מדוע השתנה סדר הקרבנות בפרשת צו מסדר הקרבנות בפרשת ויקרא?
בפרשת ויקרא סדר הקרבנות הוא: עולה, מנחה, שלמים, ואחר כך חטאת ואשם. לעומת זאת בפרשת צו (פרקים ו-ז) סדר הקרבנות הוא: עולה, מנחה, חטאת, אשם, ורק בסוף שלמים. נשאלת השאלה: מדוע שינתה התורה את סדר הקרבנות בפרשת צו מפרשתנו?
כתב על כך הרמב"ן (ויקרא ו, יח): "היה הציווי בסדר ויקרא: עולה ומנחה וזבח השלמים, והחטאת והאשם, כי בתחילה דיבר בקרבנות הנדבה, ואחרי כן בקרבנות החובה על חטא. אבל בכאן היה הביאור לעולה ולמנחה, ואחר כך בחטאת ואשם, כי רצה לבאר דיני קדשי קדשים, כי המשפט אחד להם, כמו שאמר במנחה: 'קדש קדשים היא כחטאת וכאשם' (ו, י), ואחרי כן יבאר דין קדשים קלים".
ועדיין יש לשאול: מדוע דווקא בפרשת ויקרא העדיפה התורה ללמדנו קודם את קרבנות הנדבה, ואילו בפרשת צו העדיפה התורה ללמד קודם את הקרבנות שהם קדשי קדשים?
על כך ניתן לענות על פי מה שכתב הרמב"ן עצמו בתחילת פרשת צו (ויקרא ו, ב): "אמר הכתוב בפרשת ויקרא (א, ב): 'דבר אל בני ישראל', כי שם יצוה בהבאת הקרבנות, וישראל מביאים אותם, וכאן אמר: 'צו את אהרן', כי ידבר במעשה הקרבנות, והכהנים יעשו אותם".
כוונת הרמב"ן היא שמבחינת המביא את הקרבן חשוב להדגיש יותר האם הוא מביא קרבן חובה או קרבן נדבה. מה שאין כן הכהן המקריב, חשוב לו יותר מהי דרגת קדושת הקרבן, כיון שקדשי קדשים שחיטתן בצפון, ואילו קדשים קלים שחיטתן בכל מקום בעזרה.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.