הבית של התנ"ך

הישאבות לתנ"ך מחמת הקלות והברק שבו

בדברי חז"ל מבואר שתאוות יתר ללימוד מקרא נובעת מירידת הדורות.

כך נאמר במסכת סופרים (פרק טז):

"'כי חולת אהבה אני' - אמר ר' יצחק: לשעבר כשהייתה הפרוטה מצויה היה אדם מתאוה לשמוע דבר משנה ודבר תלמוד, ועכשיו שאין הפרוטה מצויה, וביותר שאנו חולים מן המלכות, אדם מתאוה לשמוע דבר מקרא ודבר אגדה".

ובשיר השירים רבה (ב, א) נאמר:

"כי חולת אהבה אני, אף על פי שאני חולה אהובה אני לו, תני עד שלא יחלה אדם אוכל מה שמוצא, כיון שחלה מבקש לאכול כל מיני תענוגים. אמר רבי יצחק לשעבר היתה התורה כלל והיו מבקשין לשמוע דבר משנה ודבר תלמוד, ועכשיו שאין התורה כלל היו מבקשין לשמוע דבר מקרא ודבר אגדה.

אמר רבי לוי: לשעבר היתה פרוטה מצויה והיה אדם מתאוה לשמוע דבר משנה והלכה ותלמוד, ועכשיו שאין הפרוטה מצויה וביותר שהן חולים מן השעבוד אין מבקשין לשמוע אלא דברי ברכות ונחמות".

על מה היה הגר"א בוחן את תלמידיו?

הקדמת בני הגר"א לביאורו לשו"ע:

"ויותר שהיה חכם לימד דעת את העם וחזקם ואמצם שילמדו בסדר נכון שלא ימעדו רגליהם. בראשונה הזהיר לעבוד עבודתו יתברך להיות בקי ראשונה כל כ"ד ספרים עם נקודות וטעמים, ערוכים בכל ושמורים, עד שבדק אותם בכל אלה...".