| סוג מדיה | שם השיעור | מאת | אורך | להורדה | |
|---|---|---|---|---|---|
מאמר זה עוסק בנבואות קיבוץ הגלויות של הנביאים לפרטיהן. מעבר להכרה הכללית של נבואות קיבוץ הגלויות יש לשים לב לפרטים של דברי הנביאים. כשמתבוננים מה בדיוק אמרו הנביאים על גדילת עם ישראל בארץ, מבחינים במערכת שלמה של פלאים בלתי נתפסים. במרכז המאמר עומדת הנבואה על כך שבזמן הגאולה תיושב ארץ ישראל בצפיפות על ידי עם ישראל. כרקע לנבואה זו נפתח בסקירה היסטורית קצרה אודות שיאי הדמוגרפיה היהודית בארץ.
לכל אורך התנ"ך, לא היה מצב של צפיפות אוכלוסין יהודית בארץ ישראל.
עובדה היא שעד ימי דוד המלך, עם ישראל לא נדרש להרחיב את גבול הארץ, משום שלא היה צורך בשטחים נוספים. היה די והותר לכולם. בכניסת ישראל לארץ, הם מנו שש מאות אלף גברים בני צבא, כלומר סדר גודל של כשלושה מליון נפשות בכלל האוכלוסיה. התורה אמרה במפורש כי מספר זה הוא קטן ביחס למרחבי ארץ ישראל, ולכן הקב"ה לא יתן בידיהם בתחילה אלא חלק מן הארץ, ורק כשיגדלו די הצורך – יכבשו חלקים נוספים (שמות כג, כט-ל): "לֹא אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ בְּשָׁנָה אֶחָת פֶּן תִּהְיֶה הָאָרֶץ שְׁמָמָה וְרַבָּה עָלֶיךָ חַיַּת הַשָּׂדֶה. מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה וְנָחַלְתָּ אֶת הָאָרֶץ".
בהקשר זה יש לזכור כי מלכתחילה צוו ישראל לכבוש רק את עבר הירדן המערבי. ההתנחלות הבלתי צפויה בעבר הירדן המזרחי הרחיבה מאד את שטחי הארץ, הרבה מעבר למה שהיה נצרך על פי גודל האוכלוסיה.
ארץ ישראל נשארה בגבולות דומים עד ימי דוד, מה שמעיד על כך שעדין לא נוצר צורך להרחיבה. כשקם דוד למלוך, הוא יצא למסע כיבושים נרחב וכבש את גבולות ההבטחה – מנהר מצרים ועד נהר פרת. אולם מן הפסוקים עולה כי בתוך הגבולות העצומים הללו, תחומי הישוב בפועל היו מצומצמים הרבה יותר ונשארו בגבולות של באר שבע עד דן. כך מבואר במניין שערך דוד בסוף ימיו: "לְכוּ סִפְרוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מִבְּאֵר שֶׁבַע וְעַד דָּן וְהָבִיאוּ אֵלַי וְאֵדְעָה אֶת מִסְפָּרָם" (דברי הימים א כא, ב). מוכח שגם אז לא היה צורך בשטחי מגורים רחבים יותר. מנין הגברים בגילאי הצבא באותו המפקד היה: "אֶלֶף אֲלָפִים וּמֵאָה אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חֶרֶב וִיהוּדָה אַרְבַּע מֵאוֹת וְשִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ שֹׁלֵף חָרֶב"[1]. אם זה מספר הגברים בגיל צבא, הרי שמספר כלל העם היה כחמישה מליון אזרחים בתוך הגבולות הנרחבים של ארץ ישראל. יש לזכור שבדור המדבר מנו ישראל שש מאות אלף גברים, ואם כן מדובר בגדילה של 250% במשך כארבע מאות וארבעים שנה. זהו אינו שיעור גבוה של גידול.
אפילו בשיא, בימי הזוהר של הבית הראשון, קשה לומר שהארץ היתה עמוסה מיושביה. שלמה שלט על כל המזרח התיכון ובימיו נאמר (מלכים א ד, כ): "יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל רַבִּים כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל הַיָּם לָרֹב". אולם גם בימיו בסופו של דבר תחום הישוב העיקרי התפרס מדן ועד באר שבע (מלכים א ה, ד-ה): "כִּי הוּא רֹדֶה בְּכָל עֵבֶר הַנָּהָר מִתִּפְסַח וְעַד עַזָּה בְּכָל מַלְכֵי עֵבֶר הַנָּהָר וְשָׁלוֹם הָיָה לוֹ מִכָּל עֲבָרָיו מִסָּבִיב. וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע כֹּל יְמֵי שְׁלֹמֹה". כלומר גם באותם הימים, ההפרש בין תחום השליטה לבין תחום הישוב היה עצום. החיד"א (חומת אנך מלכים א, פרק ד) מפרש שהריבוי העצום עליו מדובר בימי שלמה הוא בהכרח איכותי (כלומר מצביע על צדקת ישראל שכל אחד מהם חשוב כאנשים רבים) ולא כמותי, שהרי לא יתכן שישראל גדלו כל כך מאז המפקד בסוף ימי דוד.
מתברר אם כן, שלאורך כל הגאולה הראשונה ישראל בסופו של דבר לא פרו ורבו די הצורך כך שימלאו את ארץ ישראל במלוא גבולותיה. מבט זה מבהיר מדוע האימפריה של שלמה לא החזיקה זמן רב. כאשר ישראל הסתפקו בשליטה על שטחי ארץ ישראל בלא ליישב אותה בפועל, זהו מצב שקשה להתמיד בו במשך שנים רבות.
במפקדים בהמשך ימי הבית הראשון המספרים עלו וירדו. מהמפקדים השונים המוזכרים במלכים ובדברי הימים מתברר כי עם ישראל לא התרבה בסדרי גודל גדולים משמעותית מאלו של ימי דוד ושלמה.
במשך ימי הבית הראשון הגויים החלו בהדרגה לזנב בישראל, ובסופו של דבר גלתה ממלכת ישראל בידי אשור וממלכת יהודה הוגלתה בידי בבל. הארץ נשארה שוממה.
בימי הבית השני עלו לארץ ישראל מלכתחילה בסדר גודל של עשרות אלפים בלבד. ברור כי המספרים לאורך ימי הבית השני לא הגיעו לאלו של ימי הבית הראשון[2].
סקירה קצרה זו מהוה רקע היסטורי חשוב לנבואות הנביאים שנביא בהמשך. כאשר אנו קוראים בנביאים כי בעתיד היהודים יעלו לארץ בהמוניהם ויתרבו עד למצב של מלאות וצפיפות בארץ, נדע כי מדובר במצב חסר תקדים.
אולם בטרם נביא את דברי הנביאים על הגאולה, נתיחס למצב הדמוגרפי של ארץ ישראל בזמן הגלות. ביחס אליו נוכל להבין עד כמה גדול הפלא של הנבואות על גודל האוכלוסיה בזמן הגאולה.
כבר בימי משה, הודיע הקב"ה כי אם יחטאו ישראל, הם יגלו. הארץ תקיא אותם בצורה כה מוחלטת עד שהארץ תהפוך לשממה. כך נאמר בקללות של פרשת בחוקתי (ויקרא כו, לא-לג):
"וְנָתַתִּי אֶת עָרֵיכֶם חָרְבָּה וַהֲשִׁמּוֹתִי אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶם... וַהֲשִׁמֹּתִי אֲנִי אֶת הָאָרֶץ וְשָׁמְמוּ עָלֶיהָ אֹיְבֵיכֶם הַיֹּשְׁבִים בָּהּ. וְאֶתְכֶם אֱזָרֶה בַגּוֹיִם וַהֲרִיקֹתִי אַחֲרֵיכֶם חָרֶב וְהָיְתָה אַרְצְכֶם שְׁמָמָה וְעָרֵיכֶם יִהְיוּ חָרְבָּה".
נבואה זו מפליאה ובלתי מתקבלת על הדעת: הרי ארץ ישראל נודעה תמיד בתור 'ארץ זבת חלב ודבש'. כיצד ארץ כה שופעת לא תתמלא מיד במידה ויעזבו אותה בני עמה? מבט אנושי פשוט היה מניח בודאי כי כשם שלפני בוא בני ישראל לארץ היו בה עשרות ממלכות כנעניות, כן לאחר גלות ישראל יגיעו עמים אחרים ויישבו את הארץ. ובכל זאת ההיסטוריה מדברת בעד עצמה והעובדות לאורך שנים רבות הוכיחו כי נבואת משה מתגשמת. בשנות גלות ישראל, הארץ לעולם לא התמלאה בשיעורים דמוגרפים דומים לאלו שהיו בימי הגדולה של ישראל. בנוסף, בארץ ישראל לא נבנתה ישות מדינית עצמאית.
הנבואה על שממת הארץ מעידה כי ארץ ישראל שייכת רק לעם ישראל לבדו, והיא לא תתן את ברכתה לעם אחר. למעשה, שממת הארץ במשך גלות ישראל הכרחית בכדי שישראל יוכלו לשוב אליה בבוא העת כפי שמסביר פרופסור יהודה אליצור:
"כדי להבין את מלוא משמעותו של עניין זה, הבה נחרוג קמעה מן המקרא, ונשאל את עצמנו: מה היה אילו הייתה בארץ ישראל בימי תיאודור הרצל מה שקוראים התמימים בימינו, ישות. לו הייתה אז ישות של אומה, מעין מדינה כלשהי בארץ שיש לה גבולות ויש לה דגל, קומץ שוטרים וכמה מאות חיילים. אילו הייתה מציאות כזאת, אי אפשר היה לחשוב על שיבת יהודים לארץ ישראל. אפשר היה לחשוב את המחשבה הזאת של שיבת היהודים לארצם, אך ורק משום שלא הייתה שום ישות כזאת. ישבו כאן ערבים, איכרים דלים מאוד ובדואים, אבל ללא כל מסגרת מדינית מיוחדת. אלף ושלוש מאות שנה שממו כאן הערבים, אך עם ומדינה לא יצרו פה מעולם".
מול המציאות של שממת הארץ במשך תקופות כה גדולות, קשה להעלות על הדעת תרחיש היסטורי בו ישראל יחזרו אל הארץ במספרים גדולים בתקופה קצרה. שהרי כיצד ניתן יהיה לבנות מוטיבציה של עליית המונים אל ארץ שבמשך מאות רבות של שנים היא שוממה וחרבה?! האם יוכלו בני ישראל להאמין כי ניתן שוב לבנות ולנטוע בה? האם לא יחששו כי היא ארץ אוכלת יושביה? אולם באופן מופלא, מספר נביאים הודיעו על תופעה מפליאה ובלתי סבירה בעליל: לאחר אלפי שנים של שממה, ארץ ישראל עתידה להפוך למיושבת בצפיפות רבה על ידי היהודים, בשיעורים שמעולם לא נצפו בארץ ישראל.
עם התחלת הגלויות בימי הבית הראשון, החלו נביאי ישראל לספר על חיזיון עתידי מפעים: הם ראו ברוח קדשם את העתיד בו עם ישראל עולה בהמוניו אל ארץ ישראל. הנביאים חזו שבארץ ישראל תיווצר בתוך תקופה קצרה צפיפות אוכלוסין, עד כדי כך שבני העם לא ידעו כיצד לעכל מצב זה ויחושו שהמציאות גדולה עליהם.
נפתח בנבואת משה בפרשת ניצבים (דברים ל, ג-ד):
"וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה. אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ".
בפסוקים אלו מדובר על היקף הארצות שמהן יעלו ישראל. יתחולל תהליך בו ישראל יקומו מכל ארצות העולם ויעלו לארצם. תרחיש כזה הוא מפליא: מה יכול לגרום ליהודים הדוברים שפות שונות, ונתונים בכל קצוות תבל, לעורר יחדיו מוטיבציה לעלות לארץ? בנוסף, יעוד זה מחייב שינוי מהותי של העולם כולו, שהרי בעולם העתיק לא היו כלל דרכי תקשורת מהירות בין ארצות שונות שיאפשרו לישראל לתאם יחדיו מהלכים כה כבירים. נבואה זו מחייבת התרחשות מאורעות בין לאומיות אשר יחברו את כל נדחי ישראל כגוף אחד ויגרמו לחלק הארי מעם ישראל להתקבץ יחדיו לארץ.
על גבי נבואת משה נציין את נבואת ירמיהו (לא, ז) אשר התיחס להיקף תופעת העליה בעם ישראל:
"הִנְנִי מֵבִיא אוֹתָם מֵאֶרֶץ צָפוֹן וְקִבַּצְתִּים מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ בָּם עִוֵּר וּפִסֵּחַ הָרָה וְיֹלֶדֶת יַחְדָּו קָהָל גָּדוֹל יָשׁוּבוּ הֵנָּה".
בנבואה זו חוזה ירמיהו שישראל יעלו לארץ לא רק באופן חלקי, שאז יהיו אלה מן הסתם הבריאים והחזקים, אלא העם כולו יקום ויעפיל: כולל היולדות והאנשים מעוטי הכח ביותר. התקבצות שכזו מחייבת כי יופיע רצון אדיר של ישראל לעלות לארצם, עד שגם החלושים ישאו על עצמם את סיכוני העקירה, הנדודים והבניה מחדש בארץ חדשה.
נבואה זו אינה מגדירה בדיוק מהו ה'קהל הגדול'. כאן אנו מגיעים לנבואות בהן נודע כי העליה לארץ תהיה בקצב מהיר ביותר, וכי מדובר בכמויות בלתי נתפסות של אנשים עד כדי כך שארץ ישראל תהיה צרה מלהכילם.
יחזקאל הנביא הודיע כי בזמן הגאולה ישראל יפרו וירבו יותר מימי הזוהר הגדולים ביותר שלהם (יחזקאל לו, ח-יב):
"וְהִרְבֵּיתִי עֲלֵיכֶם אָדָם וּבְהֵמָה וְרָבוּ וּפָרוּ וְהוֹשַׁבְתִּי אֶתְכֶם כְּקַדְמוֹתֵיכֶם וְהֵטִבֹתִי מֵרִאשֹׁתֵיכֶם וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה'. וְהוֹלַכְתִּי עֲלֵיכֶם אָדָם אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל וִירֵשׁוּךָ וְהָיִיתָ לָהֶם לְנַחֲלָה וְלֹא תוֹסִף עוֹד לְשַׁכְּלָם...".
כלומר שיעור האוכלוסיה יהיה בשיעור גדול יותר מכל מה שהיה גם בימי הזוהר הגדולים ביותר.
ושם בפסוקים לז-לח מודיע יחזקאל על צפיפות האוכלוסין:
"כֹּה אָמַר אֲדֹנָי ה' עוֹד זֹאת אִדָּרֵשׁ לְבֵית יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת לָהֶם אַרְבֶּה אֹתָם כַּצֹּאן אָדָם. כְּצֹאן קָדָשִׁים כְּצֹאן יְרוּשָׁלִַם בְּמוֹעֲדֶיהָ כֵּן תִּהְיֶינָה הֶעָרִים הֶחֳרֵבוֹת מְלֵאוֹת צֹאן אָדָם וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה'".
כמות הצאן המצויה במועדים בירושלים היא עצומה. הנביא אומר כי זוהי תהיה רמת הצפיפות שתהיה בעת הגאולה.
גם בפרק הבא (יחזקאל לז, כו) מדובר על ברכת הריבוי:
"וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם בְּרִית עוֹלָם יִהְיֶה אוֹתָם וּנְתַתִּים וְהִרְבֵּיתִי אוֹתָם".
על גבי נבואת יחזקאל, נתיחס גם לנבואת ישעיהו. ישעיהו הנביא בישר כי שטף העליה יהיה עצום. ארץ ישראל לפתע 'תרים את עיניה' ותמצא שהיא התמלאה בהמון גדול. ההרס והשממה יחלפו וארץ ישראל תתחיל בבת אחת להיות צפופה (ישעיהו מט, יח-כ):
"שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ חַי אָנִי נְאֻם ה' כִּי כֻלָּם כָּעֲדִי תִלְבָּשִׁי וּתְקַשְּׁרִים כַּכַּלָּה... "כִּי חָרְבֹתַיִךְ וְשֹׁמְמֹתַיִךְ וְאֶרֶץ הֲרִסֻתֵיךְ [=במקום החורבן וההרס בשנות הגלות], כִּי עַתָּה תֵּצְרִי מִיּוֹשֵׁב וְרָחֲקוּ מְבַלְּעָיִךְ. עוֹד יֹאמְרוּ בְאָזְנַיִךְ בְּנֵי שִׁכֻּלָיִךְ צַר לִי הַמָּקוֹם גְּשָׁה לִּי וְאֵשֵׁבָה".
כלומר מרוב צפיפות יגיעו בני ישראל עד לכדי בעיה של צפיפות יתר. כך יווצרו דיונים על פינוי מקום אחד לשני.
בכל תרחיש הגיוני, תהליך ליקוט של יהודים מכל קצווי העולם אמור לקחת שנים רבות. אך ישעיהו הנביא הודיע שקיבוץ הגלויות יתרחש במהירות הבזק. הוא המשיל זאת לאישה היולדת מבלי שהספיקה להיות בהריון (ישעיהו סו, ז-ט):
"בְּטֶרֶם תָּחִיל יָלָדָה בְּטֶרֶם יָבוֹא חֵבֶל לָהּ וְהִמְלִיטָה זָכָר. מִי שָׁמַע כָּזֹאת מִי רָאָה כָּאֵלֶּה הֲיוּחַל אֶרֶץ בְּיוֹם אֶחָד אִם יִוָּלֵד גּוֹי פַּעַם אֶחָת כִּי חָלָה גַּם יָלְדָה צִיּוֹן אֶת בָּנֶיהָ?".
הביטוי של עליה 'ביום אחד' דומה לתיאור העליה לארץ אצל הנביא הושע. בספר הושע מתואר כיצד ישראל עולים באופן מתואם כאיש אחד מן הגלות (הושע ב, ב):
"וְנִקְבְּצוּ בְּנֵי יְהוּדָה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל יַחְדָּו וְשָׂמוּ לָהֶם רֹאשׁ אֶחָד וְעָלוּ מִן הָאָרֶץ [=מן הארץ שבה הם גולים] כִּי גָדוֹל יוֹם יִזְרְעֶאל".
כלומר יהיה מדובר בתהליך מתואם ומתוכנן של עלייה במספרים גדולים. הושע אומר במפורש שישראל יקימו להם 'ראש אחד' כלומר הנהגה אחת משותפת לכל הפזורות. זהו תרחיש כל כך לא סביר עד שהוא בלתי נתפס: כיצד יסכימו כלל היהודים מכל העולם על מנהיגות משותפת? כיצד יסכימו הגויים למנהיגות שכזו ולא יראו זאת כמרד?
ובאמת עליה מהירה ומרוכזת עד כדי צפיפות בארץ, מחייבת תהליך של תיאום בין כל פזורות העם היהודי לעלות לארץ. רק כך יוכלו ישראל להגיע למצב בו הם כח מכריע בארץ הגובר על גויי האזור. במושגים של העולם העתיק קשה עד בלתי אפשרי לחזות אפשרות של תיאום בין כל פזורות היהודים הנתונים תחת ממלכות שונות, כך שישימו להם הנהגה משותפת ויעלו לארץ. ובכל זאת – כך אמר הושע.
אחד מן התנאים לגדילת ישראל מחדש בארץ ישראל הוא יציאת הגויים ממנה, שהרי כל עוד הגויים נשארים בה במספרים גדולים הם לא יניחו ליהודים להתרבות בארץ. על יציאה שכזו מתנבא ישעיהו הנביא. ישעיהו פונה אל בני ישראל המצויים עמוק בגלות, ובטוחים שהם עזובים לעולם. אלוקיהם שכח אותם (מט יד-טז): "וַתֹּאמֶר צִיּוֹן עֲזָבַנִי ה' וַאדֹנָי שְׁכֵחָנִי". בורא העולם עונה לציון שהוא כלל לא עזב אותה. ואז הוא חושף בפניה את בשורת צפיפות האוכלוסין בגאולה. ראשית, מודיע ישעיהו על חילופי האוכלוסין: בתהליך מהיר ישראל ישובו והאחרים שתפסו את ארצם יצאו:
"מִהֲרוּ בָּנָיִךְ [לשוב מן הגלות] מְהָרְסַיִךְ וּמַחֲרִבַיִךְ מִמֵּךְ יֵצֵאוּ".
יש לשים לב כי ההנחה ביעוד זה היא שלמרות שממת הארץ במשך שנים רבות, עם התקרבות ישראל לארץ, היא תתמלא גם באויבי ישראל אשר יהרסו ויחריבו אותה. זהו חיזוי של התופעה שאכן התרחשה בדורות האחרונים, בה מהגרים רבים מאומות ערב הגיעו לארץ יחד עם התגברות עליית ישראל. חזונות שכאלה הם מעוררי השתאות.
ישעיהו ממשיך ומבשר שציון תתקשה לתפוס את המהפך. היא תעמוד בהשתאות מול נס חזרת בני עמה שנחשבו למתים (שם, כא):
"וְאָמַרְתְּ בִּלְבָבֵךְ מִי יָלַד לִי אֶת אֵלֶּה וַאֲנִי שְׁכוּלָה וְגַלְמוּדָה גֹּלָה וְסוּרָה וְאֵלֶּה מִי גִדֵּל הֵן אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי אֵלֶּה אֵיפֹה הֵם".
כדי להבין את הפלא הבלתי נתפס של התגשמות נבואות הצפיפות בארץ יש להתיחס לדמוגרפיה של עם ישראל במשך הגלות. במשך מאות רבות של שנים היו נבואות הצפיפות בארץ ישראל נדמות כחזון בלתי הגיוני בעליל. גם אם כל יהודי העולם היו עולים ביום אחד לארץ ישראל, וגם אם היו אלה גבולות מצומצמים של הארץ – לא היה נוצר עומס אוכלוסין שכזה. הסיבה לכך היא שמחורבן הבית השני מנה העם היהודי במקרה הטוב ביותר כשני מליון יהודים. כיצד אם כן ניתן להבין כי תיתכן צפיפות בארץ ישראל בתנאים אלו?
אמנם במאתיים השנים האחרונות חלה קפיצה חסרת תקדים בדמוגרפיה של העם היהודי. היא טיפסה בתלילות במספרים שלא היה כמותם בכל העולם והגיעה עד כמעט שבע עשרה מיליון ערב השואה.
כך מסכם את ההיסטוריה של הדמגורפיה היהודית פרופסור סרג'יו דלה פרגולה:
במשך מאות רבות של שנים, בין המאה ה-ה' לספירה ועד למחצית השנייה של המאה ה-י"ח, ניתן לאמוד את האוכלוסייה היהודית בעולם בין כמה מאות אלפים לבין שני מיליון. רוב הזמן סדר הגודל נע סביב למיליון נפש. הסיבות לחוסר הצמיחה באוכלוסייה היהודית היו בחלקן משותפות לאוכלוסיות אחרות - במיוחד התוצאות הקטלניות של מגפות שנפוצו לעתים בעקבות מחסור במזון או באזורים נגועי מלחמות או פגעי טבע. אולם נוסף על כך אוכלוסיות יהודיות נשחקו עקב רדיפות והרג המוני, גירוש, סגירה בגטאות ושמד.
כתוצאה מהתמתנות בנסיבות שליליות אלה במהלך המאה ה-י"ח, האוכלוסייה היהודית גדלה מכמיליון נפש סביב לשנת 1700 ל-2.5 מיליון ב-1800, וצמחה במהירות ל-7.6 מיליון ב-1880, 10.5 מיליון ב-1900 ו-16.6 מיליון ב-1939. קצב גידול זה עלה על הנצפה ביחס לכמעט כל קבוצות אוכלוסייה אחרות באותה תקופה. הגורם המשפיע ביותר על מעבר מצמיחה איטית לצמיחה מהירה היה הירידה בשיעורי התמותה, לרבות תמותת התינוקות. בה בעת נשתמרה הנטייה לנישואים נפוצים, צעירים למדי ואנדוגמיים, ורמות הפריון היו גבוהות למדי. השיפור בתוחלת החיים של היהודים הקדים את רוב שכבות האוכלוסייה האחרות במדינות מגוריהם, אם כי התהליך עצמו התחיל בעיתוי שונה והתקדם בקצב אחר בקרב קהילות יהודיות שונות".
אם כן, יש כאן פלא נוסף ובלתי נתפס: נבואות הנביאים מחייבים ריבוי יהודי שלא היה כמותו מעולם. ריבוי שכזה אכן התרחש: במשך כמאתיים שנה התרבו היהודים בכל קצוות תבל בסדר גודל הגדול פי שמונה משיעור היהודים האופייני במשך כל שנות הגלות!
להלן גרף הממחיש זאת מתוך אתר 'עוד ידע':
אך בכך לא תמו הפלאים. האם מדובר בעליה גדולה מן הגלות אשר תיצור מגוון אתרים של העם היהודי – חלקו בארץ וחלקו בגלות, או שכל היהודים יעלו בסופו של דבר?
שאלה זו מובילה אותנו מנבואות אשר כבר התגשמו בימינו לפחות בחלקן. אל נבואות שטרם התגשמו ולגביהן אנו מצפים בכליון עיניים להתגשמות חזון הנביאים בימינו.
עד כאן מדובר על ציבור גדול מאד שיעלה לארץ. אך לא די בכך. יחזקאל הנביא מודיע שכל עם ישראל, ללא יוצא מן הכלל, ישוב לארץ. העלייה לארץ לא רק תהיה מגמה רחבה, אלא מגמה כוללת כל. לא ישארו עוד יהודים בגלות (יחזקאל לט, כח):
"וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' אֱלֹהֵיהֶם בְּהַגְלוֹתִי אֹתָם אֶל הַגּוֹיִם וְכִנַּסְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלֹא אוֹתִיר עוֹד מֵהֶם שָׁם".
זו נבואה שטרם זכינו לה אך היא הולכת ומתגשמת. משמעות נבואה זו היא שלא יתאפשר עוד קיום יהודי בגלות. הגלות תפסיק להיות בית גידול אפשרי ליהודים.
ואכן, אחד מן הפלאים של העליה היהודית הוא שמדובר בתהליך בלתי פוסק. לו לא היינו מכירים את העובדות, היינו סבורים שמן הסתם בעיתות משבר קשות (מלחמות, צנע, מחלוקות פנימיות וכדומה) תהיינה תקופות הפוכות שבהן הירידה מן הארץ גדולה מן העליה אליה. אך מאז קום המדינה לא היו תקופות משמעותיות כאלה. מדובר בתהליך עליה מתמשך אשר לאורך עשרות שנים מוסיף והולך. תהליך שכזה מוביל ליעד ברור: עליית כל היהודים לארץ ישראל.
ובדומה לפלא של תהליך העליה בלתי פוסק, הנביאים הודיעו גם על תהליך של פריה ורביה עקבי ומתמשך.
ישנן תופעות של ריבוי דמוגרפי פתאומי. אך כשם שהגרף עולה בפתאומיות, הוא גם יורד לאחר מכן. יש לכך סיבה טבעית: בתקופות בם קיימת רווחה ושקט יחסי, אין צורך קיומי להוליד ילדים רבים, ולהיפך – בתקופות שכאלה מופיעה נטיה להתרכז בחיי הרווחה ולהימנע משיעבוד לדור הבא. אך לא בעם ישראל! הריבוי העצום שיזכו לו לא יהיה תופעה חד פעמית, אלא מגמה קבועה:
ישעיהו סא, ט: "וְנוֹדַע בַּגּוֹיִם זַרְעָם וְצֶאֱצָאֵיהֶם בְּתוֹךְ הָעַמִּים כָּל רֹאֵיהֶם יַכִּירוּם כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ ה'".
ישעיהו סה, כג: "לֹא יִיגְעוּ לָרִיק וְלֹא יֵלְדוּ לַבֶּהָלָה כִּי זֶרַע בְּרוּכֵי ה' הֵמָּה וְצֶאֱצָאֵיהֶם אִתָּם". עם ישראל יהפוך לזרע אשר המאפיין שלו הוא ברכה וריבוי צאצאים. כלומר תהיה התרבות קבועה ומתמשכת.
ירמיהו ל, יט: "וְיָצָא מֵהֶם תּוֹדָה וְקוֹל מְשַׂחֲקִים וְהִרְבִּתִים וְלֹא יִמְעָטוּ וְהִכְבַּדְתִּים וְלֹא יִצְעָרוּ".
הנביאים מודיעים כאן על עקומת התרבות שנשארת כל הזמן בעליה. גם מנבואות אלו מובן כי בימינו עוד לא ראינו הכל. עוד נכונו לנו פלאים דמוגרפיים נוספים. אולם כבר כיום מדינת ישראל היא פלא דמוגרפי בכך שהיא למעשה היחידה בעולם המפותח שבה שיעור הילודה הוא של גדילה והתרחבות, ולא של התכווצות.
כאשר מדובר על ריבוי קבוע ומתמשך כבר ברור שישראל יגיעו אל סדרי גודל חדשים שלא נצפו לאורך ההסטוריה שלהם.
גם ריבוי יהודי עד לכדי צפיפות בארץ ישראל הוא עדיין ריבוי עד גבול מסויים. דרך העולם היא שבסדר גודל מסויים תגרום הצפיפות להתמתנות הריבוי הטבעי. אך הנביאים הודיעו על יותר מכך. כבר ראינו לעיל שהריבוי היהודי יהיה בשיעור שלא היה מעולם. אך הנביאים הוסיפו וחזו שהיהודים יתרבו עד כדי שיעברו את רף אפשרות הספירה. כך חזה הושע (הושע ב, א):
"וְהָיָה מִסְפַּר בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּחוֹל הַיָּם אֲשֶׁר לֹא יִמַּד וְלֹא יִסָּפֵר...".
הואיל ובתקופת דוד ושלמה הגיעו ישראל לסדר גודל של מספר מליוני איש ואז ישראל יכלו להיספר במפקדים שונים, הרי שמשמעות נבואת הושע היא שישראל יעברו את סדר הגודל הדמוגרפי הזה. לאור נבואת הושע עלינו לצפות לגידול דמוגרפי שיגיע לפחות לכדי עשרות מיליונים. לאור הריבוי היהודי הפלאי במאות השנים האחרונות הדבר שוב אינו תמוה כל כך.
אל מול נבואה זו עלול להעלות בלב חשש אשר עלה בלב רבים בישראל: האם תוכל הארץ בין הירדן לים להכיל את הכמות העצומה הזאת של בני ישראל? הצפיפות שתיווצר בארץ ישראל ותהיה חסרת כל תקדים הסטורי תיצור לכאורה בעיה של חוסר מקום. גבולות ארץ ישראל עלולים להיות צרים מלהכיל את הכמות הגדולה של היהודים שיהיו בה. אך ישעיהו הנביא קורא לבני הגאולה שיופיעו אלפי שנים אחריו, ופונה אליהם לא לחשוש ולא לפחד, ולדעת שארץ ישראל תתרחב מעבר למה שנראה להם (ישעיהו נד, א-ג):
"רָנִּי עֲקָרָה לֹא יָלָדָה פִּצְחִי רִנָּה וְצַהֲלִי לֹא חָלָה כִּי רַבִּים בְּנֵי שׁוֹמֵמָה מִבְּנֵי בְעוּלָה אָמַר ה': הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ וִירִיעוֹת מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ יַטּוּ אַל תַּחְשֹׂכִי הַאֲרִיכִי מֵיתָרַיִךְ וִיתֵדֹתַיִךְ חַזֵּקִי. כִּי יָמִין וּשְׂמֹאול תִּפְרֹצִי וְזַרְעֵךְ גּוֹיִם יִירָשׁ וְעָרִים נְשַׁמּוֹת יוֹשִׁיבוּ".
נבואה זו תואמת לעיקרון היסוד אשר הבאנו לעיל מדברי משה: הקב"ה הודיע מראש כי המפתח להתרחבות גבולות ארץ ישראל הוא ריבוי ישראל. כאשר ישראל יגדלו בשיעורים כה גדולים הם יכבשו את מלא גבולות ארץ ישראל, מן המדבר ועד הנהר (שמות כג, ל-לא): "מְעַט מְעַט אֲגָרְשֶׁנּוּ מִפָּנֶיךָ עַד אֲשֶׁר תִּפְרֶה וְנָחַלְתָּ אֶת הָאָרֶץ. וְשַׁתִּי אֶת גְּבֻלְךָ מִיַּם סוּף וְעַד יָם פְּלִשְׁתִּים וּמִמִּדְבָּר עַד הַנָּהָר".
אם כן, עלינו להתאזר בציפיה גדולה לישועה. נכונו לנו עוד תהליכים כבירים.
[1] זהו המניין על פי האמור בספר דברי הימים, ועל פיו מנו ישראל כמיליון וחצי גברים בגיל צבא. על פי המסופר בספר שמואל (שמואל ב כד, ט) על מנין זה, ישראל מנו כמיליון ושלוש מאות גברים.
[2] באתר 'עוד ידע' (ראה בגרף שיובא להלן) ההערכה היא שהמספר הגבוה ביותר של יהודים בארץ ישראל בימי הבית השני הוא כשני מליון.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
