הבית של התנ"ך

דרך התנ"ך לכתוב מאורעות שהתקיימו ברובד רוחני, גם אם לא תמיד הופיעו בעולם הגשמי

במסכת שבת (נו, ב) אומרת הגמרא שאף שכתוב בנביא ששלמה בנה במה, הוא לא בנה אותה בפועל, אלא רק ביקש לבנות. בהמשך מציבה הגמרא כלל: לפעמים נאמרו בפסוקים מאורעות שלא היו בפועל - 

"מה אחרונים לא עשו ותלה בהן לשבח, אף ראשונים לא עשו ותלה בהן לגנאי".

את העיקרון הזה מבאר הרב קוק בעין איה שבת פיסקה עה:

"עיקר המטרה של הידיעה ההסתורית, שבשביל כך היא דרושה להיות בישראל מבורכת בברכת רוח הקודש, היא לא להציג לבד את פרטי המאורעות שהיו בעבר, כי אם את עז החיים הנמצא באותן הפעולות, שאותו הכח לא ימוט ולא יבטל, ורק מתחלף הוא בגונים שונים לפי הדורות. ואותו הטוב שנתגלה בצורות מיוחדות של מעשים מיוחדים, שהיו אפשריים רק בזמן מיוחד, אותו הטוב הפנימי בעצמו לא ימוט ולא יכלה, כי אם יבקש לו צורות וכלים להתקבל בהם בכל דור ודור לפי ערכו. והרע שיצא אל הפועל וקלקל והרס באיזה דור בתמונות אשר כבר אין להם בדורות הבאים, הוא מכל מקום מסתתר תחת תמונות אחרות וחותר ומקלקל... על כן צריך לפי האמת סיפור מאורע של העבר, בהיותו מסופר לאמיתתו, לחדור לסוף הדיעות של הדורות הנפעלים על ידי הסיפורים, ולדעת באיזה צורה יבואו הדברים, למען אשר יוכלו לקבל את הרושם כפי אותו האמת הראוי להם".

כלומר רוח הקודש כותבת את סיפוריה לא מתוך נאמנות לפרטים ההיסטוריים, מתוך ידיעת ההשפעה המדוייקת שהמאורעות שקרו צריכים לחולל בנפש דורות האומה.

האור נגנז בכ"ד ספרים

ספר עבודת ישראל - פרשת כי תשא:

"כ"ד תיבין [=מילים] הם מהתחלת התורה עד תיבת או"ר (בראשית א ג). לרמז האור ההוא הוא מן התורה כ"ד ספרין דאורייתא, כשנגנז האור חזר למקורו ונגנז בתורה".