בפרשה נאמר שהקב"ה מצווה את משה, ומשה את בני ישראל, שישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב, וכך הם עושים. ועל זה קשה מאוד, איך הקב"ה אומר לבני ישראל לקחת מהמצרים בדרך של רמאות? וגם אם מגיע לבני ישראל שכר על העבודה שלהם, הרי הם שואלים "אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ", כלומר דווקא מאלו שגרים איתם בארץ גושן. ואין הגיון שאנשי ארץ גושן המצריים ישלמו את השכר בשביל כל מצרים. ובכלל, הרי פרעה שיעבד את העם כפרויקט לאומי, ולכן מי שצריכה לשלם היא הממלכה המצרית כולה. והיו צריכים בני ישראל לקחת את התשלום מהרכוש הממשלתי של פרעה, ולא מאנשים פרטיים.
האברבנאל עונה תשובה פשוטה: בני ישראל הולכים כאילו רק לשלשה ימים, והם לוקחים עליהם רק מה שיצטרכו במסע. הם משאירים מאחריהם את הבתים שלהם, וחלק גדול מהרכוש. כשיתברר שהם ברחו, מי שיזכה בבתים וברכוש הם השכנים המצריים שלהם, והמצרים שגרים אצלם. ולכן השאילו מהם בצדק, וזה יהיה השכר תמורת הרכוש שנשאר אצלם.
אלא שהאברבנאל עצמו אומר שהתשובה לא מספקת, כי כבר לאברהם נאמר בברית בין הבתרים "וְגַם אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַֽעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי וְאַֽחֲרֵי כֵן יֵֽצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדֽוֹל", ונשמע שזה תמורת העבודה שלהם לא תמורת הבתים. ועל שאלתו נוסיף שאם בני ישראל לקחו את תמורת הרכוש שהשאירו מאחריהם, אי אפשר לקרוא לזה שיצאו ברכוש גדול. הם בסך הכל נשארו עם אותו שווי רכוש שהיה להם קודם. כדי לקיים את ההבטחה לאברהם הם היו צריכים להשאיל הרבה יותר ממה שהם משאירים מאחריהם.
ולכן נוסיף עוד תשובה בפשט:
בשיעבוד מצרים היו שלש רמות של שיעבוד: הראשונה היא השיעבוד הלאומי, שהממלכה המצרית שיעבדה את עם ישראל לטובת הממלכה. למשל בניית ערי המסכנות. השניה היא שיעבוד שכל מצרי פרטי יכל לשעבד את היהודים. כמו שנאמר "וַיַּֽעֲבִדוּ מִצְרַיִם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּפָֽרֶךְ... וּבְכָל עֲבֹדָה בַּשָּׂדֶה אֵת כָּל עֲבֹדָתָם אֲשֶׁר עָֽבְדוּ בָהֶם בְּפָֽרֶךְ". והשלישית היא שיעבוד סמוי. כשהמצרים שגרו בשכנות ליהודים רצו מהם משהו, בתור טובה, או השאילו מהם משהו, היהודים נתנו להם לא רק מרצון. היהודי ידע תמיד שאם הוא לא יסכים לתת, המצרי יכול לקחת בכוח, או לפגוע בו בהמשך. ולכן גם מה שהיהודי נתן מרצון, לא היה באמת מרצון. וזה נכון אפילו כלפי "גרת ביתה" אפילו מצריה שגרה אצל היהודים יכלה לשלוט בהם במידה מסוימת. וכך היה גם בגלויות אחרות.
על השיעבוד הלאומי קיבלה מצרים עונש לאומי כשחיל פרעה טבע בים. על השיעבוד הפרטי קיבלו כל המצריים הפרטיים עונש במכות מצרים. ועל הרווח שהרוויחו מהשליטה שלהם בישראל, כביכול בהסכמה, שילמו אלו שנהנו הכי הרבה מישראל, השכנים. (וגם היה בזה צד נוסף של חשבון, כי השכנים בארץ גושן נפגעו פחות במכות מצרים: מכות ערוב וברד לא היו בארץ גושן).
ולכן אומר ה' למשה מראש "וְשָׁאֲלָה אִשָּׁה מִשְּׁכֶנְתָּהּ וּמִגָּרַת בֵּיתָהּ", ולא דיבר על הגברים. כי באופן טבעי הגברים אילצו בכוח את היהודים לתת להם, אבל הנשים ביקשו והשאילו, אלא ששני הצדדים ידעו שאי אפשר ממש לסרב. אבל כששאלו בפועל לא חילק ה' בין נשים לגברים ואמר "וְיִשְׁאֲלוּ אִישׁ מֵאֵת רֵעֵהוּ וְאִשָּׁה מֵאֵת רְעוּתָהּ כְּלֵי כֶסֶף וּכְלֵי זָהָֽב", כי בסופו של דבר צריך לקבל את התמורה מהשכנים, ולא משנה מי המשאיל.
והתשלום היה באותה דרך, דרך של השאלה והסכמה שיש בה עורמה וניצול, מידה כנגד מידה.
ולכן היה חשוב כל כך לומר את זה כבר לאברהם בברית בין הבתרים. כי מצד ישראל באותו דור, כיוון שהמצרים נענשו על השיעבוד, הם לא הרגישו צורך לעשות איתם חשבון גם על מה שהיה בהסכמה. אבל מצד אברהם נשאלת בצדק השאלה "הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַֽעֲשֶׂה מִשְׁפָּֽט"? ולכן אומר לו ה' שיהיה משפט צדק מלא בסוף השיעבוד. לא רק עונש "אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר יַֽעֲבֹדוּ דָּן אָנֹכִי", אלא אפילו חשבון על הרווחים שבהסכמה שהיו למצרים "וְאַֽחֲרֵי כֵן יֵֽצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדֽוֹל".
[הרחבה ועיון נוסף: תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ט עמוד א 'דבר נא באזני העם וגו'', בית אלוקים למבי"ט שער היסודות פרק מה 'כמו המכה את חבירו', מלבי"ם שמות פרק ג פסוק כב, אברבנאל שמות פרק ג פסוק טז 'כי תשאל כל אשה ', תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף עה עמוד ב].
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.