הקדמה

נאמר בסוף פרשתנו: "וישב ישראל בארץ מצרים בארץ גשן ויאחזו בה ויפרו וירבו מאד" (מז, כז).

א. הסבר ה"כלי יקר"

         על פסוק זה כתב ה"כלי יקר": "כל פסוק זה באשמת בני ישראל הוא מדבר, כי הקב"ה גזר עליהם: 'כי גר יהיה זרעך', והמה ביקשו להיות תושבים במקום שנגזר עליהם גירות, כמו שדרשו אצל יעקב: 'וישב יעקב - ביקש לישב בשלווה, קפץ עליו רוגזו של יוסף'. הפסוק מאשימם על ישיבה זו, שביקשו אחוזה בארץ לא להם, ולא כך אמרו אל פרעה: 'לגור בארץ באנו', מלמד שמתחילה לא ירדו להשתקע שם, אלא לגור, ועכשיו חזרו מדבריהם. וכל כך נשתקעו שמה עד שלא רצו לצאת ממצרים, עד שהוצרך הקב"ה להוציאם משם ביד חזקה. ואותם שלא רצו לצאת מתו בשלושת ימי האפלה".

         כעין זה כתב גם ר"י קיל בפירושו "דעת מקרא" לבראשית בסיכום לפרק טו (עמוד תכז ד"ה "ולולא דמסתפינא"), בהסתמכו על הפסוק הנ"ל.

         יש לציין שאמנם מה שכתב ה"כלי יקר" שאותם שלא רצו לצאת מתו בשלושת ימי האפלה נאמר במדרש רבה (שמות יד, ג, והובא ברש"י שמות י, כג), אך שם מדובר על התקופה הסמוכה ליציאת מצרים, שהיתה מאתים ועשר שנים אחרי הירידה למצרים (רש"י בראשית טו, יג; מב, ב ושמות יב, מ)!

         גם מה שנאמר במדרש רבה (שמות א, ח) שבני ישראל רצו להידמות למצרים, נאמר על תקופה מאוחרת – אחרי מות יוסף, שנפטר שבעים ואחת שנה אחרי הירידה למצרים (בראשית מא, מו; שם מה, ו; שם נ, כו). אבל כיצד ניתן לומר כך על הדור ההוא של יעקב ובניו?!  

ב. השגתו החריפה של ה"שם משמואל" על דברי ה"כלי יקר"

         ב"שם משמואל" בפרשת ויגש (שנת תרע"ה עמוד רצא) הביא את דברי ה"כלי יקר", וכתב עליו: "ואני אומר: שרי ליה מריה שהעמיס גנות בקדושי עליון אלו. ובמדרש (שמות רבה א, א) שהיו צדיקים כיעקב! ועוד לפי דבריו שזה גנות, הרי גם ביוסף כתיב: 'ויתן להם אחזה בארץ מצרים במיטב הארץ' (מז, יא)! וגם יעקב עצמו עדיין היה קיים ולמה לא מיחה בהם?

         אלא ודאי שכך היה צריך להיות ובכוונה עשו. והיינו דהנה כתיב ביוסף: 'ואת העם העביר אֹתו לערים, מקצה גבול מצרים ועד קצהו' (מז, כא). וברש"י: להסיר חרפה מעל אחיו, שלא יהיו קורין אותם גולים.

         ונראה עוד לומר... שבמכוון עשה יוסף למצרים שיעקרו דירתם למטה, למען יתעקר שורשם למעלה, כדי להחליש כוחם, שלא יתגברו כל כך על ישראל. ולהיפוך מזה עשה לישראל, שנתן להם אחוזה, שיהיו מושרשים למעלה... ובזה היה לישראל יותר שורש וכוח עליון, למען לא יתגבר עליהם כח מצרים להשתקע חס ושלום בגלות.

         ומה שהקשה שמעיקרא אמרו: 'לגור בארץ באנו', ועתה חזרו בהם, אינה קושיא, דכל עצמה של האחוזה היתה לתועלת, כדי שלא ישתקעו חס ושלום במצרים, ולקיים 'לגור בארץ באנו', כמו שאמרו: 'מלמד שלא ירד יעקב אבינו להשתקע במצרים, אלא לגור שם'"[1].

ג. הסבר המדרש תדשא

         כתב במדרש תדשא (פרק יז): "מפני שהיתה גזירה זו עליכם שתשעבדו בארץ מצרים, מה כתיב שם: 'וישב ישראל בארץ מצרים וגו' ויאחזו בה' (מז, כז) - הארץ היתה אוחזת בהם ותופסת אותם, ואילו היו מבקשים לצאת מתוכה קודם לכן, לא היו יכולים... לפיכך כתיב: 'ויאחזו בה', כאדם שאוחז בו בעל כרחו".

         במדרש תדשא הנזכר מפורש שבני ישראל לא עלו ממצרים לא מפני שלא רצו, אלא מפני שהיו מנועים מלצאת ממצרים, מתוך שהמצרים לא איפשרו להם לעלות, וזאת בניגוד גמור למה שכתבו  ה"כלי יקר" ו"דעת מקרא" הנ"ל שבני ישראל נשארו במצרים מפני שלא רצו לצאת משם.

         כשם שדנו את יעקב ובניו לכף זכות, כך המקום ידון אותנו לכף זכות[2].

[1] הפנה אותי לדברים אלו של ה"שם משמואל" הרב בנימין זלצמן שליט"א.

[2] ועיין עוד בסמוך במאמר לפרק מ"ט, ובאריכות בספרי "הדר התורה" בראשית בפרשת ויחי.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.