תשובת הרב יואב אוריאל
שלום וברכה!
א. בקשת מלך בעקבות מלחמת בני עמון?
אכן יש להבין כיצד אומר שמואל שבני ישראל בקשו את המלוכה בעקבות מלחמת בני עמון, והרי המלחמה היתה לאחר הבקשה ומינוי שאול?
אכתוב בזה שלוש תשובות לשאלה:
א. בני העם בקשו מלך משמואל בפרק ח בשביל שילחם את מלחמותיהם. הרלב"ג (ח, יח) מבאר כי בקשת המלך בפרק ח נבעה למעשה מכך שהחלו לפחד ממלך בני עמון: "וענו העם כי על כל פנים הם בוחרים שיהיה להם מלך לשפטם וימשך להם מהתועלת ממנו שיצא לפניהם להלחם את מלחמותיהם עד שלא ימשלו עליהם האויבים באופן שהיו מושלים מקדם כי המלך יסבב שיתקבצו כל העם להלחם עם אויביהם וזה יוסיף לישראל חוזק ואולם כשלא היה לישראל מלך היו האויבים נלחמים עם קצת ישראל והיו הנשארים בלתי מחזקים את ידם ובזה האופן היו האויבים מנצחים עם היותם מעטים מישראל הרבה וידמה שכבר אמר זה מצד יראתם מנחש מלך בני עמון".
וכן מבאר הרד"ק (שם, ח): "אעפ"כ עתה מרדו בי גם עמך לשאול להם מלך מה שלא היו צריכים כי אין להם מלחמה כי אם מלחמת נחש מלך בני עמון".
בדומה לדרך זו נראה שמבאר הרש"ר הירש (יז, יד). על פי דבריו כוונת שמואל בפרק יב היא שהעם ביקש מלך בפרק ח מחמת הפחד הכללי מבני עמון וכן גויים נוספים ולא דווקא מהמלחמה המסויימת המתוארת בפרק יא. ועל כן אמרו לשמואל (שמואל א ח, כ): "וּשְׁפָטָנוּ מַלְכֵּנוּ וְיָצָא לְפָנֵינוּ וְנִלְחַם אֶת מִלְחֲמֹתֵנוּ"[1].
ב. האברבנאל מבאר שכוונת הפסוק היא שאף לאחר שמלך בני עמון עלה על ישראל בתור עונש על בקשת המלוכה, בני ישראל לא חזרו בהם מבקשתם: "ותראו כי נחש מלך עמון וגומר. הנה המאמר הזה אצלי הוא תוכחה אחרת, ורצה לומר שהאנשים מטבעם יוסיפו לחטוא אבל בבוא עליהם צרה וצוקה ישובו ובקשו את ה', כמו שאמר (תהלים פ"ו ז') ביום צרתי אקראך וגו', וישראל לא היו כן כי עם היות שראוי שאחרי ששאלו מלך מיד בא נחש מלך בני עמון עליהם (והיה זה להם עונש בקשתם) הנה הם לא חזרו בתשובה ולא נתחרטו מכל אשר שאלו, אבל גם אחרי העונש וההתראה ההיא שעשה השם יתברך בהם בביאת נחש מלך בני עמון לנקר עיניהם הוסיפו לחטוא, ואמרו לשמואל לא כי מלך ימלוך עלינו".
ג. אחרי דברי הגדולים אוסיף בזה מסברתי: הטעם העיקרי לתליית שמואל את רצון המלוכה במלחמת בני עמון הוא שבאמת בקשת ישראל מלך לא היתה בלב שלם בתחילה, עד פרשת המלחמה בבני עמון. לפני המלחמה בבני עמון ביזו את שאול בני בליעל. אנשים אלו לא היו בודדים ומנותקים אלא ביטאו רחשי לב סמויים של שאר העם, כפי שמבאר האלשיך (י, כז): "אך הוא מעצמו הלך הגבעתה אל ביתו, כי לא התחזק במלכות, כי לא ראה שהיו מביאים לו מנחה, על כן הרך לבבו וילך אל ביתו... על כן ויהי כמחריש על בני הבליעל, כי לא ראה בשער עזרתו, כי גם הכלל לא הורו לו חשיבות, על כן לא גבה לבו לעשות בהם משפט ויהי כמחריש, עם שהרגיש ונכוה בלבו". שמואל זיהה מגמה זו וידע שרק הכרזת המלחמה של מלך בני עמון הולידה בלב העם רצון חזק במלך, וכשניצח שאול קיבלוהו אז כולם ללא כחל ושרק.
[1] אלו דברי הרש"ר הירש שם: "ותראו כי נחש מלך בני - עמון בא עליכם ותאמרו לי לא כי - מלך ימלך עלינו וה' אלהיכם מלככם" (שם יב, יב). קטרוג זה איננו מניח מקום לספק שהם ביקשו לבחור להם מלך לצורך הגנה מאויבים חיצוניים והתעלמו לחלוטין מהגנת הארץ התלויה רק בה' ויש לצפות לה מאת ה'.