הקינה על יאשיהו

מגילת איכה נכתבה על שם העתיד. זוהי מגילה פלאית על החורבן אשר כבר נגזר בשמים, אך טרם יצא אל הפועל. אולם פרק זה, שחתם את המגילה בגירסתה הראשונה, הוא הפרק היחיד במגילה שבו הקינה חוברה על בסיס מאורע גדול של החורבן אשר כבר קרה כשהמגילה נכתבה. מאורע זה הוא נפילת משיח ה' בידי הגויים אשר מוזכר בפסוק כ של הקינה: "רוּחַ אַפֵּינוּ מְשִׁיחַ ה' נִלְכַּד בִּשְׁחִיתוֹתָם אֲשֶׁר אָמַרְנוּ בְּצִלּוֹ נִחְיֶה בַגּוֹיִם". משיח ה' הוא כמובן מלך משושלת מלכי בית דוד. בפסוק זה מדובר על מלך בסדר גודל עליון אשר ראוי היה להיקרא משיח. זהו מלך שהיה צפוי לשלוט על גויים רבים, להקים את האומה מחדש אחרי המשברים הרבים שעברו עליה, ולרומם אותה לגבהים הראויים לה. אולם לבסוף התחולל שבר גדול ואותו המלך נפל בידי אויביו. באיזה מלך מדובר? מבין מלכי יהודה הבולטים בקדושתם ובגדולתם, יש רק מלך אחד ש'נלכד' ביד אויב: יאשיהו שהיה אחד ויחיד בצדקותו, והומת על ידי פרעה נכה (מלכים ב כג, כה): "וְכָמֹהוּ לֹא הָיָה לְפָנָיו מֶלֶךְ אֲשֶׁר שָׁב אֶל ה' בְּכָל לְבָבוֹ וּבְכָל נַפְשׁוֹ וּבְכָל מְאֹדוֹ כְּכֹל תּוֹרַת מֹשֶׁה וְאַחֲרָיו לֹא קָם כָּמֹהוּ... בְּיָמָיו עָלָה פַרְעֹה נְכֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם עַל מֶלֶךְ אַשּׁוּר עַל נְהַר פְּרָת וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ לִקְרָאתוֹ וַיְמִיתֵהוּ בִּמְגִדּוֹ כִּרְאֹתוֹ אֹתוֹ". ואכן רש"י ומפרשים נוספים (ד, א) מפרשים כי הקינה האמורה בפרק זה נאמרה על המלך יאשיהו.

הקינה של ירמיהו על יאשיהו 'איכה יועם' פורסמה מיד עם מות יאשיהו, כמה שנים לפני שנכתבה מגילת איכה בשנה הרביעית ליהויקים. בספר דברי הימים (ב לה, כה) מתואר מעמד היסטורי גדול בו נאמרה קינה זו, ובפסוקים שם ניתן לראות עד כמה גדול היה השבר: "וַיְקוֹנֵן יִרְמְיָהוּ עַל יֹאשִׁיָּהוּ וַיֹּאמְרוּ כָל הַשָּׁרִים וְהַשָּׁרוֹת בְּקִינוֹתֵיהֶם עַל יֹאשִׁיָּהוּ עַד הַיּוֹם...". בהמשך הפסוק בדברי הימים, מבואר שהקינה על יאשיהו נכנסה לספר על קינות החורבן: "...וַיִּתְּנוּם לְחֹק עַל יִשְׂרָאֵל וְהִנָּם כְּתוּבִים עַל הַקִּינוֹת". ספר קינות זה הוא מגילת איכה (מדרש איכה רבה על הפרק, וכן במפרשים רבים).

מפסוקים אלו מובן שמות יאשיהו היווה נקודה מכרעת בדרך למימוש החורבן, שהלא זהו המאורע שהוליד לראשונה קינה שנהגו לאומרה באופן קבוע. היווצרות קינה 'מן המניין' מלמדת שמאז מת יאשיהו החל לשרור בממלכת יהודה הלך נפש של אבל ויגון. בני העם הבינו כי מאורעות נוראים ובלתי נתפסים אכן יכולים להפוך למציאות, ונסדק המגן המשוח בו נהדפו דברי הנביאים. מתוך כך החלו להיקבע מעמדים של אמירת קינות.

מות יאשיהו היה שבר היסטורי כה גדול עד שהקינה עליו הפכה לתופעה מרכזית באותן השנים. גם יחזקאל שהתנבא בדור החורבן חיבר קינה העוסקת במות המלך יאשיהו. מכל צרות החורבן הקשות עליהן התנבא, יחזקאל הצטוה לחבר קינה רק על נפילת מלכות דוד, שהחלה עם מות יאשיהו (יחזקאל פרק יט): "וְאַתָּה שָׂא קִינָה אֶל נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל. וְאָמַרְתָּ מָה אִמְּךָ לְבִיָּא בֵּין אֲרָיוֹת רָבָצָה בְּתוֹךְ כְּפִרִים רִבְּתָה גוּרֶיהָ... אִמְּךָ כַגֶּפֶן בְּדָמְךָ עַל מַיִם שְׁתוּלָה פֹּרִיָּה וַעֲנֵפָה הָיְתָה מִמַּיִם רַבִּים... וַתֵּצֵא אֵשׁ מִמַּטֵּה בַדֶּיהָ פִּרְיָהּ אָכָלָה וְלֹא הָיָה בָהּ מַטֵּה עֹז שֵׁבֶט לִמְשׁוֹל קִינָה הִיא וַתְּהִי לְקִינָה". המלבי"ם (שם, ב, וכעין זה שאר המפרשים) מבאר שזו קינה על נפילת יאשיהו ובניו: "וזה משל על יאשיה שהיה מלך גבור כאריה ורבץ בין יתר המלכים, ובניו הקטנים נחשבו בין מלכים אדירים".

ובכן, כאשר ירמיהו כתב את מגילת איכה ארבע שנים לאחר מות יאשיהו, הוא חתם אותה בקינה שכבר היתה מוכרת לעם וטריה בזכרונם על שבר בלתי נתפס של מלכות בית דוד. מן המתואר בתנ"ך עולה שהקינה על יאשיהו נכתבה רק בשנה הרביעית ליהויקים יחד עם כתיבת שאר המגילה, ועד אז היא היתה נאמרת בעל פה בלבד. מתוך כך ניתן להבין עד כמה גדול היה הזעזוע כאשר ירמיהו חקק את הקינה הקשה על יאשיהו בדיו על מגילת קלף, ואף צירף אליה קינות נוספות. בהקשר של כלל המגילה, קינה זו היא חוליית חיבור בין התרסקות מלכות בית דוד שעליה כבר היו כל העם אבלים, לבין החורבן העתידי שאותו ראה ירמיהו בנבואתו באופן חי. באמצעות קינת יאשיהו יכול היה כל אחד מישראל לחוש קרבה גם אל שאר תהליכי החורבן שמפניהם הזהיר ירמיהו לאורך מגילת איכה. בהמשך הדברים נראה כי גם בתוך קינה זו ירמיהו שיבץ קינות על צרות החורבן העתידיות שטרם התרחשו.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.