אתר זה הוא חלק מתנועה רחבה של לימוד התנ"ך. אנו מזמינים אותך ליטול חלק בלימוד החי והפועם.
"ואמר עוד (משלי ח): "כולם נכוחים למבין וישרים למוצאי דעת", שפירש הגר"א שם שהוא על דרשות חכמינו שבספרי ושבספרא וכדומיהם שהם תמוהים לפעמים שדורשים דין מה שבתורה מפורש הפוכו – עין תחת עין, וכדומה. ועל זה אמר: כולם נכוחים למבין – למי שמבין דבר מתוך דבר, כולם נכוחים. ומה שנדמה לעינינו שאין הדין ישר, אמר שישרים הם, אך למי? למוצאי דעת למי שיש לו דעת בתורה. עכ"ד הנעימים.
ולכוונה זו דקדקו רז"ל לומר: 'שלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהם' – כי מלת נדרש הוא הבקשה והחפוש בדברי התורה שבכתב להבין בה דבר שאינו פשוט וגלוי לכל, כי הפשט הוא המובן בהשקפה ראשונה אמנם הדרש הוא עמוק מהפשט, וצריך דרישה וחקירה להבין משפטיו על בוריו. ועל ידי זה יוכל להתגלות לנו עומק הפשט.
ובמכילתא דבי רשב"י (משפטים ד צט) מבואר באר היטב חובת ההשתדלות בעניני דרשות התורה עד שיובנו בלשון המקרא עצמו על דרך הפשט, דאיתא התם: אורחא דאורייתא כך היא בקדמיתא ארמיזת ליה ברמיזו וגומר עד דיסתכל זעיר זעיר ודא הוא דרשה לבתר דאיהו רגיל בגוה אתגליית לגביה אנפין באנפין כדין חמי דעלאין אינון מלין לאו לאוספא ולאו למגרע מנייהו וכדין פשטיה דקרא כמא דאיהו דלא לאוספא ולא למגרע אפילו אות חד".
"דתורה שבכתב נקראת בשם 'לחם'. כי כמו שבסעודה הלחם הוא קודם ל'מים' – פת במלח תאכל, ואחר כך – מים במשורה תשתה כדי לשרות אוכל שבמעיו, כן לימוד התנ"ך הוא העיקר והקודם ללימוד תורה שבעל פה, ואי אפשר ללמוד שום לימוד בלי לימוד התנ"ך מקודם, כאשר חז"ל הקדושים הורו לנו הסד האמיתי בענין סדר הלימוד ודרך גידול הבנים: שנלמד אותם מתחילה מקרא, ואחר כך משנה, ואחר כך גמרא (אבות סוף ח)".
שאל שאלה בתנ”ך
הזמן שיעור באזורך
הרשמה למייל השבועי בתנ"ך
קבע חברותא בתנ"ך