בפרשתנו קוראים אנו אודות עבודת ה' מסוג חדש – הבאת קרבנות, כפי שכתוב: וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַה'" (ד, ג). למרות שלא הצטוו להביא קרבן, הבינו כבר בדורות הראשונים את סוד הקרבן, כגורם מקרב ומחבר בעבודת הקב"ה, כפי שביאר רמב"ן. בעקבותיו: "וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן", רד"ק מדייק מהמילה 'גַם', שלאחר שראה הבל שקין הביא את קרבנו, הביא גם הוא את קרבנו. היה זה לאחר ובעקבות קרבנו של קין.
וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו
התוצאות לא איחרו לבוא, הקב"ה ראה את כוונתו הטובה של הבל, לצד רצונו להקריב מנחה מכובדת שראויה להקריב. ועל כן "וַיִּשַׁע ה' אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ". לעומתו, היחס לקין היה שונה, "וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה". מדוע לא קיבל הקב"ה את מנחת קין? משום שבחר להביא מה"גרוע" שבמנחה. הקב"ה לא שעה אל מנחתו, משום שהביא מהחלקים הפחותים, ולא מהמשובחים. ובתגובה: "וַיִּחַר לְקַיִן מְאֹד וַיִּפְּלוּ פָּנָיו". על מה קין כעס? חרה לו ונפלו פניו, על שמנחתו נדחתה, בעוד מנחתו של הבל התקבלה ברצון. לדעת אור החיים כפל הלשון 'וַיִּחַר לְקַיִן... וַיִּפְּלוּ פָּנָיו' ממחיש את גודל השבר שהיה נתון בו. כשראה קין שמנחתו של הבל נענתה ברצון, בעוד מנחתו לא התקבלה, קינא בהבל אחיו ותלה בו את הסיבה לאי קבלת המנחה, זה היה הגורם העיקרי לכעסו, שהיה מופנה בעיקר להבל.
התוכחה וההזדמנות לתיקון
הקב"ה פנה אליו ושאל: "לָמָּה חָרָה לָךְ וְלָמָּה נָפְלוּ פָנֶיךָ"? כלומר, מדוע קנאת באחיך, על שקבלתי את קרבנו ברצון, תוך מחשבה שנעשה כאן עיוות הצדק. במקום להצטער על העבר, צריך לתקן את ההתנהגות, כדי שלא להגיע למצב דומה בעתיד. עוד יעץ לו הקב"ה: "הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב", תשפר ותיטיב את מעשיך. הקב"ה אמר לו שיש ביכולתו להיטיב מעשיו, ואז 'שְׂאֵת', מלשון התנשאות: תתנשא יותר מאחיך, תהיה במדרגה גבוהה מזו של הבל.
הקב"ה הוכיח את קין על דרכו הקלוקלת ואמר לו: מדוע חרה לך על אי קבלת הקרבן, מדוע אתה מקנא באחיך שקרבנו התקבל, 'הֲלוֹא אִם תֵּיטִיב שְׂאֵת', אם תשפר מעשיך והתנהלותך ותעשה הישר בעיני ה', הרי שיהיה לך הרבה יותר מאשר לאחיך. עליך להתמודד עם האתגר שניצב בפניך, אתה יכול (ואף צריך) לשלוט על יצרך ולהנהיג אותו כראוי, ובהתאם לכך תקבל את המגיע לך. ואם לא תעשה כן ולא תשתפר, הרי שהחסרון שידבק בך ירבץ וישאר בך לעד. הקב"ה הוכיח את קין ואמר לו: קח אחריות על מעשיך, ואל תתלה את הכשלון בהבל או בכל גורם אחר. ורק אחריות תמנע את הכשלון הבא ותעצור את ההתדרדרות. קין נדרש להתמודד עם האתגר שניצב בפניו - לשלוט על יצרו ולהנהיג אותו כראוי.
קין לא השכיל להבין שהמילה 'חַטָּאת' מוסבת כלפיו. ברשעתו, המשיך לתלות בהבל את הסיבה שקרבנו לא התקבל, וטען שהבל התפלל להקב"ה שיקבל את מנחתו ולא את של קין. מכאן ועד התוצאה הטראגית, הדרך היתה קצרה. "וַיָּקָם קַיִן אֶל הֶבֶל אָחִיו וַיַּהַרְגֵהוּ". קין חשב שאם ישאר לבד בארץ, ימשול עליה וממילא הקב"ה ישא פניו אליו, שהרי (כך סבר) פרט אליו אין איש שיעבוד את הקב"ה.
מהתנהלותו הנפסדת של קין ניתן להסיק 4 תובנות: א. הקב"ה פותח דלתי תשובה לכל אחד. גם החוטא בדיוטא התחתונה יכול לשוב מדרכו השלילית ולשפר מעשיו. ב. לכל אדם יש בחירה חופשית ורשאי לפעול בהתאם למצפונו ולמחשבותיו לטוב ולמוטב. כך נהג הבל, ובמקביל גם קין, שהעדיף לבטא במעשים את התמרמרותו, במקום לתקן אותם ג. סילוק בר פלוגתא אינו פתרון. האם קין "הרויח" מסילוק הבל? האם הריגת הבל פתרה את בעיותיו? ודאי שלא. מותר לחלוק על הזולת ולחשוב באופן שונה ממנו. חובה על כל בר פלוגתא לכבד את זולתו, בכל מצב ובכל עת. ד. הקנאה היא "מדרון חלקלק". הריגת הבל החלה בקנאתו של קין בהבל, וראינו לאן הובילה קנאה זו. וכבר אמרו על כך חז"ל: "הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם" (מסכת אבות פרק ד משנה כא).
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
