לאחר שה' מצווה את משה בסנה ללכת אל פרעה ולהוציא את בני ישראל ממצרים, אומר משה "וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי וְלֹא יִשְׁמְעוּ בְּקֹלִי כִּי יֹאמְרוּ לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ ה'". "והן" פירושו "והרי", כלומר למשה ברור שלא יאמינו לו. ולא מובן: למה משה כל כך בטוח שלא יאמינו לו? הרי עם ישראל יודע שה' מתגלה לאנשים, כמו שהתגלה לאבותם.

ועוד יותר מזה, מה אכפת לו אם יאמינו או לא? הרי משה לא צריך שהם יעשו משהו מיוחד, ואחרי שהוא יביא על פרעה את מכות מצרים בוודאי יאמינו לו ויצאו איתו ממצרים. ואם כך למה הוא צריך את האותות?

ובנוסף: למה ה' נותן למשה שלשה אותות שונים, שאם לא יאמינו לראשון יאמינו לשני, ואם לא אז לשלישי? לא מספיק אות אחד כדי שהם יאמינו?

נראה שמשה שיער שבני ישראל לא יאמינו שה' רוצה לגאול אותם, בגלל שהם עצמם עובדים את העבודה זרה של מצרים, ובאיזה זכות יגאל אותם ה'? ולכן יאמרו שלמרות שה' נראה אל האבות אבל "לֹא נִרְאָה אֵלֶיךָ ה'", כי לא מגיע לנו להגאל.

ולכן נותן לו ה' שלשה אותות, כלומר שלש סיבות למה ה' גואל את בני ישראל למרות שהם לא במעלה גבוהה כמו האבות. "לְמַעַן יַאֲמִינוּ כִּי נִרְאָה אֵלֶיךָ ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתָם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אֱלֹהֵי יִצְחָק וֵאלֹהֵי יַעֲקֹב":

הראשון הוא הנחש, שכידוע לנו כבר מפרשת בראשית הוא היצר הרע. המטה הוא החומריות שהיא כמו מטה לשימושו של האדם. כשאדם מחזיק את החומר בידיים, הוא כלי עבודה. אבל כשהוא מפסיק לשלוט בו, ומשליך אותו לארץ ונותן לו לעשות מה שהוא רוצה, אז הוא נחש, כלומר יצר הרע. הצדיק בורח מפני היצר, אבל ה' אומר לו שצריך רק לאחוז בזנבו, ולא בצורת החשיבה שלו, ואז הוא לא נושך וחוזר להיות כלי עבודה.

כלומר, יאמר משה לישראל שהם אמנם שבויים ביד היצר, אבל זה רק כי הם נתנו לו להתהלך בחופשיות. אבל אם רק יחזרו להחזיק אותו בזנבו, יוכלו לחזור בתשובה בקלות, ותהיה להם זכות.

אלא ש"אִם לֹא יַאֲמִינוּ לָךְ" שזה אפשרי, "וְלֹא יִשְׁמְעוּ" לחזור בתשובה, אז תראה להם שאמנם להשאיר את היד בחיקם, ולא לשלוח אותה להחזיק את הנחש, זה גורם צרעת כשלג, וריחוק מה', וממילא גם ייסורים, שהשלג הוא משל שלהם; אבל הייסורין מכפרים. ו"אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ", ולכן גם כשהיד תשוב אל החיק, ותמשיך לא להחזיק את המטה, בכל זאת תשוב להיות כבשרו.

כלומר, משה יאמר לישראל שגם אם הם לא חוזרים בתשובה, ה' מכפר להם על ידי הייסורים שעברו, וגואל אותם גם כך.

אבל "אִם לֹא יַאֲמִינוּ גַּם לִשְׁנֵי הָאֹתוֹת הָאֵלֶּה", ולא יסכימו שיתכן שה' יגאל אותם גם בלי תשובה, ואין להם כוח לחזור בתשובה; אז תקח את מי היאור, שבמקום שלהם הם מים חיים, ותשפוך אותם ליבשה שהיא לא המקום שלהם. ואז יהיו שם לדם, כלומר סימן של מוות. כלומר, שכשהקב"ה העביר את ישראל לארץ מצרים ועשה אותם עבדים שם, הוא הוציא אותם מהמקום הנכון שלהם, וגרם להם מלחמה הרבה יותר קשה ביצר, שגרמה להם לחטוא. ואם כך החטא לא לגמרי רשום על שמם. כי המדרגה הנמוכה שלהם, שהם כמו דם, היא תוצאה של מה שה' העביר אותם מארץ ישראל שהיא המקום הטבעי שלהם, ושם הם היו מים חיים, למצרים, והפך אותם לעבדים לעובדי עבודה זרה. 

ולכן, אומר משה לישראל, גם אם אין זכות לישראל, וגם אם הייסורים לא מספיקים, הם לא אשמים לגמרי בחטאים שלהם. וכשה' יחזיר אותם לארץ, ויתן להם תורה, הם יוכלו לתקן בקלות. ולכן מגיע להם להגאל ולקבל את ההזדמנות לעבוד את ה' בצורה שמתאימה להם.

[עיון נוסף והרחבה: אברבנאל שמות פרק ד פסוק א (החל מהמילים 'והב' מפאת ישראל'), אלשיך שמות פרק ד פסוקים ב וז, כלי יקר שמות פרק ד פסוקים ב עד ח, פנים יפות שמות פרק ד פסוק ב].

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.