מאמר ראשון בסדרה | מה התחדש במעמד גילוי י"ג מידות? השאלה היסודית אותה נעמול לברר היא פשוטה ומתבקשת מאליה:...
מתוך סדרת השיעורים:
יג מידות הרחמים
מאמר שני בסדרה | הסכמת ה' להוביל בעצמו את העם לארץ במאמר הקודם עסקנו במהות הכפרה שהתחדשה במעמד י"ג המידות....
מתוך סדרת השיעורים:
יג מידות הרחמים
מאמר שלישי בסדרה | השורש העליון של המידות השורש של מידות הרחמים מצוי עמוק עמוק בעולמות עליונים. במדרש פסיקתא...
מתוך סדרת השיעורים:
יג מידות הרחמים
סוג מדיה | שם השיעור | מאת | אורך | להורדה | |
---|---|---|---|---|---|
שיעור |
על איזו כפרה אנו מתפללים ביג' מידות?מאמר ראשון בסדרה | מה התחדש במעמד גילוי י"ג... |
הרב יואב אוריאל | |||
שיעור |
בעקבות יג מידות ה' הולך בעצמו עם ישראלמאמר שני בסדרה | הסכמת ה' להוביל בעצמו את העם... |
הרב יואב אוריאל |
|
||
שיעור |
מקורות מרכזיים על יג' מידותמאמר שלישי בסדרה | השורש העליון של המידות השורש... |
הרב יואב אוריאל |
|
יש לך שאלה בתנ"ך? רשום אותה כאן, וקבל בקרוב תשובה מצוות הרבנים
[שימו לב: הרבנים אינם עונים על שאלות של תלמידים המועתקות ממבחנים].
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
רבני האתר ישמחו להשקיע וללמד אצלכם תנ"ך במגוון נושאים וספרים.
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
הירשם כאן לקבלת המייל השבועי בתנ"ך - חידה שבועית , פרשת שבוע, איך לומדים תנ"ך ועוד
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם .
מלא פרטיך ויחזרו אליך לקביעת חברותא בתנ"ך באזור מגוריך.
קביעת החברותות על ידי ארגון 'קרוב אלי'. לפרטים נוספים: 0585503344
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יועברו לגורם כלשהו, מלבד ארגון 'קרוב אלי'.
השאלה היסודית אותה נעמול לברר היא פשוטה ומתבקשת מאליה: מדוע בעצם 'נצרכות' י"ג מידות הרחמים. י"ג המידות נודעו למשה במעמד נשגב ביותר, בהיותו על הצור; היה זה אחד מגילויי השכינה הנשגבים ביותר שהיו בכל ההיסטוריה של עם ישראל. ההקשר בו ניתנו י"ג מידות הוא כחלק מתהליכי הכפרה שנצרכו בעקבות חטא העגל. יש להבין אפוא: האם עד שהתגלו י"ג מידות לא הופיעה כפרה אלוקית בעולם? אם כן, איזה סוג של כפרה בדיוק התחדשה עם גילוי המידות האלה ולא היתה אפשרית בלעדיה?
לשם הבנת החידוש שבכפרת י"ג המידות, נפתח במבט סקירתי על חטאי האנושות המופיעים בתורה עד לחטא העגל, ואופן ה'טיפול' האלוקי בחטאים אלו.
הקב"ה ברא את העולם, וכבר מתחילת הבריאה ציווה את בני האדם במצוות מסוימות, כפי רצונו. מאז בריאת העולם היו כמה חטאים מרכזיים של האדם והאנושות בכללה: חטא עץ הדעת, חטא קין, חטא דור המבול וחטא דור הפלגה. אלו הם חטאים הנוגעים לכלל האנושות (בשלבים השונים של התפתחותה). חטאים נוספים הופיעו בעמים שלמים – חטא סדום ועמורה, וחטא מצרים ששיעבדו את ישראל. מה היתה דרך התגובה האלוקית לכל מכלול החטאים האלו? תגובת ה' לחטאי האדם היתה בהתאם ל'מידת דין' – גמול קשה וכואב לחוטאים: על האדם ואשתו נגזרו מיתה, קושי הריון ועמל הפרנסה, והם גורשו מגן עדן; על קין נגזר לגלות ולנדוד באופן קבוע; האנושות אבדה במבול ומאוחר יותר פוזרה ללשונות ואיזורים שונים; סדום נהפכה וחרבה ומצרים הוכתה קשות, כל בכוריה מתו ולבסוף אבדה בים. מן המכלול של כל החטאים הללו מתברר כי הקב"ה תלה את גורל האנושות בידי מעשיה: כאשר עם או האנושות בכללה בוחרים בדרך החטא, הם ממיטים על עצמם בכך הרס וחורבן.
האם בחטאים אלו הופיעו גם מידות הכפרה והמחילה של הקב"ה? בחלק מן העונשים התגלה גם טוב ה' בהקשר של החטאים, אולם לכאורה לא הופיעו רחמים המבטלים את העונשים שנגזרו או ממעיטים מהם – חז"ל מספרים לנו כי הקב"ה קיבל את תשובת אדם הראשון, אולם קשה למצוא בכתובים הקלה של העונש בעקבות כך; הקב"ה נתן לקין אות לבלתי הרוג אותו כל מוצאו, אולם לא היתה זו אלא שמירה ממוות. עונש הגלות המקורי שהושת על קין נותר על קנו. לדור המבול נתן הקב"ה את אות הקשת המבטיח שלא יהיה מבול נוסף, אך גם זאת רק ייעוד מונע, ואין כאן רחמים המבטלים את עונש המבול שכבר נגזר.
ניתן לסכם אפוא ולקבוע כי החל מהבריאה, מידת הדין היא ששלטה בכיפה. ההנהגה האלוקית התנהגה עם בני האדם בהתאם לחטאיהם בנתיב כמעט בלעדי: גמולים קשים וחריפים. כאשר הופיעה הטבה אלוקית בהקשר של חטאים, היא הופיעה בעיקר במניעה של עונשים שיהיו חריפים יותר מן העונש שנגזר כנגד אותם החטאים.
לאחר שהאנושות בכללה השתקעה בחטא והתרחקה מן הקב"ה, הצמיח הקב"ה עידן חדש בהיסטוריה. אברהם אבינו וזרעו נבחרו בכדי להקים עם חדש, קרוב ה'. משם ואילך מתואר תהליך ארוך מאד של בניית עם זה. יש מקום לבחון: האם אצל העם הנבחר הופיעה אפשרות של כפרה ורחמים? אם כן – האם אפשרות זו הופיעה עם גילוי י"ג המידות או כבר לפניהן?
לשם הבהירות, נקדים ונענה על שאלה זו, בטרם פירוט הדברים: בעם ישראל הופיעו כפרה, והקלת העונש האלוקי, עוד לפני הופעת י"ג מידות הרחמים! כעת נבאר ונפרט את הקביעה הזו.
כבר בהקשר של אברהם אבינו עצמו מופיעה הקלה מסויימת של עונש קשה. לאחר שהקב"ה גזר כיליון על חמש הערים של כיכר הירדן, הוא הציל את לוט ואיתו גם את צוער - אחת מתוך חמש הערים. הצלה זו נעשתה בעקבות זכרון ה' את אברהם דודו של לוט - "וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה נָשָׂאתִי פָנֶיךָ גַּם לַדָּבָר הַזֶּה לְבִלְתִּי הָפְכִּי אֶת הָעִיר אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ. מַהֵר הִמָּלֵט שָׁמָּה כִּי לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת דָּבָר עַד בֹּאֲךָ שָׁמָּה עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הָעִיר צוֹעַר... וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה בַּהֲפֹךְ אֶת הֶעָרִים אֲשֶׁרר יָשַׁב בָּהֵן לוֹט" (בראשית יט, כא-כט). זוהי אם כן, הפעם הראשונה בה פוגשים אנו הקלה משמעותית של העונש שנקבע מלכתחילה.
והנה, מאברהם אבינו ואילך לא היה בישראל חטא אשר הוצג בתורה כחטא נורא המערער את כל יסודות הקיום, עד חטא העגל. מעשה העגל זהו החטא הישראלי הראשון בתורה שעורר את חמת ה' באופן קיצוני. תגובת ה' לחטא זה – "וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם" (שמות לב, י) – דומה לתגובות הקשות ביותר שהיו עד אז: גזירת המיתה על האדם; כליון כמעט מוחלט של האנושות בחטא המבול; וכיליון מצרים. שאלה גדולה היא אפוא: מה תהיה התגובה האלוקית לחטא זה – האם תופיע בצד מידת הדין, גם מידת רחמים?
כפי שהתחיל להתגלות בעניין הצלת לוט, כשמדובר בעם ישראל, הדברים מתנהלים באופן שונה. למרות שעם ישראל חוטא בעגל בתוך מעמד הר סיני וקבלת תורת ה', מופיעה מחילה סליחה וכפרה. המחילה מופיעה בשלושה שלבים. שני השלבים הראשונים מתרחשים עוד לפני גילוי י"ג מידות! בשלבים אלו מתגלה כי אל מול חטאי העם שאותו בחר ה', מופיעהה מידת הרחמים האלוקית, ומשנה לחלוטין את הגזירה הקשה. השלב האחרון של כפרת חטא העגל הוא לבדו תלוי בגילוי י"ג המידות. בהמשך הדברים יהיה עלינו להבין מהן אותןן מידות הרחמים שהתחדשו רק בשלב השלישי.
המבנה של כפרת חטא העגל כולל אפוא שלושה שלבים: לפני כל שלב מופיעה תפילה של משה המביאה לאותו השלב של הכפרה.
"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה רָאִיתִי אֶת הָעָם הַזֶּה וְהִנֵּה עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא: וְעַתָּה הַנִּיחָה לִּי וְיִחַר אַפִּי בָהֶם וַאֲכַלֵּם וְאֶעֱשֶׂה אוֹתְךָ לְגוֹי גָּדוֹל: וַיְחַל מֹשֶׁה אֶת פְּנֵי ה' אֱלֹהָיו וַיֹּאמֶר לָמָה ה' יֶחֱרֶה אַפְּךָ בְּעַמֶּךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם בְּכֹחַ גָּדוֹל וּבְיָד חֲזָקָה: לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר בְּרָעָה הוֹצִיאָם לַהֲרֹג אֹתָם בֶּהָרִים וּלְכַלֹּתָם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה שׁוּב מֵחֲרוֹן אַפֶּךָ וְהִנָּחֵם עַל הָרָעָה לְעַמֶּךָ: זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם וְכָל הָאָרֶץ הַזֹּאת אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶתֵּן לְזַרְעֲכֶם וְנָחֲלוּ לְעֹלָם. וַיִּנָּחֶם ה' עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר לַעֲשׂוֹת לְעַמּוֹ" (שמות לב, ט-יד).
עוד בהיות ישראל בחטא, משה מוביל להמתקת הדין של ישראל. מיד עם הודעת הקב"ה על האפשרות לכלות את ישראל, משה מגיב ומביא לגילוי מידת הרחמים. משה מתפלל ומזכיר כי שם ה' וגדולתו כרוכים בקיום ישראל, ובעקבות כך מתבטלת הגזירה הנוראה: גזר דין המוות התבטל!
אם כן, מיד לאחר חטא העגל התגלו רחמי ה' והופיעה אפשרות לביטול גזירות. במה נעוצה מידת רחמים זו? מן הפסוקים שהבאנו ברור כי חילול ה' הוא היסוד לכפרה. הואיל וכוחו הגדול של הקב"ה הופיע בגילוי ובפרסום ביציאת מצרים, כילוי ישראל עלול ליצור לעז וזילות של שם ה' בין האומות. כך עולה גם מן התיאור המקביל בספר דברים (ט, כו-כט): "וָאֶתְפַּלֵּלל אֶל ה' וָאֹמַר אֲדֹנָי ה' אַל תַּשְׁחֵת עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ אֲשֶׁר פָּדִיתָ בְּגָדְלֶךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרַיִם בְּיָד חֲזָקָה. וְהֵם עַמְּךָ וְנַחֲלָתֶךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ בְּכֹחֲךָ הַגָּדֹל וּבִזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה".
גם אם כיליון כבר לא יהיה, עדין צפוי היה עונש כבר לישראל. אם ניזכר בתגובות ה' לחטאים הכלליים הקשים מאז שחר ההיסטוריה, עדין היה מקום לצפות שיפול על ישראל עונש קשה שידמה לקודמיו - עונש אשר יפר את מהלך העניינים התקין ששרר עד לרגע החטא. כך הרי קרה לאדם שגורש מגן עדן, לקין ממשיכו שגלה ממקומו ונחלתו, ולדור הפלגה אשר לא אבד, אשר בזמנו נפגעה ביותר התפתחותה של האנושות. היה מקום לצפות אם כן, כי גם בחטא העגל, יפגע קשות המהלך בו שרויים היו ישראל – המסע ממצרים לארץ ישראל.
על רקע זה, מגיע השלב השני של הכפרה בחטא העגל. אחר שהופיעה נחמת ה' מכילוי ישראל, משה יורד לעם ויוצר תהליך של תשובה ותיקון. הוא שובר את הלוחות; טוחן את העגל ומשקה את ישראל; מוכיח את אהרון ומוביל את הריגת החוטאים. אחר כל זאת אומר משה לעם (שם, ל): "וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַתֶּם חֲטָאתֶם חֲטָאָה גְדֹלָה וְעַתָּה אֶעֱלֶה אֶל ה' אוּלַי אֲכַפְּרָה בְּעַד חַטַּאתְכֶם". כלומר, למרות המחילה הראשונית של הקב"ה ("וינחם ה' על הרעה אשר דיבר לעשות לעמו"), עדין דרושה כפרה לשם המשכיות המהלך התקין של ישראל לעבר הארץ. לשם כך עולה משה מחדש אל הר סיני ומתחנן אל הקב"ה.
דרכו של משה מצליחה בשנית. בעקבות תהליך התיקון שהוביל וארבעים ימי התפילות, מתבשרים ישראל שהם יוכלו להמשיך בייעודם המקורי; הקב"ה מצווה את משה להמשיך לארץ ישראל המובטחת! – "וְעַתָּה לֵךְ נְחֵה אֶת הָעָם אֶל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי לָךְ...". גם בספר דברים (י, י-יא) מספר משה על התרצות הקב"ה להמשך ההליכה לארץ, לאחר התפילות המרובות: "וְאָנֹכִי עָמַדְתִּי בָהָר כַּיָּמִים הָרִאשֹׁנִים אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה וַיִּשְׁמַע ה' אֵלַי גַּם בַּפַּעַם הַהִוא לֹא אָבָה ה' הַשְׁחִיתֶךָ [הרמב"ן מבאר שאין הכוונה להשחתה של כיליון, אלא: "שלא רצה שלא תבאו ותירשו את הארץ, כטעם: 'ויסף עוד להניחו במדבר ושחתם לכל העם הזה'"]. וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי קוּם לֵךְ לְמַסַּע לִפְנֵי הָעָם וְיָבֹאוּ וְיִירְשׁוּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לַאֲבֹתָם לָתֵת לָהֶם" - "אף על פי שסרתם מאחריו וטעיתם בעגל, אמר לי (שמות לב, לד) לך נחה את העם" (רש"י שם). והספורנו על הפסוק מבאר כי רק בזכות השבועה לאבות יכולים ישראל לזכות לארץ הטובה: "כי לולא השבועה לא הייתם זוכים לה לרב מרייכם".
אם כן, הקב"ה מאפשר לישראל להמשיך את המהלך המרומם והנשגב בו היו שרויים – הדרך ממצרים לירושלים. ביסוד השלב השני של הכפרה עומדים שני עניינים. היסוד הראשון הוא תהליך של תשובה. תפילות משה מתקיימות בשלב זה בעקבות הריסת העגל, והשקיית ישראל במימיו. היסוד השני הוא מסירות נפש של משה על ישראל – את תפילתו לכפרהה מאת ה' פותח משה בבקשה: "וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ".
אולם גם בשלב השני של הכפרה, אין עדיין מחילה גמורה. על השמחה הגדולה של המשך הדרך אל הארץ הטובה מעיבה בשורה קשה מאד הנאמרת לישראל בפסוק זה עצמו – כשהקב"ה אומר: "וְעַתָּה לֵךְ נְחֵה אֶת הָעָם... הִנֵּה מַלְאָכִי יֵלֵךְ לְפָנֶיךָ" הוא מודיע למעשה שלא ה' בעצמו ינחה את ישראל לארץ, אלא על ידי משה ועל ידי מלאך כפי שמבאר רש"י עלל הפסוק. בהמשך הפסוקים חוזר ה' על הבשורה הקשה, וכשהיא מתגלה לישראל הם מתאבלים: "וְשָׁלַחְתִּי לְפָנֶיךָ מַלְאָךְ וְגֵרַשְׁתִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי הָאֱמֹרִי וְהַחִתִּי וְהַפְּרִזִּי הַחִוִּי וְהַיְבוּסִי: אֶל אֶרֶץץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ כִּי לֹא אֶעֱלֶה בְּקִרְבְּךָ... וַיִּשְׁמַע הָעָם אֶת הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה וַיִּתְאַבָּלוּ..." (לג, ב-ד).
לסיכום: בשלב זה של מהלך הדברים בוטלו שני גמולים קשים: כיליון האומה, והפסקת מהלך ההליכה אל ארץ ישראל. יחד עם זאת, נותר עוד עונש קשה של ריחוק מן הקב"ה בדרך לארץ ישראל, בנוסף לאי הליכת ה' עם ישראל, יש לזכור כי בשלב זה מצוי חסרון גדול נוסף: הלוחות שבורים, וכך 'פרי' מרכזי של מעמד הר סיני איננו קיים.
מכאן ואילך מופיע מהלך נוסף, סופי וכולל, של מחילה, וזאת בעקבות גילוי חדש – גילוי י"ג מידות. בעקבות גילוי זה יתברר כי הקב"ה ילך עם ישראל, ולוחות הברית ישובו אל ישראל. קרבים אנו אם כן, אל הבנת שאלתנו המקורית: איזו כפרה בדיוק מתחדשת עם גילוי י"ג המידות.
בשלב השלישי של הכפרה התגלו י"ג המידות והקב"ה התרצה להוביל בעצמו את ישראל לארץ. במאמר זה אנו עוסקים במהות הכפרה - איזה מין של הנהגת ה' התחדשה במעמד י"ג המידות. יתברר לנו כי התחדשה הנהגה אלוקית חדשה - הנהגת האהבה.
עד לחטא העגל נבנית בתורה תפיסה ברורה: כאשר עושים הברואים חטא, חייב לבוא עונש בעקבותיו. רק עונש יצור כפרה וזיכוך לזוהמת החטא. זוהי הנהגת שכר ועונש או 'הנהגת המשפט' (כהגדרת הרמח"ל שתובא בסמוך) – הקב"ה פועל כשופט המובאים לפניו חוטאים, והוא פוסק עליהם את עונשם. על פי הנהגה זו של הקב"ה הרי הוא פועל בהתאם למעשה הברואים לטוב ולרע. הנהגה זו היא השלטת גם בתהליכים הראשונים של כפרת חטא העגל – חטא ישראל מוליד בהכרח גמול קשה וכואב: בתחילה חפץ לכלות את כל העם, ולאחר מכן אי הליכה של הקב"ה עם בני ישראל. אולם בשלב השלישי של תפילתו, חושף משה כי קיימת אפשרות אחרת. קיים מצב ובו ההתמודדות עם החטא מתבצעת באופן שונה לחלוטין: בדרך שעיקרה הוא מן השמים ולא מן הארץ. משה מבקש כי התגובה האלוקית לא תהיה באמצעות זיכוך כואב, אלא באמצעות גילוי מידות ה'. זהו פתח גדול להבנת עניינן של י"ג מידות. משה מבקש גילוי דרכים חדשות של הקב"ה שהיו עד כה נסתרות. הוא מבקש לגלות הנהגה של הקב"ה השונה מהנהגת המשפט. מהי הנהגה זו? על פי ההנהגה החדשה,, טוב ה' יהיה מוחלט וקבוע, ולא יהיה ניתן לשינויים והשפעות על ידי חטאי הברואים. ממילא תחול חנינה על חטאם. כפרת החטא תבוא באמצעות הופעת חנינה ורחמים לישראל, ואז ה'' ישוב לייעודו הראשון ללוות בעצמו את ישראל לארץ.
בכדי להבין את מהות ההנהגה החדשה שאותה משה ביקש, נביא מדברי הרמח"ל אשר עסק באופן נרחב בהסברת הנהגה זו בספרו 'דעת תבונות'. הרמח"ל עומד בספרו דעת תבונות על שתי דרכים שונות של תגובה אלוקית לחטאי האדם: א. הנהגת המשפט ב. הנהגת האהבה. הנהגת המשפט היא הנהגת השכר והעונש שאת פעולתה רגילים אנו לראות ביחס לחטאים. ההנהגה השניה היא ההנהגה שהתחדשה במעמד י"ג המידות.
כהקדמה לביאור של שתי מידות ה' השונות, מציב הרמח"ל יסוד העומד ברקע לשתיהן. זהו השורש להבנת דרכי הטיפול האלוקי עם החטאים (פיסקה קלד): "ודאי שאין המעשים הטובים [=מביאים] תועלת לו יתברך כלל, ולא המעשים הרעים [יוצרים בו] חיסרון, וכבר נאמר (איוב לה, ו-ז): "אם חטאת מה תפעל בו וגו' אם צדקת מה תתן לו וגו'". אלא שהוא יתברך המציא מין הנהגה אחת במשפטים ודרכים מיוחדים שידע היותם הגונים לתכלית הזה, שמצדם יהיה מציאות זכות וחובה לאדם..." – כלומר הקב"ה 'המציא' את הנהגתת המשפט, והיא לא היתה הכרחית בעבורו. וממשיך הרמח"ל: "ואף גם זאת: לא לפי שאינו יכול לפעול אלא על פי מעשי התחתונים, חלילה, אלא לפי שאינו רוצה לפעול [אלא על פיי מעשיהם]. ועל כן יקראו המעשים הטובים 'כבודו יתברך', והמעשים הרעים ההיפך ח"ו. ונמצא שזה הוא מה שחידש בתחילה האדון ב"ה בהנהגה הזאת לצורך העבודה, היינו מציאות התועלת שיוכלו להביא המעשים הטובים והחסרון שיוכלו להביא המעשים הרעים. כי כל זה הוא מחודש ותלוי רק ברצונו יתברך וכמו שביארנו. וזה נקרא הנהגת הטוב והרע... ואחר זה [=ועל פי הנהגה זו] צריך לסדר ענייני השכר ועונש, דהיינו: מה טוב שינתן לעושי המצוה, והעונש לעוברים עליה...". וכן אומר הרמח"ל בהמשך הדברים (פיסקה קנב): "בהיות האדון ברוך הוא רוצה לנהג העולם במשפט, אז ישעבד, כביכול, השגחתו למעשי התחתונים, עד שמעשיהם הטובים יעוררו השגחתו לטובה, והרעים ימנעו מהשגחתו ההטבה...".
אם כן הגדרת הרמח"ל להנהגת המשפט של הקב"ה היא כי הנהגה זו איננה ההנהגה האלוקית השורשית. מדובר בהנהגה מסדר שני: מבחינת האמת היסודית של הקב"ה אין שום צורך בשכר ועונש משום שככל שיחטא האדם, אין בכוחו לפגוע בקב"ה וברצונו. רק מחמת שהקב"ה חפץ להמציא הנהגה של טוב ורע ושל שכר ועונש, הוא מסר בידי האדם כוח לעשות כרצון ה' או נגד רצונו. ממילא, כל תופעת העונש לרשעים איננה ברורה מאליה, אלא היא תמיד מותנית: רק כל עוד יחפוץ ה' כי לחטאי האדם יהיה כוח לפגום ולקלקל, תופעל הנהגת הענישה.
אל מול הנהגת המשפט, מצויה הנהגה יסודית יותר – 'הנהגת האהבה'. הרמח"ל מציב אותה כניגוד להנהגת המשפט; כבחירה אלוקית לנהל את העולם מתוך התעלמות זמנית מחטאי בני האדם. וכך מגדיר זאת הרמח"ל (שם, פיסקה קמב): "והנה אם כונת הקב"ה היה רק לייסר את הרשעים [=רק להפעיל את מידת המשפט], כבר היה העולם נחרב בעבורם. אך כיון שאין כוונתו אלא להיטיב, ואין מוסרו ותוכחתו אלא מאהבה, כמו שביארנו, על כן רצה לכונן קיום מציאות לעולם אפילו בזמן שאין זכות, שהקיום הזה לא ישתנה ולא יתמוטט. והנה ישתמש לצורך זה מרוממותו ושליטתו, שהוא אינו משועבד לשום חוק [=של שכר ועונש] ואין לו שום כפיה, על כן יוכל לקיים את העולם גם כשאין בני אדם הגונים". מיד ממשיך הרמח"ל ושואל כיצד מסתדרת הנהגה זו עם המשפט הראוי לחוטאים: "...כי לכאורה נמצא חוטא נשכר, שיתקיים העולם בלי שיצטרך לזכות ויתקיים במידת חסד ואהבה תחת חטאי הרשעים"? ועונה על כך הרמח"ל על פי העיקרון הראשי שהציב לעיל – "...האדון ברוך הוא הוא שחידש רק ברצונו אפילו מציאות החיסרון שגורמים העוונות, ומציאות התועלתת שגורמים המעשים הטובים..." – כלומר אין זו שאלה משום שכל העיקרון המחייב את החוטאים להיענש איננו קיים אלא מרצון ה', והוא איננו הכרחי מאליו. על כן בידי ה' מצויה תמידד האפשרות להפעיל את מידת טובו ללא כל תנאי ולבטל את העונש על החטא.
עוד אומר הרמח"ל (שם, פיסקה קנב): "וברצותו לנהג העולם באהבתו לבד – ישתמש מממשלתו שאינה משועבדת לשום חוק [=של שכר ועונש], ואינה צריכה לבריותיו כלל, כענין שנאמר (ישעיהו מח): "למעני למעני אעשה", ואז אין מקום לרע כלל, אלא לטוב. ועל כן, בנהגו את העולם באהבתו זאת ובממשלתו... אז ישפיע שפע אלוקי וקדוש על כל הבריות, שיתקדשו בו...".
זהו הביאור הכללי של שתי ההנהגות האלוקיות הללו, ומכאן ליישום שלהם בעניין חטא העגל. בהמשך 'דעת תבונות' (פיסקה קנד) מבאר הרמח"ל כי י"ג המידות אליהן זכה משה הן ביטוי של 'הנהגת האהבה' האלוקית אשר מעבירה את הדין מנגד עיניה גם כאשר הברואים חייבים על פי החוק והמשפט – "...להיות מעביר על הדין לגמרי בשעה שיצטרך העולם לכך. והוא הענין מה שהבאנו פעמים רבות למעלה (ברכות ז, א): 'וחנותי את אשר אחון' – אף על פי שאינו הגון'. הלא זה ענין י"ג מידות של רחמים שאינן חוזרות ריקם [=הואיל ויג' המידות אינן תלויות במעשינו אלא ברצון ה' בלבד, מבטיחנו ה' כי הן מעוררות את רצון ה' לחון ולרחם את ישראל, בכל מצב מוסרי בו יהיו]. ופשוטו של מקרא מוכיח [=שבמעמד י"גג המידות היה כעס לפני הקב"ה, אלא שהוא התעלם ממנו], דכתיב (שמות לד, ו): 'ויעבור ה' על פניו' דהיינו [שה' העביר וסילק את] הפנים של זעם, וכענין שאמרו (ברכות ז, א): 'פני ילכו'' – אלו פנים של זעם'".
בעקבות עקרונות היסוד שהציב הרמח"ל מובנת בקשת משה רבנו, והכפרה המתחדשת בעקבותיה. משה ביקש מן הקב"ה שלא לנקוט בהנהגת המשפט, שעל פיה ישראל צריכים להנזק, אלא להיפך – לחשוף בגילוי שכינה חדש, את הכוח האלוקי שאיננו מתפעל מן החטאים ואיננו ניזוק מהם כלל. ניצבת לפנינו אפוא התשובה הבסיסית לשאלת הכפרה המתחדשת עם יג המידות: מתחדש רצון מלפני ה' לחון ולרחם, ובכך להתנשא אל מעבר ליכולת ההשפעה של חטאי ישראל על הנהגת ה'. זוהי ההנהגה האמורה במסכת ברכות (ז, א), שם מתוארת תפילה כביכול של הקב"ה: "יהי רצון מלפני שיכבשו רחמי את כעסי, ויגולו רחמי על מדותי, ואתנהג עם בני במדת רחמים, ואכנס להם לפנים משורת הדין".
כפרה ממין זה שונה היא בתכלית משני השלבים הראשונים של הכפרה. בשני השלבים הראשונים הכפרה היתה חלק ממידת הדין הכללית – הקב"ה ישב כביכול למשפט והכריע שלמרות חטאם של ישראל, יש סיבות להקל בעונשם: חילול ה', התשובה שעשו, ומסירות הנפש שמשה גילה כלפי העם. אולם בשלב השלישי, שלב י"ג המידות, מתחדשת כפרה העומדת למעלה מנימוק כלשהו להקלת העונש; זוהי כפרה הנובעת ממידות ה' – רחום, חנון, ארך אפים וכדומה.
כאמור, עוד לפני י"ג מידות הקל הקב"ה בעונשם של ישראל משתי בחינות: הוא לא יכלה אותם, והם יוכלו להמשיך בדרכם אל ארץ ישראל. אולם היה עניין שבו לא הסכים הקב"ה להקל, ורק הגילוי החדש של י"ג מידות הביא להקלתו: ההליכה האלוקית עם ישראל לארץ. מידות הרחמים של ה' מתגלות אל משה בנקרת הצור, וגילוי זה מביא לכך שגם הגמול הקשה שעדיין נותר על כנו – יתבטל. ה' הוא שינחה את ישראל לארץ!
בסעיף הקודם התברר איזה מין של כפרה התחדש בי"ג המידות. כעת יש להבין בבהירות: מה יש בו בשלב השלישי של הכפרה לישראל שלא יכל להתכפר אלא בגילוי י"ג המידות? במה עדיפה התרצות ה' להוביל את ישראל, מהתרצות ה' שלא להשמידם?
מתברר כי ייחודהּ של ההתרצות ללכת עם ישראל הוא בכך שאין מדובר במחילה חלקית נוספת, שאחריה נותרת פורענות נוספת; הפעם מדובר במחילה גמורה – לא רק המתקה והקלה של הגמול, אלא ביטול שלו. כל עוד מדובר בהמתקת והקלת העונש, יכולה להיות מחילה הנובעת מ'מידת המשפט' הרגילה. אולם כשמשה מבקש מחילה גמורה, וביטול מוחלטט של ההשלכות הישירות של חטא העגל, רק גילוי חדש של 'הנהגת האהבה' יכול להביא לכפרה זו. המחילה הגמורה המצויה במעמד הצור ניכרת גם מבחינה נוספת – כהקדמה למעמדד גילוי המידות מצווה הקב"ה את משה להתכונן להשבת לוחות הברית לישראל, כלומר להשבת המדרגה אליה הגיעו ישראל בסיני, אשר אבדה להם: "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ" (לד, א). גילוי זה משיב את ישראל למדרגה שאבדה לישראל עם שבירת הלוחות, ובכך מסתיים תהליך המחילה.
יש יחס ישיר בין 'מידת האהבה' שהתחדשה בי"ג המידות, ובין ההופעה של הכפרה המוחלטת. כאמור, שני השלבים הראשונים, החלקיים, של הכפרה משה התבססו על ארבע יסודות: א. חילול ה'. ב. זכירת השבועה לאבות ג. ישראל עשו תשובה. ד. מסירות הנפש של משה על ישראל. יסודות אלו באים על גבי הנהגת הענישה האלוקית, ואין הן באות להחליף אותה. לדוגמה: תפילת משה מעלה בפני ה' טענה שעל פיה למרות שעל ישראל לקבל גמול קשה מאד ההולם את חטאם, עם זאת יש מניעה מביצוע הגמול הראוי מחמת שתהיינה לו תוצאותת בלתי אפשריות מבחינת שם ה' והזיכרון לאבות. ברור כי תפילה שכזו איננה יכולה להסיר את מידת הדין לחלוטין מעל ישראל, אלא רק להקל את העונש כך שלא יווצר חילול ה' והשבועה לאבות תקוים. בהתאם לכך, הקב"ה ממתיק את העונש, אך איננו מבטל אותו.
עד י"ג המידות התבססה אפוא הכפרה על ההבנה כי היהפכות ישראל לעם ה' יצרה מעמד חדש בעולם המונע מביצוע גזרי דין שונים. זהו חידוש גדול בפני עצמו. אך ממהותה של כפרה זו, היא איננה מסירה את מידת הדין מעל ישראל, אלא מגבילה את השלכות החטא בלבד. מחוייב הדבר כי ישראל ישארו עם עונשים חריפים אחרים, בהתאמה לחטאם. לעומת זאת, הכפרה המופיעה עם יג' המידות היא ממין אחר – בהיותה מסירה לחלוטין את מידת הדין מתברר כי אין היא באה אלא מגילוי סדר אחר של השגחה והנהגה משמים; סדר המסוגל להתגבר על מידת הדין ללא שיקולים ונימוקים שונים, אלא מרצון ה' בלבד.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
מאמר שלישי בסדרה | השורש העליון של המידות השורש של מידות הרחמים מצוי עמוק עמוק בעולמות עליונים. במדרש פסיקתא...
מתוך סדרת השיעורים:
יג מידות הרחמים
מאמר שני בסדרה | הסכמת ה' להוביל בעצמו את העם לארץ במאמר הקודם עסקנו במהות הכפרה שהתחדשה במעמד י"ג המידות....
מתוך סדרת השיעורים:
יג מידות הרחמים
מאמר ראשון בסדרה | מה התחדש במעמד גילוי י"ג מידות? השאלה היסודית אותה נעמול לברר היא פשוטה ומתבקשת מאליה:...
מתוך סדרת השיעורים:
יג מידות הרחמים