התגלות ברעש או בדממה?

קול ה' בכח

התגלות ברעש ובשאגה

ירמיהו כה, ל: "וְאַתָּה תִּנָּבֵא אֲלֵיהֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם ה' מִמָּרוֹם יִשְׁאָג וּמִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ יִתֵּן קוֹלוֹ שָׁאֹג יִשְׁאַג עַל נָוֵהוּ הֵידָד כְּדֹרְכִים יַעֲנֶה אֶל כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ"

ישעיהו סו, ו: "קוֹל שָׁאוֹן מֵעִיר קוֹל מֵהֵיכָל קוֹל ה' מְשַׁלֵּם גְּמוּל לְאֹיְבָיו"

תהלים כט: "קוֹל ה' עַל הַמָּיִם אֵל הַכָּבוֹד הִרְעִים ה' עַל מַיִם רַבִּים. קוֹל ה' בַּכֹּחַ קוֹל ה' בֶּהָדָר...  קוֹל ה' חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵשׁ:  קוֹל ה' יָחִיל מִדְבָּר יָחִיל ה' מִדְבַּר קָדֵשׁ".

רעש החיות העומדות לפני ה'

הקרבה אל ה' מלווה ברעש, ולפעמים בדממה

חיות הקודש העומדות לפני ה' משמיעות באופן תדיר קול אדיר - "וָאֶשְׁמַע אֶת קוֹל כַּנְפֵיהֶם כְּקוֹל מַיִם רַבִּים כְּקוֹל שַׁדַּי בְּלֶכְתָּם קוֹל הֲמֻלָּה כְּקוֹל מַחֲנֶה..." (יחזקאל א, כד). אך יש זמנים שבהן החיות דוממות – "וַיְהִי קוֹל מֵעַל לָרָקִיעַ אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁם בְּעָמְדָם תְּרַפֶּינָה כַנְפֵיהֶן". ומפרש המצודות: "לפרש מתי עמדו ולא הרעישו... כשהיה המקום ב"ה מדבר אל הנביאים, ובעמדם בעת ההיא אז תרפינה כנפיהן".

בהמשך ספר יחזקאל, יחזקאל שומע את שבחי החיות לה' מתוך קול רעש גדול: "וַתִּשָּׂאֵנִי רוּחַ וָאֶשְׁמַע אַחֲרַי קוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל בָּרוּךְ כְּבוֹד ה' מִמְּקוֹמוֹ. וְקוֹל כַּנְפֵי הַחַיּוֹת מַשִּׁיקוֹת אִשָּׁה אֶל אֲחוֹתָהּ וְקוֹל הָאוֹפַנִּים לְעֻמָּתָם וְקוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל" (ג, יב-יג). והנה ההשפעה המידית של החזון הזה על יחזקאל היא דממה ארוכת טווח בת שבוע: "וְרוּחַ נְשָׂאַתְנִי וַתִּקָּחֵנִי וָאֵלֵךְ מַר בַּחֲמַת רוּחִי וְיַד ה' עָלַי חָזָקָה:  וָאָבוֹא אֶל הַגּוֹלָה תֵּל אָבִיב הַיֹּשְׁבִים אֶל נְהַר כְּבָר וָאֵשֵׁב הֵמָּה יוֹשְׁבִים שָׁם וָאֵשֵׁב שָׁם שִׁבְעַת יָמִים מַשְׁמִים בְּתוֹכָם" (שם, יד-טו).

"לא ברעש ה'"

"קול דממה דקה"

מלכים א יט, יא-יב: "וַיֹּאמֶר צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי ה' וְהִנֵּה ה' עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים לִפְנֵי ה' לֹא בָרוּחַ ה' וְאַחַר הָרוּחַ רַעַשׁ לֹא בָרַעַשׁ ה'. וְאַחַר הָרַעַשׁ אֵשׁ לֹא בָאֵשׁ ה' וְאַחַר הָאֵשׁ קוֹל דְּמָמָה דַקָּה".

מבאר רש"י שם: "קול דממה דקה - קל דמשבחין בחשאי". רש"י מבאר שאליהו זכה לשמוע את קול הדממה, כלומר את קולם של המלאכים שהוא בדרך כלל חשאי ונסתר.

הגילוי האלוקי של אליפז

קול הדממה הדקה ששמע אליהו מזכיר לכאורה את ההתגלות לאליפז (איוב ד, טו-טז): "וְרוּחַ עַל פָּנַי יַחֲלֹף תְּסַמֵּר שַׂעֲרַת בְּשָׂרִי. יַעֲמֹד וְלֹא אַכִּיר מַרְאֵהוּ תְּמוּנָה לְנֶגֶד עֵינָי דְּמָמָה וָקוֹל אֶשְׁמָע". גם כאן הקול והדממה מעורבים זה בזה.

אך רש"י על איוב מביא מדברי חז"ל כי ההתגלות לאליפז שונה משמעותית מן ההתגלות לאליהו: "'דממה וקול אשמע' – קול שמעתי מדממה אבל דממה לא שמעתי. דממה אלו המלאכים שאומרים שירה, כדמתרגם: 'ואחר הרעש קול דממה דקה' (מלכים א יט) – קל דמשבחין בחשאי". משה דממה שמע". כלומר אליפז שמע את הקול על רקע הדממה, אבל לא את הדממה עצמה.

"כשהקב"ה מדבר הכל שותקים"

ספרי במדבר (פרשת נשא פיסקא נח):

"כתוב אחד אומר ויהי ביום השלישי בהיות הבוקר ויהי קולות וברקים (שמות יט טז) וכתוב אחד אומר קול דממה דקה (מלכים א' יט יב) כיצד יתקיימו שני כתובים הללו? כשהקב"ה מדבר הכל שותקים... – דברי רבי יאשיה.

ר' יונתן אומר: כתוב אחד אומר: 'קול גדול ולא יסף' (דברים ה יט), וכתוב אחד אומר: 'ואחר האש קול דממה דקה' (מלכים א' יט יב) כיצד יתקיימו שני כתובים הללו? כשהקב"ה מדבר בקול גדול מלאכי השרת מדברים בקול נמוך".

נבואה בקול ונבואה בלחש

ספר השם (לבעל הרוקח, עמוד קמז):

"כי כל דבור שהוא בקול רם בו ידע הנביא שיש לגלות לכל, וכתיב (ישעי' נח, א) כשופר הרים קולך להגיד לעמי, וכשהוא שומע בלחש יודע הנביא שאין לגלות אלא ליחידים"

השתיקה האנושית אל מול גילוי ה'

"הס מפני ה'"

חבקוק ב, כ: "וַה' בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ הַס מִפָּנָיו כָּל הָאָרֶץ"

צפניה א, ז: "הַס מִפְּנֵי אֲדֹנָי ה' כִּי קָרוֹב יוֹם ה'"

זכריה ב, יז: "הַס כָּל בָּשָׂר מִפְּנֵי ה' כִּי נֵעוֹר מִמְּעוֹן קָדְשׁוֹ"

מעלת הפניה אל ה' בלחש

ילקוט שמעוני פרשת ואתחנן:

"דבר אחר: 'ומי גוי גדול וגו'' – את מוצא כשאדם מתפלל מתפלל בלחישה בינו לבין המקום. למה? כי קרוב אני להם... ראה כבוד שחלק הקדוש ברוך הוא לישראל יותר ממלאכי השרת – שהמלאכים כשהן מקלסין בקול גדול הן מקלסין שנאמר: 'וקרא זה אל זה ואמר', מה כתיב בתריה? 'וינועו אמות הספים מקול הקורא'. ואף החיות מקלסות בקול גדול, שנאמר: 'ותשאני רוח ואשמע אחרי קול רעש גדול' למה? שהן רחוקים מן הקדוש ברוך הוא ואינן יודעין היכן הוא כבודו, שנאמר: 'ברוך כבוד ה' ממקומו'. אבל ישראל עומדין ומתפללין ויודעין שהקב"ה עומד אצלן, שנאמר: 'כי יעמוד לימין אביון'".