הבית של התנ"ך

על פי הפשט, כל התנ"ך מלא בסודות

ספר ליקוטי הלכות (הלכות שותפים בקרקע הלכה ד):

"מכל שכן בכל דבור ודבור של המקרא שבכל ספרי תנ"ך (תורה נביאים כתובים) שבודאי כלם מלאים סודות נוראות ונשגבות שאי אפשר לתפוס במח. אבל על פי פשוטו אין להם קשר וחבור וסדר כלל על פי דרכי המליצה והם מלאים פליאות ותמיהות נשגבות.

ואף על פי שאמרו רבותינו זכרונם לברכה, אין מקרא יוצא מידי פשוטו, הינו שבודאי כונתו בפשיטות אמת. אבל מה שאמר בלשון זה שמלא קשיות ותמיהות, זה אי אפשר לתרץ בשלמות בשום אפן כי אם על ידי סודות הנשגבות, הנסתרות ונעלמות בהם בכל דבור ובכל פסוק ובכל אות ונקודה וכו'.

ואין צרך לבאר כל זה וגם כי אין כאן מקומו, אך הכרחתי לצאת מן הענין לדבר קצת מחמת כי אש תוקד בקרבי מעצם הצרות שנתפשטו עכשו על ידי פריצי בני ישראל שהם כתות האפיקורסים המצויים עכשו ביותר, שהם חותרים לפרש המקרא רק על פי פשוטו, על פי דרכי המליצה והבל יפצה פיהם ואם לשונם תמק בפיהם מרבוי דבריהם של הבל, לא יוכלו להכניס בלב בעל שכל אמת שהמקרא מתפרש בשלמות על פי דרכי המליצה...

וכל מקרא ומקרא מלא פליאות נשגבות אשר אי אפשר בשום אפן לתרצם בשלמות על פי פשוטו כי אם על פי שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהן שדרשו בהם רבותינו זכרונם לברכה בתלמוד. ולהאמין שיש בהם סודות נוראות ונשגבות בכל תבה ובכל אות והיה מכרח על פי סוד לכתב ששת ימים תאכל מצות ולסמך על רבותינו זכרונם לברכה שמסר להם לדרש בזה מדה משלש עשרה מדות שהוא דבר שהיה בכלל, וכן בכל התורה כלה. וכל זה מבאר ומיסד בלב כל אחד מישראל באמונה שלמה, כי כל קיום התורה תלויה בזה, אך הכתות הרעים הנ"ל רוצים להפך הקערה על פיה, חס ושלום, וכבר הטעו כמה נערי בני ישראל בהבליהם. ה' יתברך יציל השאר מהם ומהמונם ומהמהם על כן לא יכלתי להתאפק מלדבר כאן בזה קצת ועוד נתבאר במקום אחר בעזר ה' יתברך".

כח פעולת הנבואה לדורות

ר' צדוק הכהן מלובלין (תקנת השבין עמוד קלב):

"שהוא דבר הנביא בשם ה' הקיים לעולם, דמאחר שנכתבה נבואתו בספר דמצטרכת לדורות הרי הדיבור קבוע וקיים ופועל לדורות בכל דבר ה', כענין (תהלים קיט, פט): 'לעולם ה' דברך נצב בשמים', ונאמר (ישעיה נה, יא): 'כן יהיה דברי וגו' לא ישוב אלי ריקם כי אם עשה את וגו' שלחתיו'. וכל דיבוריו יתברך מפי נביאיו שנכתבו בתנ"ך הם פועלים לדורות עולם בכל הנפשות מישראל בכל דור ודור להוליד בלבבם הרהורי תשובה והתעוררות לשוב, וה' יתברך מבטיח דלא ישוב ריקם".

ובפרי צדיק (ויקרא לחג הפסח) כותב:

"ובכל הזמנים הללו היה נעשה הפסח בכוונה רצויה מאד לכן נרשם המעשה מפורש בתורה, מפני שכל דבר הנכתב בתורה נביאים כתובים אפילו מאדם פרטי הוא ללמוד ממנו מוסר השכל לדורות עד עולמי עד... ומה גם כשנכתב המעשה בתורה נביאים כתובים או בדרשת חז"ל בודאי יוצא מזה לימוד להיות נחקק בנפשות ישראל לעולמי עד...
וזהו גם כן מה שאמרו (ויקרא רבה ל"ד, ח' ורות רבה ה', ו') אילו היה ראובן יודע שהכתוב יכתוב עליו וישמע ראובן וגו' בכתיפו היה מוליכו, אילו היה בועז יודע וכו' והיינו שלא הרגישו אז בנפשם שמעשיהם בכוונה רצויה כל כך עד שיהיה נרשם מזה לדורות עולם ועל רמז זה אמרו (שם) לשעבר אדם עשה מצוה הנביא כתבה ועכשיו אדם עושה מצוה מי כתבה אליהו ומשיח והקדוש ברוך הוא חותם על ידיהם, והיינו גם כן לכוונה זו שנעשה מזה חקיקה בלב נפשות ישראל".