בפרשתנו מתארת התורה את האירוע המתרחש על שפת היאור: "וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹר וַתֵּרֶא אֶת הַתֵּבָה בְּתוֹךְ הַסּוּף וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ וַתִּקָּחֶהָ" (שמות ב, ה). לפי פשוטו של מקרא, בת פרעה יצאה מהארמון לרחוץ ביאור. כבת מלך, היא לוותה בפמליה של שפחות ומלוות שתפקידן היה לשמור על כבודה ולהמתין לה בזמן הרחצה. בעודן צועדות, הבחינה בת פרעה בתיבה קטנה המסתתרת בין קני הסוף. היא שלחה את "אמתה" כדי להביא את התיבה, ובביאור המילה 'אֲמָתָהּ' נחלקו רבי יהודה ורבי נחמיה במסכת סוטה (יב ע"ב): "חד אמר: ידה (=ידה השתרבבה והתארכה), וחד אמר: שפחתה".
כידוע, התורה מדקדקת בכל אות ומילה. בפסוק זה קיימת אריכות לשון בולטת, המעלה את השאלה: מדוע היה צורך לפרט את סדר הרחצה, את הרכב הפמליה ומיקום הליכתן של הנערות? המפרשים מסבירים שכל המעשה, מתחילתו ועד סופו חרג מגדר ההיגיון האנושי והתאפשר אך ורק בזכות השגחה אלוקית מדוקדקת.
וַתֵּרֶד בַּת פַּרְעֹה לִרְחֹץ עַל הַיְאֹר
עיון במילות הפסוק מעלה תמיהה: מדוע נכתב "לרחוץ על היאור" ולא "בתוך היאור"? הספורנו מבאר שבת המלך לא רחצה ביאור עצמו, שכן אין זה מכובד שבת מלך תרחץ במקום פומבי. היא רחצה בחדרה הפרטי שבארמון, שהיה בנוי מעל היאור או סמוך לו. לפי הסבר זה, כשראתה את התיבה היא לא יצאה החוצה בעצמה, אלא שלחה את שפחתה. התורה מדגישה שהיא שלחה דוקא את "אמתה" (השפחה האישית ששירתה אותה ברחצה), כיוון ששאר הנערות היו מרוחקות יותר, "על יד היאור". היתה זו יד ההשגחה שגרמה לכך שבת פרעה תשלח דוקא שפחה נאמנה, ולא את אחת הנערות החשובות, שמא אלו היו מנסות להשליך את הילד ליאור, כדי לציית לגזירת המלך.
מנגד, המלבי"ם מוצא בפסוק ארבעה פרטים המעידים על הנס וההשגחה:
- הירידה ליאור: באופן חריג, בת פרעה יצאה מהארמון המוגן ("כל כבודה בת מלך פנימה") וירדה לרחוץ ביאור במקום גלוי. אלמלא יצאה, לא היתה רואה את התיבה.
- מרחק הנערות: "וְנַעֲרֹתֶיהָ הֹלְכֹת עַל יַד הַיְאֹר", הנערות לא היו במחיצתה ממש. לו היו קרובות אליה, יתכן שבת פרעה היתה חוששת להפר את מצוות אביה לעיניהן.
- הראיה: למרות שהתיבה היתה חבויה בתוך הסוף, עיניה של בת פרעה נפקחו לראותה.
- השליחות: "וַתִּשְׁלַח אֶת אֲמָתָהּ". השתמשה בשפחתה הפשוטה, שסרה למשמעתה באופן מוחלט ולא הטילה ספק במעשיה. בניגוד ל"נערות" שהן בנות מעמד נכבד יותר, ויתכן שהיו מסרבות לעשות זאת.
פרשנים נוספים מסבירים שהשטח התרוקן מאנשים כשבת המלך ירדה לרחוץ, ודוקא השקט הזה איפשר לה לפעול בחופשיות ולהציל את משה. למרות שידעה בבירור ש"מילדי העברים זה", חמלתה גברה על פחדה מאביה. התורה מעלה על נס את עוז רוחה של בת פרעה, שלא נרתעה מהמלשינים ומגזירת המלך, כדי להציל ילד יהודי.
בית הספר למנהיגות
מרים, אחות משה, עוקבת מרחוק ומציעה פתרון: "הַאֵלֵךְ וְקָרָאתִי לָךְ אִשָּׁה מֵינֶקֶת מִן הָעִבְרִיֹּת?". בשלב זה הסוד כבר גלוי, בת פרעה יודעת שהילד עברי, מילדי היהודים. היא פונה ליוכבד (אם הילד) ומבקשת: "הֵינִיקִי לִי אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה... וַאנִי אֶתֵּן אֶת שְׂכָרֵךְ". היא מורה לה לגדלו ברווחה ובביטחון, ללא פחד.
כעבור שנתיים, יוכבד מקיימת הבטחתה: "וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַתְּבִאֵהוּ לְבַת פַּרְעֹה וַיְהִי לָהּ לְבֵן". בהשגחת הקב"ה החמלה שבלב בת פרעה לא פגה עם הזמן. משה גדל כנסיך מצרי, קיבל חינוך של בן מלכים ורכש חכמה ומנהיגות בארמון. הכשרה שתשרת אותו בעתיד, כשיעמוד מול פרעה במטרה להוציא את בנ"י ממצרים.
כישלון תחבולותיו של פרעה
במשך שנים אימצו את מוחם חכמי מצרים בשאלה, כיצד להשמיד את מושיעם של ישראל. פרעה פעל בכל דרך: מגזירה חשאית למיילדות ועד לציווי פומבי להשליך כל בן ליאור (גזירה שבאותו יום חלה אפילו על המצרים עצמם). בסופו של דבר, השגחה פרטית מופלאה: מושיעם של ישראל ניצל דוקא על ידי בתו של מי שגזר את גזירת "כָּל הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ וְכָל הַבַּת תְּחַיּוּן", וגדל בביתו שלו. פרעה, שביקש להשמיד את הגואל, ובגלגולי ההשגחה העליונה גידל אותו במו ידיו.
סיפור בת פרעה וגידול משה בארמון מלמד אותנו, שגם התכניות המתוחכמות ביותר בטלות מול ההשגחה, הפועלת בדרכים רבות ומגוונות. כפי שכותב שלמה המלך: "רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ וַעֲצַת ה' הִיא תָקוּם" (משלי פרק יט, כא).
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
