תשובת הרב יואב אוריאל
בתחילת פרק כב יהושע הוא המרכזי - הוא המשלח את בני עבר הירדן למקומם. אך משם והלאה, כאשר יש חשש למרד, יהושע כלל אינו מוזכר, וההתנהלות היא של כל העם בהובלת פנחס והנשיאים. היעדרות יהושע בולטת לאור העובדה שבכל הספר הוא הפועל היחיד וכמעט ואין תפקיד בהתרחשויות לבני העם האחרים. מה פשר הדבר?
א. האלשיך מבאר שכל הפרשה נעשתה באופן חפוז ללא עירוב יהושע: "או יאמר, כי אין ספק שעיקר השמיעה היה ראוי יהיה ליהושע, ועל פיו יעשו הראוי לעשות על הדבר. ואמר כי כאשר וישמעו בני ישראל שהם כלם זולת יהושע, היה כדי לאמר, לאשר על ראשם שהוא יהושע וסנהדרין, אלא שכל כך לבשו קנאה כל ההמון, כי מיד כאשר וישמעו, לא עצרו כח לסבול עד המלך ביהושע, כי אם מיד ויקהלו כל עדת בני ישראל [שילה] לעלות עליהם לצבא".
ב. אולי יש לבאר באופן נוסף: שיהושע סמך מאד על השבטים וזה מה שהוא מבטא בתחילת הפרק. גם כאשר יהושע ראה את המזבח הוא ידע שבנייתו נבעה מכוונות טובות בלבד. לכל אורך הפרק, כאשר בני העם דנים מול בני גד וראובן ביחס לכוונותיהם, עומדת ברקע כל הזמן הברכה והבעת האמון של יהושע כלפי שני השבטים.
ועדין יש לשאול – מדוע לא סיפר יהושע לעם את הבנתו?
אלא שהיה חשוב מאד ליהושע לתת לעם לפתור לבדם את המשבר עם בני גד וראובן. יהושע כבר זקן (כאמור בפרק יג) וידע שבקרוב יאסף אל עמיו. הוא ידע שמשם והלאה ילכו השבטים איש לנחלתו, ויופיעו אתגרים של אחדות העם. על כן היו צריכים בני העם לגלות בעצמם את אחדותם, ואת הקשר של בני גד וראובן אליהם, כהכנה לדור השופטים.