פרשות בהר בחוקותי הן פרשות הגאולה העיקריות בתורה. מושג הגאולה בתורה מתייחס כמעט תמיד לגאולה פרטית- שחרור אדמה, בית, רכוש או אדם המשועבדים לאדם אחר וכן גאולת דם. מי שהרחיבו את מושג הגאולה הכללית, גאולת העם, היו הנביאים ובראשם ישעיהו. אפילו לגבי תהליך גאולת מצרים שמתרחש בתורה מוזכרת הגאולה רק פעמיים בתחילתו ובסופו: "וְגָֽאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִֽים", "נָחִיתָ בְחַסְדְּךָ עַם זוּ גָּאָלְתָּ".

לעומת הגאולה הכללית שהיא תהליך ארוך ומורכב מכמה שלבים, הגאולה הפרטית היא אירוע חד פעמי, וכך נראים תיאורי הגאולה בפרשתנו. אלא שהמדרש רואה גם כאן תהליך: 'תניא רבי יוסי ברבי חנינא אומר בא וראה כמה קשה אבקה של שביעית: אדם נושא ונותן בפירות שביעית- לסוף מוכר את מטלטליו, שנאמר: ...וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך... לא הרגיש לסוף מוכר את שדותיו, שנאמר: כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו, לא באת לידו עד שמוכר את ביתו, שנאמר: כי ימכור בית מושב עיר חומה... לא באת לידו עד שמוכר את בתו... לא באת לידו עד שלוה ברבית, שנא': ...אל תקח מאתו וגו', לא באת לידו עד שמוכר את עצמו, שנאמר: וכי ימוך אחיך ונמכר לך, לא לך אלא לגר שנאמר לגר, ולא לגר צדק אלא לגר תושב שנאמר גר תושב, משפחת גר זה עובד כוכבים, כשהוא אומר לעקר זה הנמכר לעבודת כוכבים עצמה'.

אמנם המדרש מתאר תהליך שלילי שבו השעבוד הולך ומחמיר, אך העקרון של ראיית הפרשה כתהליך מאפשר ללמוד אותה גם כתהליך חיובי- תהליך הגאולה. ואכן חז"ל והמפרשים מצאו בפרשה רמזים לתהליכי הגלות והגאולה מאז גלות בבל ועד הגאולה האחרונה, ולאפשרויות השונות שתהליכים כאלו יתרחשו.

בסופו של 'תהליך הגאולה' בפרשתנו מובאות 6 אפשרויות שונות של גאולה: "אַחֲרֵי נִמְכַּר גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ אֶחָד מֵאֶחָיו יִגְאָלֶנּוּ. אוֹ דֹדוֹ אוֹ בֶן דֹּדוֹ יִגְאָלֶנּוּ אוֹ מִשְּׁאֵר בְּשָׂרוֹ מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ יִגְאָלֶנּוּ אוֹ הִשִּׂיגָה יָדוֹ וְנִגְאָל... וְאִם לֹא יִגָּאֵל בְּאֵלֶּה וְיָצָא בִּשְׁנַת הַיֹּבֵל". העקרון שישנם אפשרויות גאולה שונות מבואר בכמה מקומות כגון: 'זכו– אחישנה, לא זכו– בעתה', אך כאן הוא מפורט הרבה יותר.

בפירוש 'דעת זקנים' מבאר: 'או דודו- זה הקב"ה שנא' זה דודי וזה רעי, או בן דודו -זה מלך המשיח שנאמר בו אמר אלי בני אתה... או השיגה ידו- ע"י מצות וזכיות שבידו... ויצא בשנת היובל- כלומר ביום שימשוך הקב"ה ביובל ויתקע בשופר', אמנם לפירושו מבוארות רק חלק מהאפשרויות.

בעל הטורים מוצא כאן רמז נוסף: 'בן דדו- חסר וי''ו אותיות בן דוד'. לדבריו יש לומר ש'דדו' רומז לדוד המלך עצמו. כלומר שהגואל-המשיח יכול להיות צאצא (בן) של דוד המלך או שדוד עצמו יקום לתחיה ויחזור למלכותו. הגמרא משלבת את שתי האפשרויות: 'אמר רב יהודה אמר רב עתיד הקדוש ברוך הוא להעמיד להם דוד אחר שנאמר: ועבדו את ה' אלקיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם, 'הקים' לא נאמר אלא 'אקים' א"ל רב פפא לאביי והכתיב: ודוד עבדי נשיא להם לעולם, כגון קיסר ופלגי קיסר'. כלומר שלעתיד יהיו שני מלכים- דוד ה'מקורי' ואחד מצאצאיו שיקרא גם הוא דוד.

נראה שניתן למצוא בתנ"ך עצמו הסבר לכמה מן האפשרויות לגאולה. הדין של גאולת השדה מופיע במגילת רות שהיא שורשו של דוד המלך. כאשר רות באה לבקש מבועז: "וּפָרַשְׂתָּ כְנָפֶךָ עַל אֲמָתְךָ כִּי גֹאֵל אָתָּה" מתברר שיש שתי אפשרויות של גאולה: "וְעַתָּה כִּי אָמְנָם כִּי גֹּאֵל אָנֹכִי וְגַם יֵשׁ גֹּאֵל קָרוֹב מִמֶּנִּי". מה היחס בין שתי האפשרויות? לשיטת ריב"ל 'שַׂלְמוֹן (אביו של בעז) וֶאֱלִימֶלֶךְ וְטוֹב (הגואל הקרוב יותר) הָיוּ אַחִים'. בהמשך מתברר שגאולתה של רות כוללת "אֶת כָּל אֲשֶׁר לֶאֱלִימֶלֶךְ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לְכִלְיוֹן וּמַחְלוֹן". אם כן מופיעות כאן 3 האפשרויות הראשונות בפרשתנו: טוב הוא 'אחד מאחיו' של אלימלך ודודם של מחלון וכליון ובעז בן שלמון הוא בן דודם.

מגאולתה של רות נולד כאמור דוד המלך. ייתכן לומר שאילו הגואל היה 'דוֹד' היתה הגאולה מגיע גם היא ע"י דוד המלך ה'מקורי' וכיון שנעשתה ע"י 'בן דוֹד' גם הגאולה האחרונה עיקרה ע"י משיח בן דוד. אמנם שיטת חכמים שגם בעז היה אחיו של אלימלך ואם כן גם הוא דודם של מחלון וכליון ולכן גם בגאולה האחרונה חוזר דוד המלך עצמו.

אם נחזור לפירוש 'דעת זקנים' נוכל לבאר יותר את ההבדל בין האפשרויות. שלמה המלך הוא 'בן דוד' והוא זה שקורא לקב"ה לראשונה 'דוֹד'. כלומר שהופעת דוד המלך היא הופעה קרובה יותר להתגלות ה'דוֹד'- התגלות האלוקית עצמה ולעומתו מלך המשיח נקרא 'בנו' של הקב"ה ולכן הוא 'בן דוֹד'.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.