תשובת הרב יואב אוריאל
מלחמת כלב ועתניאל בחברון וקרית ספר
ברקע לפרשת עתניאל ועכסה, יש לזכור כי בפרשה זו מתקימים חילופי הדורות מדור יהושע לראשון המנהיגים של השופטים. כן נאמר במדרש שמואל (פרשה ח): "עד שלא ישקיע הקדוש ברוך הוא שמשו של צדיק הוא מזריח שמשו של צדיק אחר... קודם שלא ישקיע הקדוש ברוך הוא שמשו של משה, הזריח שמשו של יהושע: 'ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון' (במדבר כ"ז י"ח), קודם שלא ישקיע הקדוש ברוך הוא שמשו של יהושע, הזריח שמשו של עתניאל בן קנז – 'וילכדה עתניאל בן קנז וגו'' (שופטים א' י"ג).
בתוך כיבושי שבט יהודה בתחילת תקופת השופטים. שב הנביא ומזכיר את כיבושי כלב. הרד"ק ומפרשים נוספים מבארים שאין הכוונה שכבשו אותם בימי השופטים, אלא בימי יהושע. אם כן, יש להבין – מדוע שמואל הנביא (מחבר ספר שופטים) שב וכותב בספרו את שכבר התרחש בימי יהושע, וכבר נכתב בספר יהושע?
אלא ששמואל מסמן כאן את הרצף – יהודה הוא השבט המוביל והעולה ראשונה משום שהוא זה שהתעלה והוביל כבר בימי יהושע. בימי יהושע התבצעו הכיבושים על ידי כלל העם בלבד. לא היה כל מקום לצבא פרטי. אך יהושע יצר חריג אחד – הוא העניק לכלב, אשר העניק לעתניאל את הזכות לכבוש לבדו את אזור חברון. בכך נוצרה כבר בימי יהושע התשתית לאופי הלחימה של דור השופטים בו מוטל על כל שבט להשלים את הכיבוש בשטחו. אם כן, בתחילת ספר שופטים מלמדנו הנביא בסיפור עתניאל ועכסה, על הרמה הגבוהה של מסירות הנפש ודביקות בישוב הארץ התבססו כיבושי שבט יהודה בתחילת דור השופטים. כיבושים אלו נעשו מתוך תודעת דור יהושע, וכהמשך ישיר לצבא השבטי שכוננו כלב ועתניאל בכיבוש חברון.
אנו נשענים בדברינו על דברי האברבנאל (שופטים א): "מה שזכר אחרי זה ממלחמות חברון ודביר שהיה בימי יהושע (כמו שנזכר שם, ולא כמו שחשב רלב"ג שנלכדו אחרי מות יהושע) היה לפי שספר יהושע יוחד לספר בו המלחמות בכלל שנעשו בימיו וליחסם לכבודו, ועתה בספר הזה יספר המלחמות שעשו השבטים בפרט, וזכר הנה מה שעשה שבט יהודה ולכן הביא מה שעשה גם כן בימי יהושע, כי לכידת חברון עם היות שכלב עשאו הנה עזרוהו בני יהודה בלכידתו כי הוא היה נשיאם, ומאשר היתה הכוונה במקום הזה לספר המלחמות שעשו בני יהודה נתיחסו אליהם כלם החדשות והישנות".
על פי דבריו מלחמת כלב ועתניאל היו החוליה המקשרת בין מלחמות הכלל למלחמות הפרט. הקב"ה סידר את הדברים כך שתהיינה עוד בזמן יהושע מלחמות כאלה שיחשבו על שם כלל ישראל, אך יתחילו למעשה את עידן המלחמות הפרטיות. כך שהמציאות השבטית החדשה, לאחר מות יהושע, לא תהיה מנותקת מגדולת דור הכניסה לארץ.
ובמבט רחב יותר – חשיבות הזכרת מלחמות אלו כאן הוא משום שעתניאל – הכובש האמיץ שנענה לקריאת כלב – הוא השופט הראשון מבין שופטי ישראל שהוביל את ישראל באותה הדרך. עוד בטרם שהנביא יספר לנו בפרק הבא על הירידות הרוחניות שבדור, שלאורן עלולים תולדות השופטים להתפס מעמדה של חולשה מוסרית, מפגיש אותנו הנביא עם נקודת גובה שממנה מתחיל השופט הראשון.
סיפור עכסה
סיפור עכסה מלמד על גדולת דבקות יהודה בארץ לא רק מבחינת הכיבוש אלא גם מבחינת היישוב. עכסה הולכת לארץ הנגב, אפילו כשאין לה גולות מים. לאחר מכן היא מבקשת מאת אביה לתת לה ארץ של גולות מים, אך היא לא מתנה בכך את ישיבתה שם. וכמובן שגם עם גולות המים, נשארת הארץ ארץ הנגב.
פרשיה זו מלמדתנו לא לראות את כל עניין יישוב הארץ רק באור של הבטחות ה' בתורה לתת לישראל בתים שהם לא בנו וכרמים שהם לא נטעו, ובאור של דברי יהושע (כד, יג): "וָאֶתֵּן לָכֶם אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָגַעְתָּ בָּהּ וְעָרִים אֲשֶׁר לֹא בְנִיתֶם וַתֵּשְׁבוּ בָּהֶם כְּרָמִים וְזֵיתִים אֲשֶׁר לֹא נְטַעְתֶּם אַתֶּם אֹכְלִים". יישוב הארץ הטובה והברוכה נעשה בכיבוש הכללי בזמן יהושע (על פי הכלל של כיבוש 'מעט מעט' – שישראל כבשו תחילה על פי צורך היישוב של העם באותה השעה). אך הכיבוש השבטי המוטל על ישראל בימי השופטים הוא קשה יותר מעצם טבעו – זוהי תביעה לכיבוש האזורים שלא נכבשו בימי יהושע משום שהם פחות זמינים ליישוב. עתניאל ועכסה היוו תקדים לכיבוש הארץ הכרוך בישיבה במקומות הנגב שאינם מיושבים עדין. זהו כיבוש לשם כיבוש, ללא תועלת חומרית.