בקריאת שמע, אנו אומרים פעמיים ביום: "וְנָתַתִּי עֵשֶׂב בְּשָׂדְךָ לִבְהֶמְתֶּךָ וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ" (דברים יא, טו). תחילה: 'לִבְהֶמְתֶּךָ', ורק לאחר מכן 'וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ'. הסדר בפסוק אינו מקרי, חז"ל דרשו מסדר המילים בפסוק כלל הלכתי חשוב ביחס לבעלי החיים: "אמר רב יהודה אמר רב: אסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו, שנאמר: 'ונתתי עשב בשדך לבהמתך' והדר (=לאחר מכן) 'ואכלת ושבעת'" (ברכות דף מ ע"א). חז"ל מורים לנו את סדר האכילה: תחילה על האדם להאכיל את בעלי החיים שלו ורק לאחר מכן לאכול, וכך נפסק להלכה.
בפרשתנו, פרשת נח מורה הקב"ה לנח: "וְאַתָּה קַח לְךָ מִכָּל מַאֲכָל אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְאָסַפְתָּ אֵלֶיךָ וְהָיָה לְךָ וְלָהֶם לְאָכְלָה" (ו, כא). מדיוק בסדר המילים בפסוק עולה שבתחילה אמר הקב"ה לנח: 'וְהָיָה לְךָ' כלומר ראשית נח יאכל. רק לאחר מכן: 'וְלָהֶם לְאָכְלָה', רק אחר כך יאכלו בעלי החיים.
נשאלת השאלה, הרי זה סותר את הכלל ההלכתי שהעלינו בראשית המאמר, שתחילה יש להאכיל את בעלי החיים. איך הותר לנח לאכול לפני בעלי החיים, הרי זה בניגוד להלכה שיש להאכיל תחילה את בעלי החיים? במאמר זה נציג שלושה מהלכים להסבר שאלה זו.
מהלך ניסי
ניתן לבאר שעל פי דרך הטבע, היו אמורים המאכלים בתיבה להתעפש ולהתקלקל, אולם אחד מהניסים הגדולים שנעשו בתיבה הוא שנשמרו המאכלים, ולא נרקבו במשך שנה שלימה. באוכל שנעשה בו נס, אדם קודם לבהמה (על פי 'יד אפרים' על שו"ע או"ח סימן קסז).
רבי יהונתן אייבשיץ מבאר שמצד הטבע, נח היה צריך להכין כמות אוכל גדולה בהרבה מזו שאגר לימי המבול. כמות המזון שהוכנה היתה אחד הניסים הגדולים שאירעו בעת המבול, שכן בעלי החיים הגדולים (לדוגמא) צורכים מאות ק"ג מזון בכל יום. הקב"ה עשה נס, וציוה אותו להכין מזון עבורו ועבור בני משפחתו, שכן הברכה אינה שורה על דבר ריק, ובמעט המזון שהכין נכנסה ברכה באופן שהספיק עבור כל בעלי החיים למשך כל זמן שהותם בתיבה. הקב"ה אמר לנח "קַח לְךָ" - לך לבד, שיספיק האוכל לך, וממילא גם להם בדרך נס, בזכותך וכתוצאה מאגירת המזון עבורך.
מהלך של בעלות
מהרי"ל דיסקין מבאר עפ"י דברי חז"ל: "אמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון לא הותר לו בשר לאכילה, דכתיב 'לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ' ולא חית הארץ לכם, וכשבאו בני נח התיר להם, שנאמר 'כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל'" (סנהדרין נט ע"ב). בעת ששהה נח בתיבה לא היתה לו רשות לאכול את בעלי החיים, כי עדיין לא הותר לו לאכול בשר, אלא רק להנות מהם למלאכה, כלומר היה לו בבעלי החיים 'קנין פירות', ולא 'קנין הגוף' - לאכול אותם. הואיל ו'קנין פירות' אינו כ'קנין הגוף', יוצא שבעלי החיים לא היו שלו, וממילא לא היה מחוייב להקדים את מאכלו למאכלם, ולכן כתוב תחילה 'לְךָ' ורק לאחר מכן 'וְלָהֶם'.
רבי זלמן סורוצקין מסביר שדין זה שיש להאכיל בעלי חיים תחילה, נאמר רק ביחס למגדל בעלי חיים שמשמשים אותו. בעלי החיים בתיבת נח שהו במחיצתו לא להנאתו או לטובתו, אלא רק לצורך הצלתם מהכחדה. כל מה שעשה עבורם היה חסד, ועל כן היה רשאי לאכול לפניהם. הסבר נוסף, אדם שיש לו מעט סוגי בעלי חיים מחויב להאכיל אותם לפניו, אולם נח היה בבחינת "נותן לחם לכל בשר". כל בעלי החיים ששהו בתיבה ניזונו על ידו, ולכל אחד היתה שעת אכילה שונה, בכל עת היה בעל חיים אחר שאכל (חז"ל אומרים שנח כלל לא ישן במשך השנה ששהה בתיבה, עיין סנהדרין קח), ולא ניתן היה להאכיל אותם קודם אכילתו.
העדפת נח על פני בעלי החיים
רבי יוסף צבי סלנט מתרץ שאסור לאדם לאכול עד שיתן לבהמתו, משום שצריך לחוש שאין לו זכות משלו לאכול, אלא אוכל רק בזכות הבהמה, כפי שאמרו חז"ל במדרש רבה (פרשת נח פרשה לג) על הפסוק "אָדָם וּבְהֵמָה תוֹשִׁיעַ ה'", "אדם בזכות בהמה תושיע ה'", ואילו כאן, כל הברואים ניצלו מהמבול בזכות נח, כמבואר בפסוקים 'וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּךְ', וכן 'כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה'. הותר לנח לאכול לפני שנתן לבהמות לאכול, משום שהוא העיקר והם טפלים לו.
נסיים את מאמרינו בתירוצו של רבי חיים קניבסקי, שההלכה שעל פיה נדרש להקדים את בעלי החיים, עוסקת במקרה שיש מזון גם לבעלי החיים וגם לבני האדם, ויש להעדיף ולהקדים את בעלי החיים לפני האדם, אולם כשאדם מכין את האוכל, צריך להכין תחילה את מאכלו שלו, שכן אם לא יישאר מזון, הוא קודם לבעלי החיים בסדר העדיפות. התורה הקדימה את נח לפני בעלי החיים, משום שהוא הכין את האוכל שלו ושל בעלי החיים, ונדרש להקדים את מזונו לפני המזון שלהם.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
