תשובת הרב יוסף שילר
א. מבחינת כל המקרים של המרידות במלכות דוד נראה שהמקרה של נבל אינו חריג:
דוד מגיב בחריפות כלפי יואב שהורג את אבנר, ומקלל אותו בקללה חמורה: "יָחֻלוּ עַל רֹאשׁ יוֹאָב וְאֶל כָּל בֵּית אָבִיו וְאַל יִכָּרֵת מִבֵּית יוֹאָב זָב וּמְצֹרָע וּמַחֲזִיק בַּפֶּלֶךְ וְנֹפֵל בַּחֶרֶב וַחֲסַר לָחֶם". הסיבה שאינו מעניש אותו היא שאין לו תחליף כשר צבא (הנסיון להחליפו בעמשא נכשל כאשר יואב הורג גם אותו). ואמנם לפני מותו הוא מצווה את שלמה לפגוע ביואב על כל מרידותיו.
לפי חז"ל דוד מצווה לגרום להריגת אוריה החתי כיוון שאמר 'אדוני יואב', ואמירה זו נחשבת מרידה במלכות.
דוד מעניש את ציבא כיוון שחשד בו שהצטרף למרד אבשלום.
דוד מצווה למהר ולעצור את שבע בן בכרי שהוביל את המרד נגדו.
גם לגבי שמעי בן גרא דוד אינו פוגע בו בעצמו אך מצווה את שלמה לפגוע בו לאחר מותו.
אם כן גם דוד שהיה ענו ולא חשש לכבוד עצמו, דאג לכבוד המלכות ולא מחל על כבודה. דוד נהג במקרים רבים בחסד, אך ידע לנהוג במידת הדין במקום הצורך. יש לבחון כל מקרה לגופו מדוע נהג כך או אחרת.
ב. לגבי שאול המלך מפורש בדברי דוד שכיוון שעדיין היה מלך ישראל בפועל והוא "משיח ה' " לא ייתכן לפגוע בו גם אם דוד כבר נמשח למלך במקומו.
לגבי שמעי בן גרא מבואר בדברי חז"ל שבאותו זמן דוד לא החשיב את עצמו כמלך כיוון שרוב ישראל היו עם אבשלום. מצד כבודו האישי לא אכפת לדוד שיזלזלו בו ולכן אינו פוגע בשמעי.
לגבי נבל יש לומר שמרידתו בדוד לא היתה מצד שתמך בשאול אלא מצד שהתנגד למלכות דוד. אם דוד היה מחשיב את כל מי שתמך בשאול כמורד במלכותו היה צריך להעניש את כל עבדי שאול ואולי את כל ישראל כמורדים בו.
נראה שגם נבל סבר שצריך להחליף את שאול אך סבר שהמחליף הראוי אינו דוד אלא הוא. רמז לכך נמצא בתיאור המשתה של נבל: "וְהִנֵּה-לוֹ מִשְׁתֶּה בְּבֵיתוֹ כְּמִשְׁתֵּה הַמֶּלֶךְ". ייתכן שהיתה מחלוקת מאיזו משפחה בשבט יהודה אמור לצאת המלך ולכן מוזכר שנבל היה 'כליבי' כלומר ממשפחת כלב לעומת דוד שהיה ממשפחת רם.
למרות שבאותו זמן דוד עוד לא מלך בפועל, היה ברור שימלוך בהמשך, ונבל שסבר שהוא ראוי להיות המלך מרד במלכות העתידית של דוד. לכן דוד סבר שכבר עכשיו יכול להורגו כמורד.
ג. בגמרא מבואר שלמרות הרושם שדוד קבע את דינו של נבל למיתה במהירות וכתגובה אינסטינקטיבית חריפה בלי שיקול דעת, האמת היא שההחלטה התקבלה בבית דין על פי סדרי הדין של דיני נפשות שבהם 'מתחילים מן הצד', כלומר שדוד אמר את דעתו רק לאחר שכל הדיינים אמרו את דעתם. ודאי שבאופן כזה ההחלטה לא היתה חריפה יותר מן הראוי.