תשובת הרב יואב אוריאל
החשבונות האלוקיים מאחורי הריגת בני שאול
בפרשת המתת בני שאול עולה השאלה המוסרית: כיצד יש להבין את ההוראה האלוקית להרוג שבעה מבני שאול רק בשל גחמת הנקם של הגבעונים.
א. מניעת חילול שם ה'
ראשית נביא מדברי הגמרא במסכת יבמות (עט, א) המבארת כי מניעת חילול ה' היא המניע שדחה את שיקולי השכר והעונש הרגילים מפניו: "...והא כתיב: לא יומתו אבות על בנים וגו'! [=ואם כן מדוע מתו בני שאול בעוון חטאו?] אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ואל יתחלל שם שמים בפרהסיא". רש"י שם פירש שאם לא היו בני שאול מומתים, היתה עולה באומות העולם טענה שלא כדאי להתגייר – "שיהיו האומות אומרים אין אומה זו ראויין לידבק בה שהרי פשטו ידיהם בגרים ליטול מזונותיהם ולא עשו בהן נקמה."
המטרה הראשית של קיום העולם היא קידוש שם ה', וכאשר נוצרה בידי שאול תופעה של חילול ה', הורה ה' לתקן זאת גם במחיר קשה וכואב.
ב. תוצאה מהתנגדות בית שאול לבית דוד
על גבי שיקול זה, נציין את ההקשר הכללי של הריגת בני שאול, המקרבת את הבנת המעשה גם משיקולים של שכר ועונש רגילים:
כבסיס לתשובה נביא את הפסוק מהושע הנביא (יג, י-יא): "אֱהִי מַלְכְּךָ אֵפוֹא וְיוֹשִׁיעֲךָ בְּכָל עָרֶיךָ וְשֹׁפְטֶיךָ אֲשֶׁר אָמַרְתָּ תְּנָה לִּי מֶלֶךְ וְשָׂרִים: אֶתֶּן לְךָ מֶלֶךְ בְּאַפִּי וְאֶקַּח בְּעֶבְרָתִי". במבט כלל היסטורי, מוכיח הושע את ישראל על ששאלו להם מלך מסיבות אנושיות ככל העמים. ה' אומר מפי הושע הנביא כי בתגובה לבקשה הבלתי ראויה של המלך, ה' העביר את בית המלוכה של שאול ממלכותו מתוך כעס ועברה. כך מפרש רמב"ן בראשית מט: "ולזה רמז הכתוב שאמר אתן לך מלך באפי ואקח בעברתי (הושע יג יא), שנתנו לו שלא ברצונו, ולכן לקחו בעברתו, שנהרג הוא ובניו ונפסקה ממנו המלכות". וכן מפרשים מפרשים נוספים. כלומר בקנה מידה של כלל דורות ישראל, מונח כעס ה' על דרך בחירת שאול למלך. הריגת בת שאול היא התוצאה הסופית מן השגיאה שהיתה בשאלת המלך.
אמנם תוצאה זו לא היתה הכרחית. אם שאול היה מוסר את כתר המלכות לדוד בהגיע השעה, היה מסיים את שליחותו בשלום ואף זוכה למקום מרכזי ביותר בבית דוד – בנו יונתן היה משרת לדוד, ובתו מיכל היתה אשתו. אך העובדה ששאול רדף אחרי דוד במשך זמן רב ובחוזקה רבה, הטילה עליו ועל ביתו את האחריות הכבדה מנשוא של התנגדות למלכות אשר בחר ה'.
ובכן, לשבעה שנבחרו למות מבית שאול בימי דוד, יש קשר ישיר להמשכיות בית שאול ולניסיונו למנוע את המלוכה מדוד:
חמישה מתוך השבעה הם בני מירב[1], אשר ניתנה לעדריאל המחולתי, במקום שתינתן לדוד כפי שהובטח לו – (שמואל א יח, יז-יט): "וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד הִנֵּה בִתִּי הַגְּדוֹלָה מֵרַב אֹתָהּ אֶתֶּן לְךָ לְאִשָּׁה אַךְ הֱיֵה לִּי לְבֶן חַיִל וְהִלָּחֵם מִלְחֲמוֹת ה'... וַיְהִי בְּעֵת תֵּת אֶת מֵרַב בַּת שָׁאוּל לְדָוִד וְהִיא נִתְּנָה לְעַדְרִיאֵל הַמְּחֹלָתִי לְאִשָּׁה". מסירת מירב לעדריאל במקום דוד היתה המעשה הראשון של התנגדות שאול לדוד, ועל כן לא היתה אחרית לבית זה.
השנים הנוספים שמתו הם בני שאול עצמו, ונולדו לו מפלגשו – רצפה בת איה. מיתתם היא בעצם סיום התהליך שהחל במלחמה שבה מתו שאול ובניו. ובאמת יש לשאול מדוע לא מתו באותה השעה גם בני רצפה בת איה עם שאר הבנים? יתכן לומר שבני רצפה יכולים היו להשתלב במלכותו של דוד בתור שארית של בני שאול. שהרי אחר מות שאול היתה רצפה בת איה מיועדת לדוד, ודוד אכן נשא אותה בפועל (ירושלמי ב, ה). היתה כאן הזדמנות אחרונה להשתלבות בני שאול בבית המלוכה של דוד. אולם גם אפשרות זו הוחמצה: בתחילה, לאחר מות שאול, לקח איש בושת בן שאול את רצפה פילגש שאול, בתור טוען לכתר המלכות במקום דוד. בכך שוייכו גם צאצאי שאול אלו להתנגדות למלוכת דוד. על כן מתו איש בושת זמן קצר לאחר מכן, ושני בני רצפה בסוף ימי דוד.
נמצא שכל שבעת הבנים שמתו הם סיום התהליך הקשה של ההכרעה האלוקית שבית שאול צריך לעבור מפני בית דוד. ככל שהמאבק של בית שאול בדוד בחיר ה' היה קשה וחריף, כן נוצר צורך של מעשה חריף וקשה שינציח את בחירת ה' בדוד.
[1] אצלנו בפרק כא נאמר שהם בני מיכל, אך באמת הם בני מירב – ראה ברש"י.