תשובת הרב יואב אוריאל
אכן במסכת סנהדרין (כ, א) אומרים חז"ל שאבנר נענש על שעיכב את מלכות דוד, ומת מחמת חטא זה: "אמר רב יהודה אמר רב: מפני מה נענש אבנר? מפני שהיה לו למחות בשאול ולא מיחה, רבי יצחק אמר מיחה ולא נענה... למאן דאמר מיחה מאי טעמא איענש? אמר רבי נחמן ברבי יצחק ששהא מלכות בית דוד שתי שנים ומחצה".
אך שאלת בצדק – מה סבר אבנר עצמו כשהמליך את איש בושת בעוד שידע שלב כל ישראל אחרי דוד?
לשם כך נרחיב מעט את המבט ונתבונן גם על עמשא בן יתר משום שמספר פעמים (בעיקר במדרשי חז"ל) מופיעים אבנר ועמשא בתור צמד הפועל יחדיו.
אבנר ועמשא הם צוות יחודי ומעניין. מתברר כי שניהם מהווים חוליית קישור בין שאול לדוד. עמשא בן יתר הוא אחיין של דוד, אך הוא היה צמוד לשאול במשך זמן רב. אבנר היה שר צבא שאול ולאחר מכן ממליך איש בושת, אך בסופו של דבר הוא שהמליך בפועל את דוד על כל ישראל. נמנה מספר מאורעות שבהם נטלו חלק אבנר ועמשא:
א. בנוב עיר הכהנים. אבנר ועמשא היו האנשים המקורבים ביותר לשאול במהלך רדיפתו אחרי דוד - על פי חז"ל ורש"י עמשא ואבנר הם הרצים שהתבקשו לפגוע בכהני נוב ולא הסכימו. כלומר אחיין של דוד הוא זה שממנו מבקש שאול להרוג את הכהנים על שעזרו לדוד – עד כדי כך חש שאול את נאמנות עמשא.
האם יש כאן עריקה של אחיין דוד אל שאול? לא ולא! עמשא הוא האופוזיציה לדואג האדומי בחצר שאול – הוא אינו מוכן לפגוע בכהני ה'!
על פי חז"ל במדרש הגדול (במדבר לה לד) אבנר ועמשא דיברו אל שאול במילים חריפות ואיימו להתפטר אם יאלצו לבצע את ציוויו: "...שנאמר ויאמר המלך לרצים סבו והמיתו את כהני ה' (שמואל כ' כ"ב) מי היו, אבנר ועמשה, אמרו ליה כלום אית לך עלן אלא הדין זונרין והדין סנידלין (החגורה והרסן), הא טריפין לך, ואין אנו חפיצין לא בעבודתך ולא במתנותיך".
דואג האדומי הוביל את שאול 'ללכוד את המלוכה' ולקבל סמכות טוטאלית כמלך, אבנר ועמשא ערערו על מעמד זה והגבילו את סמכותו – הם חלקו על שאול ודואג והבינו שלדבר עבירה המלך אינו כל יכול – רש"י שמואל א כב יז: "לרצים - אבנר ועמשא, ולא אבו - דרשו אכין ורקין, אשר ימרה את פיך, יכול אף לעבירה תלמוד לומר רק חזק".
ב. בשאלת יחוסו של דוד. עוד קודם לכן, בעקבות דריכת כוכב דוד בהריגת גליית, התעוררה לראשונה שאלת דוד בחצר המלוכה של שאול, ואז אבנר ועמשא היוו כח מכריע בבירור זה, גם במקרה זה אבנר ועמשא היו יריבים מרים של דואג האדומי. תחילה אבנר התווכח עם דואג (יבמות עו, ב): " ה"ק שאול: אי מפרץ אתי, אי מזרח אתי? אי מפרץ אתי - מלכא הוי, שהמלך פורץ לעשות דרך ואין ממחין בידו, אי מזרח אתי - חשיבא בעלמא הוי. מ"ט אמר ליה שאל עליה? דכתיב: וילבש שאול את דוד מדיו - כמדתו, וכתיב ביה בשאול: משכמו ומעלה גבוה מכל העם. א"ל דואג האדומי: עד שאתה משאיל עליו אם הגון הוא למלכות אם לאו, שאל עליו אם ראוי לבא בקהל אם לאו. מ"ט? דקאתי מרות המואביה. א"ל אבנר, תנינא: עמוני - ולא עמונית, מואבי - ולא מואבית. אלא מעתה, ממזר - ולא ממזרת! ממזר כתיב, מום זר. מצרי - ולא מצרית! שאני הכא, דמפרש טעמא דקרא: על אשר לא קדמו אתכם בלחם ובמים, דרכו של איש לקדם, ולא דרכה של אשה לקדם. היה להם לקדם אנשים לקראת אנשים, ונשים לקראת נשים! אישתיק".
כאשר אבנר נוצח מול דואג, עמשא הכריע את הסוגיא מולו, כפי שממשיכה הגמרא שם: "מיד: ויאמר המלך שאל אתה בן מי זה העלם, התם קרי ליה נער, הכא קרי ליה עלם! הכי קא אמר ליה: הלכה נתעלמה ממך, צא ושאל בבית המדרש. שאל, אמרו ליה: עמוני - ולא עמונית, מואבי - ולא מואבית. אקשי להו דואג כל הני קושייתא, אישתיקו. בעי לאכרוזי עליה, מיד: ועמשא בן איש ושמו יתרא הישראלי אשר בא אל אביגיל בת נחש, וכתיב: יתר הישמעאלי! אמר רבא: מלמד, שחגר חרבו כישמעאל ואמר: כל מי שאינו שומע הלכה זו ידקר בחרב, כך מקובלני מבית דינו של שמואל הרמתי: עמוני - ולא עמונית, מואבי - ולא מואבית".
כאן מתבררת עובדה פלאית ויסודית המבהירה את מעמד העומק של עמשא בבית שאול. מתגלה שעמשא הוא שליח ישיר של בית דינו של שמואל הרמתי בבית שאול. במרכז מלכות שאול עמדה שאלת היחס שלו לשמואל שמינה אותו. עמשא הוא שמחזיק את דבר שמואל אצל שאול. הוא זה שנותן לגיטימציה להתגדלות דוד.
מסתבר לומר כי לא לחינם הצטרף עמשא נכד ישי לקרובי שאול. כאשר הומלך מלך מבנימין, דרוש היה נציג מרכזי מבית יהודה שיצטרף לבית מלכות בנימין ויתן לה לגיטימציה. אחרת עלולה היתה להיות התנגדות מערכתית מאת יהודה, שבט המלכות, למלוכת בנימין. מתברר שכמו שנהג דוד כבוד בלתי נתפס בשאול, כן נהג עמשא לכל אורך מלוכת שאול – הוא דבק בשאול באופן עקבי וחסר פשרות מתוך דביקות במשיח ה'. אך הוא ידע גם לפעול לטובת הגבולות הראויים על פי ה' וסירב לפגוע בכהני נוב.
ובהמשך לכך – בשעה שידע שה' משח את דוד על ישראל, הוביל עמשא עריקה של קרובי שאול לטובת דוד – כל מי שדבק בשאול מכח היותו משיח ה' הבין שעליו לעבור לטובת המשיח הבא.
ג. אצל בעלת האוב. מאוחר יותר – על פי חז"ל אבנר ועמשא הם השנים הקרובים ביותר לשאול – הם באו עם שאול אל בעלת האוב ושמעו ממנה כי שאול עומד למות ולהפסיד את מלכותו. יש לתמוה ששני הקרובים ביותר לשאול לא מתו במלחמה מול פלשתים למרות שבפרק לא נאמר שכל אנשי שאול מתו. יתכן לומר שהקב"ה הצילם בקרבות משום קרבתם אל דוד המלך, והתפקיד שנועד להם בהחלת מלכות דוד על ישראל.
ד. השבת המלכות לדוד בהנהגת עמשא ואבנר. שני האנשים הללו שהיו הקרובים ביותר לשאול, הם שבסופו של דבר הובילו את חיבור ישראל, ובעיקר שבט בנימין, לדוד. עמשא עמד בראש משלחת של בני בנימין אשר ערקו משאול בעודו רודף אחרי דוד, והצטרפו לצבא דוד. הנהגת עמשא הפיגה את החשדות ההדדיים של דוד ואנשי בנימין – כך נאמר בדברי הימים א (יב, יז-יט): "וַיָּבֹאוּ מִן בְּנֵי בִנְיָמִן וִיהוּדָה עַד לַמְצָד לְדָוִיד: וַיֵּצֵא דָוִיד לִפְנֵיהֶם וַיַּעַן וַיֹּאמֶר לָהֶם אִם לְשָׁלוֹם בָּאתֶם אֵלַי לְעָזְרֵנִי יִהְיֶה לִּי עֲלֵיכֶם לֵבָב לְיָחַד וְאִם לְרַמּוֹתַנִי לְצָרַי בְּלֹא חָמָס בְּכַפַּי יֵרֶא אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ וְיוֹכַח: ס וְרוּחַ לָבְשָׁה אֶת עֲמָשַׂי רֹאשׁ השלושים הַשָּׁלִישִׁים לְךָ דָוִיד וְעִמְּךָ בֶן יִשַׁי שָׁלוֹם שָׁלוֹם לְךָ וְשָׁלוֹם לְעֹזְרֶךָ כִּי עֲזָרְךָ אֱלֹהֶיךָ וַיְקַבְּלֵם דָּוִיד [=כי האמין לדברי עמשי בן אחותו (מצודת דוד)] וַיִּתְּנֵם בְּרָאשֵׁי הַגְּדוּד". עמשא הוביל כאן חיבור בין יהודה ובנימין תוך כדי יריבות שאול לדוד.
בפרק הזמן של השבת המלכות לדוד יש הבדל בין עמשא לאבנר. עמשא עובר לדוד כאשר הוא רואה שרבים וטובים מישראל הולכים אל דוד בתהליך ארוך. עמשא פועל תמיד מכח רצון העם. גם אבנר בסופו של דבר משיב את המלכות לדוד תוך שהוא מזכיר לעם כולו כי כבר בימי שאול הם חפצו בדוד. אך מצד אבנר שהוא משבט שאול וקרוב אליו ביותר, יש צורך להשלים את ענין מלכות בנימין לפני שתעבור המלכות לדוד. כן מבארים חז"ל כמובא ברש"י כבר במשיחת איש בושת: " וְאַבְנֵר בֶּן נֵר שַׂר צָבָא אֲשֶׁר לְשָׁאוּל לָקַח אֶת אִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל וַיַּעֲבִרֵהוּ מַחֲנָיִם" ומפרש רש"י: "לקח את איש בושת" - מקרא היה דורש שעתידין שני מלכים לעמוד מבנימן שאמר לו הקדוש ברוך הוא ליעקב ומלכים מחלציך יצאו (בראשית לה יב) וכבר נולדו כל בניו חוץ מבנימין" ממדרש זה ברור כי אבנר לא תכנן להמשיך את מלכות שאול לדורות. הוא ידע שהעם חפץ בדוד והמלכות תעבור אליו. אך אבנר הבין שיש לסיים תחילה את העידן של מלכות שאול.
נמצא שאבנר ועמשא מאופיינים בהליכה אחרי כלל ישראל, ובדביקות במלך שעם ישראל בחר. כל עוד שאול הוא מלך מכח בחירת העם ובחירת ה' - הם הקרובים אליו ביותר. כאשר לב העם מתחיל לנטות אחרי דוד הם פועלים בשלבים שונים – עמשא עורק לדוד כבר עם הזרמים הראשונים של גדולי העם שעורקים אליו. אבנר מצטרף מאוחר הרבה יותר – הוא יודע שהעם חפץ בדוד אך מבין שיש לסיים קודם את שושלת שאול שבה בחר העם תחילה והיא צריכה למנות שני מלכים כפי שהתבאר לעיל.