הבית של התנ"ך

אין יחס בין ענייני התורה לתופעות המתגלות במחקר המדעי

בספר אדר היקר (עמוד לז-לח) מסתמך הרב על תופעת 'קלקול החשבונות' שהוזכרה לעיל ומבאר שלעולם לא ניתן יהיה להקשות קושיות היסטוריות על דברי הנביאים:

"כל בר דעת יודע שאין ענין [=יחס] כלל לקיום האמונה, לא בכללות היסוד האלהי של דעת השי"ת בעיון, ולא מצד קדושת התורה במעשה, [=בין כל אלו אין יחס] לאיזה מצב של ידיעות תכוניות, או גיאולוגיות, ובכלל אין יחש לתורה בעצם מצד הנגלה שבה, כי-אם לידיעת האלהות והמוסר וענפיהם בחיים ובפועל, בחיי הפרט, האומה והעולם, שבאמת הידיעה הזאת, שהיא נזר החיים כולם, היא יסוד הכל וכוללת הכל. אבל לצורות של ידיעות מחקריות ותושיות, ומהם נצוצים קלים לגבי הדעה הכללית של דעת האלהים וקדושת החיים, אין שום הבדל ביחש לדברי תורה, ואין שום הפרש, למשל, בין דעת בתלמיאוס לקופרניקוס וגליליי ועוד ועוד, גם מכל החדשות שבחדשות שישנן ושיוכלו לצמוח, וכן לכל הדעות שהולכות בדרר המחקר והדרישה מזמן לזמן. כבר מפורסם למדי שהנבואה לוקחת את המשלים להדרכה האנושית, לפי המפורסם אז בלשון בני אדם באותו הזמן, לסבר את האוזן מה שהיא יכולה לשמוע בהוה, "ועת ומשפט ידע לב חכם", וכדעת הרמב"ם וביאור הרש"ט במורה נבוכים סוף פרק ז' משלישי, ופשטם של דברי הירושלמי שלהי תענית לענין קלקול חשבונות של תשעה בתמוז".

תשובת הרב קלוגר לשאלה: האם ראוי ללמוד תנ"ך?

שו"ת האלף לך שלמה (חלק יורה דעה סימן רנט):

"שאלת אם ראוי ללמוד בזמן הזה תנ"ך עם פירושי הקדמונים. ודאי ראוי לעשות כן. ומה שאמרו חז"ל: 'מנעו בניכם מן ההגיון' אין זה ראיה. חדא: למה אמר 'בניכם', הוה ליה למימר: 'עצמיכם' ולמה תלה בבניכם? אך הכונה דודאי הגדול בר דעת מותר וראוי לו ללמוד כי הוא בר דעת ויכול לשמור עצמו שלא ילכוד ברשת האפיקורסים. אך בניכם בעודם בקטנותם יש לחוש דאין להם דעת להיות נשמרין מכת הפוקרים. אבל בר דעת מותר וראוי לו.

והשנית: דכוונת הש"ס הוי שלא יעשה מזה עיקר הלימוד, אבל אם לומדין גם ש"ס ופוסקים ללמוד שעה או שתיים תנ"ך עם פירושי הקדמונים ודאי מותר וכן הוא בשו"ע יו"ד סי' רמ"ו סעיף ד' וכן עיקר".