תשובת הרב אס"ף בנדל

שאלה גדולה שאלת, אנסה לענות עליה מנקודת מבטי. לדעתי, לימוד התנ"ך מהווה שורש ובסיס ללימוד האמונה.

בלימודי האמונה ודעת ד' אנו מבררים את היחס שלנו אל המושג האלוקי, ואל מושגים ויסודות הנובעים מן המקור האלוקי. אנו מבררים את השורשי האמונה וענפיה בשכלנו, ומתוך כך גם בליבנו, בהשקפתינו ובמידותינו.

אך בבואנו ללמוד את יסודות האמונה משהו חסר, העיקר חסר מן הספר. מקורה של אמונתנו היא בפגישת האומה הישראלית עם דבר ה' אל אבותינו ואלינו – הנבואה. הנבואה אינה ידיעה שכלית, או רגשית, הנבואה היא קומת חיים שלימה, אשר אלפי שיעורי וספרי אמונה לא יוכלו להשלים את חסרונה.

היום, אנו לומדים את התורה, ולומדים את לימודי האמונה, כאשר חלק עקרי מחיי הקודש הישראלים נעלם מאיתנו. אין לנו קורבנות, אין לנו דיני טומאה וטהרה, לא סנהדרין, לא יובל, אין לנו בית מקדש, בית חיינו, ואין לנו נבואה. אנו מנסים להסביר את מה שאין אנו חיים.

כיצד אפשר ללמוד משהו שלא פגשנו ושלא ראינו? כיצד ניתן ללמוד את דבר ד' אלינו כאשר אין אנו שומעים כי אם הדים קלושים?

אך יש מקום בו השתמר דבר ד' אל האומה הישראלית בטהרתו ובמקוריותו. יש מקום בו הנבואה חיה, קיימת ופועלת - התורה שבכתב, כתבי הקודש, על פי פירוש התורה שבעל פה, המסורת והקבלה.

לימוד התנ"ך מאפשר לנו את המפגש עם הנבואה ועם הקומה הישראלית ברוממתה, מתוך המפגש עם דמויות האבות, האמהות, הנביאים ומנהיגי האומה. לימוד התנ"ך מלמד אותנו כיצד מתבוננת הנבואה על המהלכים ההיסטוריים. כיצד מה שנראה כתרחיש פוליטי או כלכלי טומן בחובו תהליכי עומק של הנהגת הד' את עולמו. המפגש עם התנ"ך ועם הנביאים מרומם אותנו לקומה אחרת, קומה המתעלה מעל המציאות אל האופק הנצחי. ולכן לימוד התנ"ך הוא כה בסיסי, והוא כמעיין חיים נובע, של חיים ישראליים מקוריים. לכן חז"ל מדריכים אותנו להתחיל בלימוד המקרא בזמן הילדות, ולטעת את נטיעות החיים הישראליים הכלליים,,, לפני בניית הקומות השכליות המפורטות.

מתוך נקודת המבט הנבואית, יכולים אנו לראות אחרת גם את עצמינו ואת מציאותינו. סיפור התהוות האומה הישראלית, סיפור גאולת מצרים, כיבוש הארץ והקמת המלוכה, התפלגות המלוכה, סיפור ההתדרדרות המוסרית של החברה בבית ראשון, סיפור שיבת ציון, כל אלו רלוונטים ואקטואליים, ומלמדים אותנו הרבה, ושופכים אור חדש על מציאותנו ועל חיינו. נבואות הנביאים האחרונים מלאות במסרים אלינו, אל חיינו האישיים והלאומיים. הכתובים, המגילות והתהילות, מוסיפים גוונים נוספים וססגוניים של חיים ישראלים, אל חיינו. על בסיס כתבי הקודש והתורה שבע"פ נכתבו גם ספרי האמונה המאוחרים יותר, ועל בסיס זה אנו ממשיכים לכתוב את סיפור חיינו, הלאומי והאישי.

אכן, כדי להפגש עם קומת הנצח והגודל של החיים הישראליים, מתוך שמיעה עליונה של דבר ד', לשם כך יש לקרוא את התנ"ך כפי שהאומה הישראלית קוראת אותו. על פי המסורת הישראלית, על פי הדרכות ומדרשי חז"ל, ועל פי ספרי ודרכי הלימוד שאימצה לה האומה הישראלית במשך השנים. המסורת, והתורה שבעל פה, אשר כיין ישן, ככל שהיא מתעתקת כך היא מתחבבת ומשתבחת.

לכן נראה לי כי לימוד התנ"ך הוא כה בסיסי, קודם בילדות כלימוד גולמי, ואחר כך בבגרות, כפיתוח המבט הגדול, וכהפרחת היסודות הנטועים מילדות. לימוד זה, מאיר באור אחר לחלוטין את לימודי האמונה הבאים על גביו.