| סוג מדיה | שם השיעור | מאת | אורך | להורדה | |
|---|---|---|---|---|---|
מלאו את פרטיכם ובזכותכם נזכה להעשיר את תכני המורים שבאתר
התכנים שיוצעו יבחנו, ובמידה וימצאו מתאימים יפורסמו באתר
מלא כאן פרטיך, ונשלח לך חידה שבועית, תכנים על פרשת השבוע, כיצד לומדים תנ"ך ועוד
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
יש לך שאלה בתנ"ך? רשום אותה כאן, וקבל בקרוב תשובה מצוות הרבנים
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
רבני האתר ישמחו להשקיע וללמד אצלכם תנ"ך במגוון נושאים וספרים.
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
מיד בתום שלושים ימי אבלו בז' בניסן, נצטוו להכין עצמם לעבור את הירדן בעוד שלושה ימים (בי' בניסן). המעבר ממשה ליהושע קשה:
בשלושה חזוקים מחזק ה' את יהושע:
"חזק ואמץ. בדרך ארץ, כמה שהוא אומר : כי אתה תנחיל : רק חזק ואמץ מאד. בתורה, כמו שהוא אומר : לשמור ולעשות ככל התורה : הלוא צויתיך חזק ואמץ. במלחמה, כמו שנאמר : אל תערוץ ואל תחת..." (רש"י יהושע א', ו'-ט')
אין ביכולת הדור החדש להכיל את עוצמת תורה שבכתב שלימד משה, יהושע מציין את המעבר מתורה שבכתב לתורה שבע"פ. זאת התורה שנלמדת וצומחת מתוכיותה של ארץ ישראל ('אורות התורה' א, ג). יהושע הוא המבסס את לימוד התורה בישראל.
אלו ימים של התעלות רוחנית לפני הכניסה לארץ. ימים אלו מקבילים בתכונותיהם לשלושת ימי ההגבלה לפני מתן תורה.
יהושע שוב מזרזם משום שיש הבדל בין דיבורים והבטחות שהבטיחו למשה ובין מימושם. כאשר עליהם לצאת לצבא ולהתנתק ממשפחותיהם לשנים ארוכות.
דברים אלו אשר נאמרים ע"י בני גד ובני ראובן, מלמדים על מעמד המלכות אשר ניתן ליהושע. תפקיד המלך להעמיד חיים לאומים שלמים. ניתן לראות באמירה זו את הסכמת העם הנחוצה למינוי מלך, גם לאחר המלכת ה' וכפי שרואים אצל שאול ודוד.
לא היה ריגול במובן צבאי, אלא בדיקת המצב הרוחני (מוראלי) של העם היושב ביריחו. גם תשובתם ליהושע בסוף הפרק היא בסגנון זה: "…וגם נמוגו כל יושבי הארץ מפנינו".
מבטאת בהתנהגותה, מחד, את שיא שפלותם של הכנענים, ומאידך, היא עברה זעזוע שעשאה לבעלת תשובה. הכתוב שם בפיה את כל בטויי ההתפעלות שמבטאים את אשר התחולל בקרב אומות העולם, בעקבות יציאת מצרים , קריעת ים סוף, מתן תורה הנהגתם הניסית של ישראל ונצחונם במלחמות.
מלמדים מסירות נפש עבור כלל ישראל.
נשאלת השאלה: כיצד השאירו ישראל את רחב ומשפחתה בחיים, הרי נאמר בכנענים "לא תחיה כל נשמה" ? תשובה:
לאחר שהרבינו לספר כ"כ בטובם וביושרם של האבות, אנו מגיעים בספר יהושע להרג רב במלחמות. ע"מ לרכך זאת לילדים, נציג את עמדתה של רחב כמשותפת לכל עמי כנען. אלא שהם אינם מוכנים להודות בכך…. נצייר זאת לילדים בעזרת סיפור בו אמת זאת מבוטאת ע"י ילד מילדי יריחו שרואה את עם ישראל שוכן לשבטיו… , כולו נפעם ממעלתם הוא בא תמה אל ביתו ושואל את הוריו: "הרי העם הזה כ"כ טובים וישרים. יש לנו הרבה ללמוד מהם, מדוע שנלחם בהם ?!, מדוע שלא נפתח להם את שערי העיר…" ???
כאן בתחילת פרק ג' - לפני מעבר הירדן, - המקום להזכיר שיהושע שלח שלש אגרות ליושבי הארץ.
"דאמר ר' שמואל בר נחמן שלש פרסטיגיות שילח יהושע לארץ ישראל עד שלא יכנסו לארץ מי שהוא רוצה להפנות יפנה, להשלים ישלים, לעשות מלחמה יעשה. גרגשי פינה והאמין לו להקב"ה והלך לו לאפריקי[2]... גבעונים השלימו... שלושים ואחד מלך עשו מלחמה ונפלו" (ירושלמי שביעית פ"ו ה"א)
"שלשה כתבים שלח יהושע עד שלא נכנס לארץ. הראשון שלח להם מי שרוצה לברוח יברח. וחזר ושלח מי שרוצה להשלים ישלים. וחזר ושלח מי שרוצה לעשות מלחמה יעשה " - (רמב"ם, הל' מלכים פרק ו, הלכה ה').
התנאי לשלום: "אם השלימו וקבלו שבע מצות שנצטוו בני נח עליהן אין הורגין מהן נשמה והרי הן למס" (שם, הלכה א')
לתאר כאן את רשעותם של עמי כנען שמולם הולכים כעת להתמודד. הם לא מוכנים לקיים אפילו את 7 מצוות בני נח שהם המוסר הפשוט והיסודי. לא נספר לילדים צעירים על הקרבת הבנים למולך… אלא על הרשעות של חוסר חסד: לא מכניסים אורחים, לא נותנים צדקה וכו' (כפי שמתואר בסדום).
"כיצד עברו ישראל את הירדן? בכל יום (= במדבר) ארון נוסע אחר שני דגלים והיום נוסע תחלה (= ראשון), שנאמר: הנה ארון הברית אדון כל הארץ עובר לפניכם בירדן. בכל יום ויום לווים נושאים את הארון והיום נשאוהו כוהנים, שנאמר: והיה כנוח כפות רגלי הכהנים נושאים ארון ה'". (ילקוט שמעוני יהושוע, סימן יד)
קיימים שנויים מהדרך הרגילה בה נשאו את הארון:
בעת הכניסה לארץ – הארון, התורה מובילה את המגמה.
ניתן להסביר שאמנם כבר אין עמוד ענן כהנהגת דור המדבר שהכל היה ניסי אלא כאן הולכים בתחילה לבדם, כפי המלחמות שיילחמו בדרך טבעית, אך גם כשפועלים בדרך טבעית יש לדעת שהכל מאת ה' והכל מכח התורה ולמען קיומה.
בפרקים א-ב כבר פגשנו הכנות למעבר הירדן:
ובפרקנו (ג, ה):
אך לילדים נרחיב ונסביר יותר מכך, עליכם להיות יותר טובים, לעזור, לכבד וכו' , כי בארץ ישראל צריכים להיות יותר קדושים. וכדברי המדרש: "אמר להם לישראל שיבדלו מן העבירה ומגזל ומכל דבר מכוער, ויהיו בקדושה ובטהרה כשיעברו את הירדן" (אליהו רבא פרק י"ח). צריך שהילדים בכיתה יחושו את ההתרגשות של בני ישראל.
"…היום הזה אחל גדלך בעיני כל ישראל אשר ידעון כי כאשר הייתי עם משה אהיה עמך" (ג, ז). וכן בפועל : " ביום ההוא גדל ה' את יהושע..." (ד, יד).
"ויאמר יהושע בזאת תדעון כי אל חי בקרבכם…" (ג, י). יראת שמים פשוטה שה' נמצא אתנו בכל מקום ובכל מצב. (ניתן להרחיב במעט את הדיבור על כך).
בזאת – במעבר הירדן.
לציין את ההבדלים בין קריעת ים סוף לבין מעבר הירדן.
בקרעי"ס, נוצר שביל בתוך המים כאשר חומות מים נצבים משני מהצדדים. במעבר הירדן, הפסיקו המים את זרימתם - מהכנרת לים המלח – מול צרתן העיר נד אחד, שאר המים המשיכו את זרימתם לים המלח, ובכל השטח הזה יבש הירדן. כ"כ לתאר את הזרימה החזקה בירדן בחדש ניסן "…כל ימי קציר", לאחר הפשרת השלגים. אנו יכולים לבוא בטענות לאנשי צרתן שבודאי ראו את הנד הולך וגובה, כיצד לא חזרו בם והמשיכו ללחם בישראל. זאת ע"פ הכתוב בפרק ה', א' : "ויהי כשמע כל מלכי האמורי...וימס לבבם ולא היה בם עוד רוח מפני בני ישראל". היו כאלה ששמעו ואנשי צרתן גם ראו.
בנ"י נטלו מהירדן פעמיים שנים עשר אבנים.
א – ח: על פי צווי ה', כדי להציבם לעדות בגלגל למען הדורות הבאים.
ט: על פי יהושע, (רש"י), כדי לזכור הנס (יתכן מאד והאבנים בלטו מעל המים).
"הָרוֹאֶה מָקוֹם שֶׁנַּעֲשׂוּ בוֹ נִסִּים לְיִשְׂרָאֵל, אוֹמֵר בָּרוּךְ שֶׁעָשָׂה נִסִּים לַאֲבוֹתֵינוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה" (ברכות ט', א')
"תנו רבנן הרואה מעברות הים, ומעברות הירדן, מעברות נחלי ארנון, אבני אלגביש במורד בית חורון, ואבן שבקש לזרוק עוג מלך הבשן על ישראל ואבן שישב עליה משה בשעה שעשה יהושע מלחמה בעמלק, ואשתו של לוט, וחומת יריחו שנבלעה במקומה, על כולן צריך שיתן הודאה ושבח לפני המקום... מעברות הירדן דכתיב {יהושע ג-יז} ויעמדו הכהנים נושאי הארון ברית ה' בחרבה בתוך הירדן הכן וכל ישראל עוברים בחרבה עד אשר תמו כל הגוי לעבור את הירדן" (מסכת ברכות נד, ע"א)
"הרואה מקום שנעשה בו ניסים לישראל, כגון ים סוף ומעברות הירדן--מברך ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, שעשה ניסים לאבותינו במקום הזה; וכן כל מקום שנעשה בו נס, לרבים" (משנה תורה לרמב"ם, הלכות ברכות פ"י, ה"ט)
בפסוק י' נאמר "וְהַכֹּהֲנִים נֹשְׂאֵי הָאָרוֹן, עֹמְדִים בְּתוֹךְ הַיַּרְדֵּן, עַד תֹּם כָּל-הַדָּבָר אֲשֶׁר-צִוָּה ה' אֶת-יְהוֹשֻׁעַ לְדַבֵּר אֶל-הָעָם, כְּכֹל אֲשֶׁר-צִוָּה מֹשֶׁה אֶת-יְהוֹשֻׁעַ..."
ניתן לתאר כיצד יהושע עומד ומחזק את העם במטרת הכניסה לארץ וכדברי הגמרא:
"עודם בירדן אמר להם יהושע דעו על מה אתם עוברים את הירדן על מנת שתורישו את יושבי הארץ מפניכם שנאמר {במדבר לג-נב} והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם וגו' אם אתם עושין כן מוטב ואם לאו באין מים ושוטפין אותיכם..." (סוטה ל"ד, ע"ב)
המלבי"ם מציע כי יהושע מקיים כאן את מה שנצטווה בדברים לא, יד "וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה הֵן קָרְבוּ יָמֶיךָ לָמוּת קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְהִתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד וַאֲצַוֶּנּוּ וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וִיהוֹשֻׁעַ וַיִּתְיַצְּבוּ בְּאֹהֶל מוֹעֵד". ושם נצטוה לחזקם שלא יזנו אחרי אלוהי נכר הארץ "וצוה ה' אל יהושע לדבר פרשה זאת אל העם" (מלבי"ם יהושע ד', י').
"וַיְמַהֲרוּ הָעָם, וַיַּעֲבֹרוּ" – פירוש, שמיהרו לבוא לארץ ישראל מפני ששהו במדבר ארבעים שנה ולא באו לארץ ישראל לכך מיהרו" (הגר"א, יהושע, ד', י')
"דהיינו שהיה ברצון גמור ובמהירות כמי שמזדרז לדבר אהוב" (הרב שבתי ויס, משבצות זהב, תשס"ג)
למרות שענין זה מובא בפרק ח, ל – לה, "אז יבנה יהושע מזבח לה' אלקי ישראל בהר עיבל". מפרש רש"י במקום: "…שמיום שעברו את הירדן עשה כן". ובאותו יום הלכו להר גריזים והר עיבל ובאותו היום חזרו, ואיש מיושבי הארץ לא עמד בפניהם:
"בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת כֵּיצַד, כֵּיוָן שֶׁעָבְרוּ יִשְׂרָאֵל אֶת הַיַּרְדֵּן וּבָאוּ אֶל הַר גְּרִיזִּים וְאֶל הַר עֵיבָל שֶׁבְּשׁוֹמְרוֹן שֶׁבְּצַד שְׁכֶם שֶׁבְּאֵצֶל אֵלוֹנֵי מוֹרֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (שם יא) הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן וְגוֹ', וּלְהַלָּן הוּא אוֹמֵר (בראשית יב) וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה, מָה אֵלוֹן מוֹרֶה הָאָמוּר לְהַלָּן שְׁכֶם, אַף אֵלוֹן מוֹרֶה הָאָמוּר כָּאן שְׁכֶם, שִׁשָּׁה שְׁבָטִים עָלוּ לְרֹאשׁ הַר גְּרִזִּים וְשִׁשָּׁה שְׁבָטִים עָלוּ לְרֹאשׁ הַר עֵיבָל, וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְהָאָרוֹן עוֹמְדִים לְמַטָּה בָאֶמְצַע, הַכֹּהֲנִים מַקִּיפִין אֶת הָאָרוֹן, וְהַלְוִיִּים אֶת הַכֹּהֲנִים, וְכָל יִשְׂרָאֵל מִכָּאן וּמִכָּאן, שֶׁנֶּאֱמַר (יהושע ח) וְכָל יִשְׂרָאֵל וּזְקֵנָיו וְשֹׁטְרָיו וְשֹׁפְטָיו עֹמְדִים מִזֶּה וּמִזֶּה לָאָרוֹן וְגוֹ' . הָפְכוּ פְנֵיהֶם כְּלַפֵּי הַר גְּרִזִּים וּפָתְחוּ בַבְּרָכָה , בָּרוּךְ הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה, וְאֵלּוּ וָאֵלּוּ עוֹנִין אָמֵן. הָפְכוּ פְנֵיהֶם כְּלַפֵי הַר עֵיבָל וּפָתְחוּ בַקְּלָלָה , (דברים כז) אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה, וְאֵלּוּ וָאֵלּוּ עוֹנִין אָמֵן, עַד שֶׁגוֹמְרִין בְּרָכוֹת וּקְלָלוֹת. וְאַחַר כָּךְ הֵבִיאוּ אֶת הָאֲבָנִים וּבָנוּ אֶת הַמִּזְבֵּחַ וְסָדוּהוּ בַּסִּיד, וְכָתְבוּ עָלָיו אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה בְּשִׁבְעִים לָשׁוֹן , שֶׁנֶּאֱמַר (שם) בַּאֵר הֵיטֵב , וְנָטְלוּ אֶת הָאֲבָנִים וּבָאוּ וְלָנוּ בִּמְקוֹמָן" (סוטה ז', ה')
"בא וראה כמה נסים נעשו באותו היום עברו ישראל את הירדן ובאו להר גריזים ולהר עיבל יתר מששים מיל ואין כל בריה יכולה לעמוד בפניהם וכל העומד בפניהם מיד נתרז שנאמר {שמות כג-כז} את אימתי אשלח לפניך והמותי את כל העם אשר תבא בהם וגו'... ואחר כך הביאו את האבנים ובנו את המזבח וסדוהו בסיד וכתבו עליהם את כל דברי התורה בשבעים לשון שנאמר {דברים כז-ח} באר היטב והעלו עולות ושלמים ואכלו ושתו ושמחו וברכו וקללו וקיפלו את האבנים ובאו ולנו בגלגל שנאמר {יהושע ד-ג} והעברתם אותם עמכם והנחתם אותם במלון יכול בכל מלון ומלון ת''ל אשר תלינו בו הלילה וכתיב {יהושע ד-כ} ואת שתים עשרה האבנים האלה אשר לקחו וגו'" (סוטה לו, ע"א)
אנו בוחרים ללכת בדרכם של חז"ל ולא בדרך הפשט, כדי לתת את הכיוון, את המגמה. כל כניסתם לארץ מובלת ע"י התורה ובשביל התורה. שנים עשר האבנים אינם רק "אנדרטה", אלא משמשים לכתיבת התורה. מעמד זה בשכם הוא מעין מעמד הר סיני, אלא שהפעם ישראל הם שכותבים את התורה.
סידור הפרק לאחר מלחמת העי, בה היתה מלחמה אסטרטגית, ללא נס גלוי, בא אולי להדגיש שגם סוג זה של הצלחה הוא רק מכוח שמירת המצוות[3].
הפסוק הראשון של הפרק: "ויהי כשמע כל מלכי האמרי… וימס לבבם…", התפעלות מהנס והתקיימות הבטחת ה'. המלבי"ם מסביר שפסוק זה לא רק מראה את התקיימות ההבטחה אלא גם מסביר מדוע יכלו להתפנות כעת לעשות ברית מילה ולא חששו "שלכן לא התירא מלמול אותם בעת ההיא, ולא ירא פן יכו אותם יושבי הארץ בהיותם כואבים".
"ושוב מול את בני ישראל שנית". הרלב"ג מסביר כי ערב היציאה ממצרים היתה מילה המונית לפני הקרבת קרבן פסח ו"לתכלית שינחלו אז את הארץ" אולם כיון שחטאו והתעכבו במדבר 40 שנה "הוצרכו עתה שנית" שהרי ברית המילה הכרחית לקראת הכניסה לארץ (ראה בהמשך).
הברית מתקיימת בי"א בניסן[4], שלושה ימים לפני קרבן פסח.
כהנחת יסוד הילדים יודעים שכל יוצאי מצרים היו נימולים והם מתו במדבר. כל הנולדים במדבר לא נימולו[5] ואותם מל יהושע. ומדוע לא מלו במדבר ? משום שלא ידעו מתי יעלה עמוד הענן ומתי יסעו…, וסכנה גדולה היא להטלטל מיד לאחר המילה.
כעת כשנכנסים לארץ, זה הזמן למול ולהעיד על הקירבה שלנו אל ה', קשר מיוחד יש בין המילה לא"י "…כך אמר הקב"ה לאברהם אבינו "ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך" על מנת "ואתה את בריתי תשמר" (ב"ר ט"ו ט'). המילה מכשירה את הכניסה לארץ ישראל, המציאות של ישראל ערלים היא מגמת חיים הפוכה לכל מהות הארץ ועל כן נאמר: "היום גלותי את חרפת מצרים מעליכם…".(יהושע, ה', ט').
מנין היה לבנ"י קמח לאפיית מצות ? הרי עד יום ט"ז בניסן היה איסור "חדש" לאכול מן התבואה ! רש"י אומר שבז' באדר פסק המן והוא נשמר בתוך כלים, אולם זה לא עוזר לאפיית מצות. ניתן לומר שהיה להם קמח מארץ סיחון ועוג או שקנו מסוחרים מקמח של השנה שעברה וממנו אכלו מצות בט"ו בניסן. וכפי שמסביר המלבי"ם "ויאכלו מעבור הארץ" – זו התבואה הישנה "ונקרא עבור על שעברה הארץ עליה פריה עוד הפעם" ומתבואה זו אכלו "ממחרת הפסח" – "ומחרת הפסח בכל התורה הוא ט"ו בניסן שהוא מחרת שחיטת הפסח... ופירושו שביום ט"ו בניסן אכלו מצות לצאת ידי מצות היום וקלוי לפרפראות מעבור הארץ שהוא מתבואה הישנה". "וישבת המן ממחרת…" – המן שבת ממחרת ביום ט"ז בניסן, ואז הקריבו את העומר ואכלו מהתבואה החדשה וכפי שנאמר " ויאכלו מתבואת ארץ כנען בשנה ההיא" ותבואה הכוונה לתבואה החדשה.
בדיוק למחרת שהתחילו לאכול קמח וכעת יכולים לאכול מהתבואה החדשה, בדיוק אז הסתיים המן – איזו השגחה.
כאן מסתימות כל ההכנות לכניסה לארץ כולל הכניסה עצמה. ההכנות החלו בז' בניסן (לדעת הגר"א). (או בה' בניסן בשליחת המרגלים לדעת רש"י (ב, א).
יהושע טרוד בכיבוש הארץ. יריחו היתה יעד מבוצר היטב. אולי הולך לבדו כדי לראות את השטח כמפקד שרוצה לראות את השטח במו עיניו ולהוביל ולפתע איש עם חרב שמתברר שהוא מלאך. לשם מה בא המלאך ? – לעודד ולחזק את יהושע. הוא בעצם בא לומר לו שה' עמו במלחמה (ולכן בא עם חרב).
"ויהי בהיות יהושע ביריחו" – בגבול יריחו... הקב"ה שלח מלאכו ליהושע כדי לחזקו לכבשה ולבשרו, ונראה לו כדמות 'איש וחרבו שלופה בידו', [שזה] מורה על הגבורה ועל הנצוח, [וזה היה ] כמו שנראה ליעקב אבינו ונאבק עמו לחזקו ולבשרו, כמו שאמר לו: 'כי שרית עם אלוהים ועם אנשים ותוכל'. וכן בא ליהושע זה המלאך וחרבו שלופה בידו כדמות גבור מנצח והוא שאמר ליהושע: 'ראה נתתי בידך את יריחו ואת מלכה'. (רד"ק)
בחז"ל מובא שהמלאך העיר ליהושע[6] שהעם צריכים ללמוד בכל רגע פנוי ואכן מייד במלחמה הבאה יהושע פעל כך. אך ודאי שקודם כל יש להדגיש את הפשט שבא לחזקם. אם מחליטים להביא את המדרש, זה יכול להיות רק כתוספת לאחר הבנת הפשט ורק לילדים גדולים.
יש להדגיש שיהושע משתחווה לכבוד ה'.
"ובעבור זה המשתחווה למלאך מצד עצמו וכוחו הוא מקצץ בנטיעות והוא עובד עבודת אלילים...אבל המשתחוה לו מצד שהוא שליח המלך הוא כבוד אל המלך. ובעבור זה היה מותר ליהושע להשתחוות... לפי שההשתחוויה ההיא היתה לכבוד ה' להיות זה שלוחו..." (ספר העיקרים ב, כ"ח)
ניתן ל"השחיר" את יושבי יריחו שבניגוד לרחב לא קבלו את ישראל בזרועות פתוחות, שהרי כתוב "וימס לבבם" (ה,א), אלא עוד הוסיפו מנעול על מנעול ואף התכנסו בתוכה כל גבורי החייל משבעת האומות. הם עשו הכנות רבות כדי לעצור את ישראל, הן מבחינת הגבורים והן מבחינת הביצורים והחומה שעוביה היה כגובהה.
"סוגרת ומסוגרת" – רוצה לומר מעולם היתה סגורה בדלתים ובריח, ועתה הוסיפו לסגרה עוד מפני ישראל, ולא הניחו לצאת ממנה או לבוא בה שלא יודע מבואות העיר" (מצודת ציון, יהושע ו', א' וראה גם רש"י שם).
"וילחמו בכם בעלי יריחו האמרי והפריזי והכנעני והחיתי והגרגשי החיוי והיבוסי…" (יהושע כ"ד, י"א) ומבאר רש"י: "כל ז' האומות נזכרין כאן[7] , לפי שיריחו עומדת על הספר והיתה נגרה ומנעולה של א"י, נקבצו לתוכה מכל ז' האומות גבורי החיל".
ביום הראשון ה' מצווה אותו באמצע היום, וביום השני "וישכם יהושע בבקר…" (פסוק יב, מצודות) – זריזין מקדימים למצוות.
במשך ששה ימים:
לצייר את הסדר הנ"ל על הלוח +דף עבודה.
ביום השביעי, משכימים מוקדם יותר
שתי משמעויות למושג "חרם":
כאן יהושע ציוה על חרם "גורף".
א. כסף, זהב, נחושת וברזל (פסוק י"ט) – לאוצר בית ה'.
ב. בכל שאר הדברים אסור לגעת, הכל ישרף בשריפת כל העיר.
ג. להשאיר בחיים את רחב ומשפחתה.
"כי החבאתה את המלאכים…" – זו הזדמנות להסביר לילדים שמלאך זה שליח. לעיתים שליח ע"י ה' וכאן שליח ע"י יהושע.
פסוק י"ח: "ורק אתם שמרו מן החרם" – תזהרו לא לקחת.
"פן תחרימו ולקחתם מן החרם" – אם תקחו מן החרם תגרמו לאבדון כולם.
"ושמתם את מחנה ישראל לחרם ועכרתם אותו" – "ישראל ערבין זה בזה".
משל – ספור: אנשים ממלאים דוד ענק במים ע"מ לשתות ממנו מאוחר יותר. לפתע ניגש מישהו ושופך לתוך הדוד כוס מים מלוכלכים…- מדוע אתה עושה זאת ?
- מה אתם רוצים, אני אקבל את הכוס הזאת…!
ענין החרם מוסבר במדרש תנחומא: "…ראשית עריסותיכם תרימו תרומה לה'…" "אָמַר יְהוֹשֻעַ: יְרִיחוֹ נִּכְבְּשָה תְּחִלָה לְאֶרֶץ יִשְרָאֵל, נוֹצִיאֵנָה תְּרוּמָה כְּאִשָּה הַזֹאת שֶמַפְרֶשֶת חַלָתָה מִתְחִלַת עִיסָתָּה"
- יריחו היא "הפרשת חלה" של ארץ ישראל.
משל – ספור: מכינים בצק ולפני שאוכלים מפרישים חלה. כך גם לגבי יריחו שהיא העיר הראשונה בכבוש א"י.
פסוק כ: "…ותפל החומה תחתיה" !? האם החומה נפלה הצידה ? בנ"י מקיפים את העיר, ואם החומה נופלת הצידה כיצד יכנס כל אחד מול מקומו ? מסברה, זה מפריע היו אבנים וכו'.
אלא שהחומה נפלה תחתיה דהיינו שנבלעה במקומה (רש"י ברכות נד:).
מה אירע לבית רחב ? בפשטות ניתן לומר שלא בכל מקום החומה שקעה לגמרי (מלבי"ם).
פסוק כא' – כאן התחילה המלחמה ממש! "ויחרימו את כל אשר בעיר מאיש ועד אשה…". זו לא היתה מלחמה פשוטה, התאספו שם כל הגבורים (עיין לעיל).
ב"ה
"…וגם גנבו…וגם כחשו…וגם שמו בכליהם" - רד"ק: אולי שאל אדם את עכן וכחש בדבר או שהכוונה שסופו לכחש
חז"ל "מעמיסים" על עכן הרבה חטאים (סנהדרין מד.). עכן עומד בעזות מצח מול יהושע. טענה נוספת כלפיו לגבי המעל: "האם אלו המחשבות שלך בזמן מלחמה, זה מה שיש לך בראש"? "החברים שלך נלחמים ומוסרים נפשם, ואתה מועל…?! בהמשך יש בטוי "נבלה". זהו הדגש לילדים. (חוץ מכך שהוא עובר על דברי יהושע שנאמרו ע"י בני גד ובני ראובן בסוף פרק א).
הקב"ה אומר: עד שלא תשמידו מקרבכם את החרם לא אלך אתכם.
יהושע אומר לקב"ה: "תאמר לי מי זה אשר מעל" !
הקב"ה עונה לו: "וכי דילטור אני לפניך" ? "לך והטל גורלות" ! (סנהדרין יא.).
יחד עם זאת אין איסור לחקור אודות משהו שעשה.
מהו הגורל ? (בהמשך מופיע גורל הארץ). דרך משל, אני מעונין לבחור ילד מילדי הכתה. אני רושם כל ילד מילדי הכתה על פתק נפרד ומגריל. אם אני רוצה לבחור ילד מכל בית הספר לא אוכל להכין פתקים לכולם… זה הרבה יותר…. אלא שאני מטיל גורל בשלבים. פתקים כמספר הכתות, אח"כ כמספר שורות בכל כתה, אח"כ כמספר שולחנות בכל שורה וכו'. כך היו ארבע גורלות: שבט, משפחה, בית אב, גבר.
פסוק ט"ו – רש"י, הצווי לעשות את הגורל ע"פ החושן. (מצודות פסוק יד וכן ברד"ק כל ישראל היו עוברים לפני הארון, ומי שהיה הוא זה, נלכד ולא יכול היה לזוז ממקומו).
לילדים נסביר שהשבט נלכד לפי החושן שכהתה האבן (פרקי דר' אליעזר). שאר שלושת הגורלות היו ע"פ קלפי. עכן זלזל בגורלות. אמר לו יהושע :"אל תזלזל בגורלות כי בהם עתידים לחלק את הארץ.
"…והיה הנלכד ישרף באש" – אבל בעצם הוא נסקל ולא נשרף.
פסוק י"ט – "בני שים נא כבוד לה' אלקי ישראל ותן לו תודה…", דהיינו "תודֶה" !
(רש"י אומר ששבט יהודה היה מוכן להלחם עבורו, אנו לא נזכיר רש"י זה). עד שעכן לא הודה לא יכולנו לדעת מה קורה והיכן זה. רק לאחר שהודה רצו לאהל ומצאו את השלל. אנו "משחירים" את עכן עד הרגע שהוא מודה, ומאותו רגע הוא נחשב לבעל תשובה.
פסוק כ' – זהו וידוי. סנהדרין מג: משנה. מי שלוקחים אותו למיתה יתוודה, וזו תשובה. ומה תועיל לו התשובה ? – המשך המשנה – שכעת הוא ארור, אבל אין הוא ארור לעולם הבא.
פסוק כ"א – מה לקח עכן מן החרם ?
פסוק כ"ג – "…ויציגום", יהושע הציג לפני כולם את השלל ע"מ לנחם את ישראל שבאמת ה' לא עזבם, אלא שהיה זה עונש על החרם.
פסוק כ"ה – "ויאמר יהושע מה עכרתנו ? יעכרך ה' ביום הזה…, - בעוה"ז אתה עכור ולא לעולם הבא.
"…וירגמו אותו כל ישראל אבן וישרפו אותם באש ויסקלו אותם באבנים". מה אירע שם בפועל ?
רש"י: הרגו את עכן, ושרפו את המטלטלין וסקלו את הבהמות, אבל לא הרגו את בניו, אלא שמשפחתו נותרה ללא כלום ובודאי שאספו צדקה.
מצודות: הרגו גם את בניו ובנותיו.
לילדים נאמר כמו רש"י. ודי למשפחה בעונש, שראו את אביהם בכך…
פסוק ב': שים לך אורב שלושים אלף איש – מספר גדול ביותר , למרות שבהמשך מופיע שכל אנשי העי היו בסה"כ שנים עשר אלף איש. הם שהו שם יומים.
פסוק ד': "אל תרחיקו מן העיר מאוד והייתם כולכם נכונים" – עליכם להיות בהיכון !
פסוק ו': " ויצאו אחרינו עד התיקנו אותם מן העיר…" – ניתוק !
פסוק ח': "והיה כתפשכם את העיר תציתו את העיר באש…" ותצטרפו למלחמה.
"מים לעי" – לצייר על הלוח את הכוונים.
פסוק ט': "וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העם…". רש"י: להיות מוכן לבוקר.
לשם מה הוא לוקח עמו את הזקנים ? – על מנת לתת כח ורוח לעם.
העי, תמונת מצב ערב המתקפה: בצד מערב - האורב. בצד צפון – גיא ואחריו חונים יהושע והעם. חמשת אלפים איש נוספים חונים ממערב. רש"י: "אורב אחר אורב.
פסוק י"ג: "וילך יהושע בלילה ההוא בתוך העמק". זהו לילה נוסף. (ודרשת חז"ל {לא לומר לילדים} "וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק" – או שלמד, שלן בעומקה של הלכה. או שנתן להם פקודה "לבדוק את הטנקים", או שנתן להם שעורים בכיבוש הארץ).
פסוק י"ד: מלך העי לא חיכה שיהושע יתקרב אלא יצא אליהם,
פסוק ט"ו: "וינגעו בני ישראל…" – עשו עצמם מנוגעים – נרדפים.
פסוק י"ז: "ולא נשאר איש בעי ובית אל…" – הרי אנשי בית אל באו מכוון האורב…, כיצד יכלו שלושים אלף איש להתחבא היטב כל כך…?
"והייתם כולכם נכונים" שמופיעה למעלה בפסוק ד', זהו מצב תמידי של הכנה לעומת זאת זחיחות דעת גדולה של אנשי העי ובית אל.
פסוק י"ט: "והאורב קם…" הם לא שרפו את כל העיר, כי הרי לקחו אח"כ משלל העי. אלא היתה זו מדורה באיזו פינה וזה גרם לרפיון ידים אצל העי, והם נשארו בתווך.
פסוק כ"ו: יהושע עמד כל הזמן עם הכידון למעלה. הדבר מזכיר את משה שעמד עם ידיו למעלה במלחמת עמלק, וזה היה כדי לעורר ולחזק את ישראל.
אחר שלוקחים מהשלל, יהושע עורך טיפול מיוחד. את העי שורפים ואת המלך תולים. עונש למי שעשה צרות רבות לעם ישראל.
יהושע הקפיד להוריד נבלתו מן העץ:
רלב"ג – כדי לא לעפש את האויר.
רד"ק – כך צריך לנהוג על כל נבלה בארץ ישראל.
סוף הפרק (ל – לח): הר גריזים והר עיבל שעליהם כבר למדנו (כתבנו בהרחבה בפרק ד').
פסוק ל"א: לא פשוט למצוא אבנים כאלו לכן צריך להביאם מהירדן.
פסוק ב': "ויהי כשמוע …פה אחד…" , שמעו על מלחמת העי. ניתן כעת להשחירם עוד יותר. היתה כאן קואליצית ענק.
פסוק ד': "…ויעשו גם המה בערמה ", אנו לא מתייחסים למילה "גם". לפי רש"י, כמו אחי דינה. (לא לומר לילדים). "מצודת דוד" אומר, כמו ישראל שעשו בעי חכמת המארב. רד"ק, הגבעונים חשבו שגם ישראל נהגו בערמה כאשר שלחו מכתבי שלום ליריחו ולעי, ובאמת פניהם לא היו לשלום. לדעת הרלב"ג "גם" הכוונה, בעוד שכל המלכים מצאו שיטה להציל את עצמם, היתה זו קואליציה, הרי שהגבעונים מצאו דרך של ערמה. (מרחבים חלק ה', מאמר מאת הרב אלישע וישלצקי). ("ערמה" ולא "מרמה " כמו שכתוב אצל בני יעקב, שם התרגום אומר, "בחכמתא". אמנם גם פה התרגום אומר "בחכמה".)
רמב"ם, (ס' שופטים, הלכ' מלכים ומלחמותיהם פרק ו', הלכה ה') "…שלושה כתבים וכו'. הם רצו לעשות ברית שלום, אבל חשבו שאיחרו את המועד לכן עשו בערמה. בהלכה א' כתובים כל התנאים לכריתת ברית. והם לא רצו לקבל על עצמם תנאים אלו. מאוחר יותר הם התחרטו אך חששו שישראל לא יקבלו אותם כיון שהם עברו כבר את הירדן.
לא לילדים ! פרקי דרבי אליעזר על פסוק ז': "ויאמר איש ישראל אל החיוי". רד"ק מביא בקצרה וכי חיוי היו ? – לא! אלא שעשו מעשה חויא – נחש שרימו את ישראל. אם ישלימו אתנו יעברו על כך שאסור לכרות ברית, ואם יכרתו ברית ואח"כ יהרגו אותנו – יעברו על הבטחתם. כך שבכל מקרה הם יכשלו וזה מעשה נחש. ר' יעקב אומר שלכן צריך להשחיר את הגבעונים. דברים קשים לר' שמואל משום שבפסןק כ"ב והלאה שואלם יהושע מדוע רימיתם אותנו. והם עונים בגלל שפחדנו, א"כ מדוע צריך לרמות ? אלא משום שרצו לעשות מעשה נחש, ולכן קצת קשה להשחירם משום שבאמת הם פחדו.
התוצאה ממעשי הגבעונים, כבשו ישראל מירושלים דרומה, יצא שבאופן עקיף זה גרם לישועה גדולה. כי ישראל נלחמו כנגד אלה שבאו להלחם בגבעונים.
"ויצטיירו" – מלשון "ציר שלוח", עשו עצמם שליחים. "נודות יין בלים…", יש להסביר בפרוטרוט. "נעלות בלות…" – נעל משופשפת. "מטולאות" – מופיעים גוונים שונים מרוב שפשוף, כמו "טלואים" אצל יעקב.
פסוק ז' – בתחילה באו לאיש ישראל, והם שואלים: מי אמר ? אולי אתם גרים כאן קרוב ? (מי הם "איש ישראל" ? האם הכוונה ל"עמך" ?!).
פסוק יד – יש כאן ברית לחיותם. ויש כאן שבועה מן הנשיאים. הדגש כאן הוא שהברית עם הגבעונים היתה רק שלא להורגם. הם חזרו הביתה שמחים ואחרי שלושה ימים נודע הדבר. השאלה: האם ישראל חייבים לקיים את השבועה ? באופן פשוט לא ! משום שהכל היה מבוסס על רמאות (רד"ק). אם ישראל יהרגו אותם יהיה חילול ה', כי מה שכולם יזכרו יהיה זה שהפרו את דבריהם ולא שהיתה כאן רמאות. א"כ מדוע לא הרגום ? מפני שיהושע והנשיאים רצו לחנך את עם ישראל שיש לשמור על מוצא שפתיים, ואם הבטיחו חייבים לקיים. מן רגישות יתר חנוכית ומוסרית.
פסוק כב – יהושע אמר להם שהם ארורים ולכן יהיו חוטבי עצים ושואבי מים. יש להסביר שזה מקור האנרגיה: הסקה וכו'. אין כוונה שיהיו עבדים נרצעים…, יתכן אפילו שהיו להם חנויות, והם היו אלה שספקו מזון וכו'.
מדוע ר' יעקב אומר שיש להשחירם ? כי בהמשך כתוב אצל שאול שהגבעונים רצו לנקום, "והגבעונים לא מבני ישראל המה", שהם דרשו לנקום אחרי כל כך הרבה שנים והשאירו את הגופות תלויים על העץ…".
פסוק א' – "ויהי כשמע אדני צדק…", מדוע הם פחדו? כי אם גבעון חששו מישראל, כנראה שישראל באמת גבורים. כל חמשת מלכי הדרום התאספו להלחם בגבעון. ליהושע אין שום מחויבות לצאת ולהצילם, כי הברית היתה רק להחיותם, לא להורגם, ואין שום מחויבות להגן עליהם מפני אחיהם.
הרגו בהם יותר ממה שהרגום ישראל. ומה עושים ישראל, עומדים מן הצד ואומרים "יופי" ?! הקב"ה יעשה את המלאכה ?! ודאי שלא ! אלא גם הם המשיכו במרדף. (יש לפעול עם אל "סייעתא לשמייא").
פשט: יהושע ראה שהם לא מספיקים לרדוף כי מגיע הלילה, לכן הוא מבקש מה' : "שמש בגבעון דום…" – השמש שמעל גבעון תעצור, וירח בעמק אילון. והשמש נעצר "עד יקום גוי אויביו…". תופעה זו לא אירעה לפני כן ולא היתה אחרי כן "כי ה' נלחם לישראל". (יש מחלוקת) כמה זמן נעצרה השמש, 12 שעות ? 36 שעות ? ב- 9 בלילה או ב- 11 בלילה ? משך כל הזמן הזה היה אור ! (ר' יעקב סיפר על מדען ת"ח שפרסם מחקרים מדעיים שהרגיזו מדענים רבים. הוא הוכיח את דברי חז"ל באופן מדעי. פעם מצא בצד השני של כדור הארץ קור אימים ששרר בתקופה מסוימת…
המעשה לא השפיע רק על אור וחושך אלא משנה מעשה מעשה בראשית, זו תופעה כלל עולמית. כנראה באותו זמן זה היה נצרך כי יהושע לא השתמש בזה עוד. כשצריך, הקב"ה גם עוצר את השמש.
"הלא היא כתובה על ספר הישר…", רש"י: יעקב שכל את ידיו ובירך, "וזרעו יהיה מלא הגויים", אימתי ? בזמן שמשו של יהושע, "התמלא כל העולם שמעו של יהושע". היכן כתוב ששונו סדרי עולם ? (אמנם זה לא כתוב במפורש) "…הלא היא כתובה על ספר הישר". זהו ס' בראשית, ברכת יעקב לאפרים. (כשמדברים על חלומות יוסף שהתגשמו זה קרה כאן, כאשר כל העולם השתחוה לזרעו של יוסף,אפרים, יהושע). כפי שהזכרנו למעלה את דברי רש"י: "כל הארצות נתמלאו מאימתו של יהושע", שבשעה שקורה מאורע כזה בא"י שומעים עליו גם באספמיא…כולם שמעו ןיראו מפניו.
יש להגדיל ולרומם יום זה מאוד!!!, כל העולם ירא, שמע ודיבר, זה עשה "רעש" בכל העולם ממילא זה חייב את המלכים שנלחמו אתם אח"כ.
פסוק כ"ה – מטרת דריכת רגליהם על צואר המלכים היה כדי שלא יראום.
בשם ר' יעקב להזכיר את דברי רש"י בחומש דברים "ואתה על במותימו תדרוך", אך לא לעשות מכך תיאור חי. לאחר מכן מתחיל מסע מעיר לעיר מקדה, לכיש, חברון, גזר.
פסוק ל"ז – כתוב שבחברון היה מלך, והרי כבר הרגוהו עם חמשת המלכים ? אומר ה"מצודות" שהיה זה מלך חדש. כל דרום הארץ מירושלים דרומה, נכבשה ע"י יהושע. "…כי ה' נלחם לישראל", כך נכתב בסוף הפרק וזו הלשון שנכתבה לאחר הנצחון – "שמש בגבעון דום".
פסוק א' – "ויהי כשמוע יבין מלך חצור…". (ניתן בפרק זה להתחיל עם דפי עבודה בהם מנסים הילדים להסיק מסקנות בעצמם).
מה שמע? לא כתוב. ניתן לנחש:
ולא נכונים ).
לתאר את רשעותו, (את הע"ז), למרות ששמע וראה דברים מופלאים, כגון: "שמש בגבעון דום" – הוא ממשיך ברשעותו.
"כי מאת ה' היתה לחזק את ליבם לקראת המלחמה את ישראל למען החרימם ...כי למען השמידם כאשר ציוה ה' את משה". הקב"ה חיזק את ליבם כדי שישראל לא ירחמו על המלכים הללו. הדר דומה מאוד לפרעה שבשלב מסוים נטלה ממנו זכות הבחירה. א"כ מדוע אנו טוענים כלפיהם ...? –מפני שהיו צריכים לשוב בתשובה על מה ששמעו וראו ? ר' יעקב השאיר אותנו בצריך עיון.
אמנם ודאי שבשלב שנשלחו האגרות הם יכלו עדיין לחזור בתשובה, וא"כ הם באמת רשעים. (יבין זה מופיע גם בס' שופטים. ר' צדוק אומר, כי יבין היה היפוכו של יהושע. יבין שבס' שופטים הוא הנכד של הנכד שלחץ את ישראל. "אז מה אם יהושע העמיד שמש ? וכו').
מופיע כמה פעמים הביטוי "אל תירא מהם", לכאורה היו כבר צריכים "לפתוח את העינים" לאחר כל הניסים הללו ?! ולא כך קורה.
פסוק ו' – "…ואת סוסיהם תעקר", להסיר את העיקר. העיקר אצל הבהמה הן הפרסות של רגליה, ואותן יש להסיר. קשה לומר זאת לילדים. אלא להסביר, לעקר – לבטל את הכח העיקרי שבהם. כגון באשה שעיקר תכונתה היא לידה, ואם היא עקרה, הרי שהעיקר חסר אצלה. מה א"כ עיקר הסוס ? – הרגליים. לכן הם מצווים לפוצעם. הבהמות הללו יוכלו רק להשאר באחו וללחך עשב…, ולא יובילום יותר למלחמה.
פסוק י"ח - "ימים רבים...", סה"כ עשו מלחמה במשך שבע שנים וגם הן לא היו רצופות. לא לספר את הבקורת של חז"ל על יהושע שהתרשל בכבוש הארץ, כפי שמביא רש"י במקום.
פסוק כ"ג – "ויקח יהושע את כל הארץ ... במחלוקתם לשבטיהם...". כפי שיבורר בהמשך. להדגיש לילדים ! למרו שהארץ שקטה ממלחמה, נשארו עוד הרבה ערי גויים בארץ, שהמשיכו לעבוד ע"ז אבל פחדו להלחם.
בתחילת פרק י"ג נגמר הכבוש הצבורי ועכשו מתפקידו של כל שבט ושבט לרשת את נחלתו.
[1] אע"פ שלפי הענין ייתכן שרק שניים וחצי השבטים ענו, אך "מכללות פסוקים יז-יח נראה כי לדבריהם הסכימו כל שבטי ישראל" (דעת מקרא יהושע א', י"ז)
[2] הערה מעניינת מצאתי בויקישיבה ערך יהושע בן נון: מבואר, שהעם הגרגשי פחדו מלהילחם עם יהושע (כיון ששמעו על הניסים שעשה הקב"ה, והאמינו בכוחו), וברחו לאפריקה. תיאור זה מתועד ע"י הגרגשים עצמם באפריקה: ההיסטוריון הביזנטי, פרוקופיוס, שהיה מזכירו של בליקר, מספר על כתובות פיניקיות שנחקקו על שתי מצבות בנומידיה (צפון אפריקה), שהיה כתוב בהם כך: "אנו אלו, שנמלטנו מהשודד יהושע בן נוא".
[3] וראה על כך דברי הרב רמר בספרו מעבור הארץ.
[4] "...שנאמר {יהושע ד-יט} והעם עלו מן הירדן בעשור לחדש הראשון, בעשרה לא מהילי משום חולשא דאורחא..." (יבמות ע"א, ע"ב, אולם בירושלמי פסחים פ"ח, ה"ח מובאת דעה שנימולו בעשירי)
[5] מלבד שבט לוי שמפאת מעלתם וקדושתם נימולו במדבר. "…ובריתך ינצורו" – (רש"י לג, ט) "ברית מילה, שאותם שנולדו במדבר… של ישראל לא מלו את בניהם והם היו מולין ומלין את בניהם".
[6] "עתה באתי וגו' אמר לו אמש ביטלתם תמיד של בין הערבים ועכשיו ביטלתם תלמוד תורה על איזה מהן באת אמר לו עתה באתי מיד (יהושע ח', ט') וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העם וכתיב (שם, שם, י"ג) בתוך העמק מלמד שלן בעומקה של הלכה (עירובין סג, ע"ב לפי גירסת הגהות הב"ח)
[7] נראה שהסבר חז"ל מבאר מדוע מוזכר כאן הגרגשי והרי הם ברחו אלא שביריחו התכנסו כל הגבורים , עוד לפני שהגרגשי פנה והלך.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
מבוסס על דברים שכתב הרב חנן ויזנר | סדרי הזמנים חשוב לעשות סדר לפני פתיחת הלימוד בספר: בחומש בראשית...
מתוך סדרת השיעורים:
דגשים לספר יהושע
להורדה כקובץ וורד לחץ על "הורד קובץ מצורף" | מבוסס על דברים שכתב הרב חנן ויזנר
מתוך סדרת השיעורים:
דגשים לספר יהושע
