אבל כיוון שחוטאים ה' אינו עוזר לישראל ולא מטיב את מצבם. בתקופת ירבעם השני מופיעה הנהגה חדשה שלמרות החטא ה' מיטיב עם ישראל.
א. לפי פשט הפסוקים (וכן פירשו רד"ק ועוד) שינוי ההנהגה נובע ממידת הרחמים האלוקית. הסיבה לרחמים היא בגלל המצב הקשה שאליו הגיעו ישראל בעקבות המלחמות עם חזאל מלך ארם.
בהמשך הפסוקים מבואר שה' לא רצה למחות את ישראל. המלבי"ם מבאר שבשלב זה החטאים לא היו חמורים כ"כ ועוד לא נגזרה עליהם הגזרה, כלומר שלא התחייבו עדיין בעונש חמור של גלות (מבואר מדבריו שהגלות נחשבת כמחיית ישראל). ולכן היה הכרח למנוע את האפשרות הזו, וזה נעשה ע"י הטבת מצבם של ישראל באופן זמני. אמנם כאשר המשיכו לחטוא התחייבו בגלות, ואז ה' כבר לא ריחם עליהם ולא מנע את הגלות.
יש לדייק בהסבר זה: למרות שחומרת החטא של ישראל עדיין לא היתה מספיקה כדי שיגלו מהארץ, ה' העניש אותם בעונש חמור שהיה גורם להם לגלות אם לא היתה התשועה ע"י ירבעם. אם כן לכאורה העונש היה גדול מהראוי לפי החטא? אפשר לומר שה' רצה להזהיר את ישראל שאם ימשיכו בחטאיהם יתחייבו גלות, ולכן הביא אותם קרוב למצב של גלות ואז החזיר אותם למצב טוב יותר.
לפי הסבר זה לא מבואר מדוע ה' מיטיב לישראל כל כך עד שהגיעו למצב דומה לימי דוד המלך- היה מספיק ששאיר אותם במצב סביר שיוכלו להתקיים?
ב. המלבי"ם מבאר באופן אחר, שישראל חטאו כל כך עד שהתייאשו מהאפשרות לחזור בתשובה, והיאוש גורם להם להמשיך לחטוא כיון שאין להם מה להפסיד. במצב כזה לא יועיל להענישם אלא צריך ללמד אותם שעדיין יש אפשרות לתקן. לכן ה' מיטיב לישראל לא רק בהחזרת המצב לקדמותו כמו בימי אחאב למשל, אלא מחזיר אותם למצב דומה לימי דוד "מלבוא חמת עד ים הערבה". הטובה הגדולה הו מלמדת שגם אחרי שחטאו יכולים לתקן ולחזור להיות ראויים למצב שהיה בזמן דוד.
לשיטתו מובן שכאשר ישראל לא ניצלו את ההזדמנות והמשיכו לחטוא למרות שהבינו שעדיין יש אפשרות לחזור בתשובה, לא היתה סיבה להמשיך להיטיב להם, ולכן נענשו וירדו במהירות שוב למצבם השפל.
ג. לפי פשט הפסוקים היתה נבואה של יונה הנביא שתהיה הטבה גדולה לישראל, ונבואה זו התקיימה בימי ירבעם. רש"י מפרש על פי המדרש שלא היתה נבואה מפורשת של יונה על כך, אלא שיונה התנבא על מלכות אשור לרעה- שיענשו על חטאם ולבסוף נבואתו התהפכה לטובה והגזרה התבטלה, ולכן גם מצבם של ישראל בימי ירבעם התהפך מרעה לטובה. במדרשים על ספר יונה מבואר שיונה סרב לשליחות שהוטלה עליו מכיוון שחשש שדבר זה יפגע בישראל. נראה שרש"י מתכוון לומר ששינוי מצבם של ישראל מרעה לטובה היה בזכות מאמציו של יונה לזכות אותם.
לפי הסבר זה ניתן לומר שמצד חטאיהם של ישראל כבר היו ראויים לכלות ולצאת לגלות אלא שניצלו בזכותו של יונה.
ד. חז"ל מבארים את שינוי ההנהגה האלוקית בכך ש"תמה זכות אבות" אבל "ברית אבות לא תמה". כלומר שעד אותו זמן היתה לישראל 'זכות אבות' ובזכותה התקיימו. הרב קוק ועוד מבארים ש'זכות אבות' פירושה שיש לישראל תכונות יסודיות טובות שנשארו אצלם מאז ימי האבות. באותו דור הסתיימה זכות זו כלומר שתכונותיהם של ישראל הושחתו לגמרי, ולכן מצד הזכות באמת היו ראויים להימחות.
אלא שמלבד 'זכות אבות' יש 'ברית אבות'. כלומר שהבחירה האלוקית בישראל היא ברית מוחלטת שלא תלויה במעשיהם. לכן מאותו זמן התחילה הנהגה חדשה שלפיה ה' יכול להיטיב לישראל בגלל בחירתו בהם בלי קשר לצדקתם או רשעותם.
אמנם גם לפי הנהגה זו ייתכן שה' יעניש את ישראל, שהרי המטרה הסופית היא שיחזרו בתשובה והטובה תגיע לישראל בזכות ולא בחסד. אבל כשמתחילה הנהגה זו יש חזרה למצב ההתחלתי שהיה בימי דוד, כיוון שבהנהגה זו החטאים כבר לא מחייבים עונש ישיר.