הבית של התנ"ך

ביאור הכוזרי לריחוק בין הפשט המובן לנו לדרשות חז"ל

במאמר ג (פיסקה סח והלאה) שואל מלך כוזר על פשר הריחוק בין הסבר חז"ל לבין מה שאנו מבינים בפסוקים. החבר עונה לו על כך:

אמר הכוזרי: כן אני רואה בחלקי דבריהם מה שסותר מה שאתה מספר מכללותיהם, הוצאתם פסוקי התורה אל פנים שמרחקת אותם ההקשה, ותעיד הנפש כי לא היתה הכונה בפסוק ההוא מה שזכרו, פעם בדינים, פעם בדרשות, וכן מה שיש להם מהגדות ומעשים רבים ממה שמרחיק אותם השכל.

אמר החבר: הראית מה שיש להם מהדייקות והדקדוק בפירוש המשנה והברייתא, ומה שמגיעים בה מן המחקר והבירור מבלי יתור וחסור במלה, כל שכן בענין... הנחשוב על מי שידקדק הדקדוק ההוא שאינו יודע מהפסוק מה שנדעהו?

...אבל נאמר אחד משני דברים: יכול שהיו להם סודות נעלמים ממנו בדרך פירוש התורה, היו אצלם בקבלה בהנהגת שלש עשרה מדות, או שתהיה הבאתם לפסוקים על דרך אסמכתא, שהם שמים אותה כסימן לקבלתם... ומן הדין שנסמוך עליהם, מאחר שנתבררה חכמתם וחסידותם והשתדלותם והמונם הגדול אשר לא תתכן בו שום הסכמה, ואין לחשוד לדבריהם אבל נחשוד הבנתנו כאשר נעשה בתורה ומה שנכלל בה ממה שלא יתישב בנפשותינו, ואין חשד אצלנו בדבר ממנו אבל נתלה הקצור בנפשנו...".

המקרא והמשנה - יסוד בית הלימוד

במסכת אבות (ו, ה) נאמר: "והתורה נקנית בארבעים ושמונה דברים... במקרא...".

בספר מדרש שמואל על פרקי אבות (ו, ה) מבאר זאת:

כלומר שצריך שיהיה בקי בהן, בפירוש המקרא והמשנה, שהם היסוד אשר בית הלימוד נכון עליהם. ואיך יכול לבנות הבית בלי היסוד"?