הבית של התנ"ך

זהירות מלימוד זכות על עם ישראל יתר על המידה בניגוד לפשט הפסוקים

אל מול מי שטען שבני ישראל במצרים שמרו על צדקות גדולה בניגוד לפסוקים ומדרשי חז"ל רבים כותב חזון איש (אגרות חזון איש א, רח):

"ומה שנראה לך שאי אפשר שיתקלקלו ישראל כיון שראו הנסים של ילדי הצדקניות, זה אינו. דהרי ראו נסים ונפלאות ביציאת מצרים ובים ובמן ובאר ומתן תורה ועשו העגל, והיו עשרה ניסים במקדש והרבה נסים ונפלאות על ידי הנביאים, ומכל מקום לא הכריחו כל אלו את הבחירה ועבדו עבודה זרה. ואל לנו לדרוש במופלא ממנו, שהיו הדורות הראשונים באופי בלתי אפשר לנו להשיג שום מושג מהם, אבל היו בבחירה חפשית שזו עיקר עבודתו יתברך".

התנ"ך – מורה דרכו של החפץ חיים

בנו של החפץ חיים - ר' אריה לייב הכהן, כותב במאמרו 'דוגמא מדרכי אבי' (עמוד כח):

"ספר התנ"ך היה מורה דרכו, לא לבד חלק החוקים והמשפטים אלא גם כל מאורע ומקרה שבאו בדברי התורה והנביאים והכתובים - מהם למד איך לכונן אורח החיים של עם ישראל. דבריהם הציתו בו אש קודש להגיד לעמנו את אשר עליהם לעשות, דברים מלהיבים כגחלי אש, ומהם שאב תנחומות אל לכל נדכה ונכה רוח, ולחזק ברכים כושלות ולצפות לישועת אלקים.

והתנ"ך היה כמעט בכל ימי חייו באמתחת הטלית ותפילין שלו. אמנם, מעולם לא קירב דברי התורה והנביאים לשכלו הוא, ולהעמיס בהם רעיונות וחידו"ת כדרך רבים וגם שלמים מטובי עמנו. אדרבה, קירב שכלו לשכל התורה תמיד, ועל כן לא יפלא תקוותיו העצומות ובטחונו הגדול, כי לא יפול צרור ארץ מכל המפורש בתורה ובנביאים לעתידת עם ישראל".