ספר במדבר הוא ספרם של הנשיאים. הנשיאים הם הבאים בתור בחשיבותם אחרי משה ואהרון מנהיגי האומה כולה, ובכל זאת בכל התהליכים של ספר שמות- יציאת מצרים, מתן תורה והקמת המשכן הם לא מוזכרים כמעט. במקומם מוזכרת הנהגה כללית של ה'זקנים'. ייתכן וגם מסתבר שהנשיאים היו חלק מן הזקנים אך העובדה שלא נזכרו בפני עצמם בולטת.
לעומת זאת בספר במדבר הנשיאים מוזכרים כתופסים מקום משמעותי כמעט בכל התהליכים- המפקד הראשון והשני, סדר המחנה והדגלים, הקריאה בחצוצרות, תחילת המסע מהר סיני, המרגלים, מחלוקת קרח והנסיון במטות, חטא בעל פעור, מלחמת מדין, חלוקת הנחלות, בקשת ראובן וגד וכן מעשה בנות צלפחד.
השיוך של הנשיאים לספר במדבר ולא לספר שמות בולט במיוחד בעניין קורבנות הנשיאים. ספר במדבר מתחיל בא' אייר שאז החלו ההכנות למסע. באמצע פרשת נשא חוזרים שוב לא' בניסן שהוא "יוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה לְהָקִים אֶת הַמִּשְׁכָּן" למרות שכל עניין חנוכת המשכן כבר התבאר באריכות בסוף ספר שמות ותחילת ספר ויקרא. הסיבה הראשונה לכך הוא השלמת הנושא של עבודת הלויים שמתבאר בספרנו בהמשך למפקד הלויים- הנשיאים הקריבו למשכן עגלות ובקר ששימשו את הלויים בנשיאתו. אך האריכות הגדולה של קורבנות הנשיאים אינה שייכת לכך. לכן נראה שהסיבה העיקרית היא שכל ענייני הנשיאים צריכים להיכלל דווקא בספר במדבר, וסימן לכך- הנשיאים מופיעים מיד בפתיחת הספר: "אֵלֶּה קְרוּאֵי הָעֵדָה נְשִׂיאֵי מַטּוֹת אֲבוֹתָם רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל הֵם".
מה משמעות הופעתם של הנשיאים? היחס בין משה לנשיאים הוא יחס של כלל ופרטים, בדומה ליחס שבין יעקב-ישראל לבין בניו-השבטים. הרצי"ה מבאר שהפרשות מסודרות בזוגות כך שבספר בראשית ישנו זוג פרשות לכל אחד מן האבות ואחריו 2 זוגות פרשות לשבטים. האבות מבררים את הכלל של עם ישראל- מהי המהות של נשמת האומה. השבטים מבררים את הגוונים השונים שבתוך עם ישראל. וכך בהופעת עם ישראל במדבר משה 'שקול כנגד כל ישראל' והנשיאים מייצגים את הכוחות השונים של השבטים שבונים את האומה.
ספר בראשית הוא שורשיה של האומה. בספר שמות מופיע הכלל של האומה שנולד ביציאת מצרים ונעשה לעם במתן תורה ובהקמת המשכן. בשלב זה כל יחידי האומה עומדים 'כאיש אחד בלב אחד'. לכן המניין של ספר שמות הוא מספר עגול וכללי- שישים ריבוא בדיוק. בספר ויקרא מופיעה העבודה הפרטית של יחידי האומה בקדושה ובטהרה. בספר במדבר חוזרים אל הכלל מתוך הפרטים. לכן במפקד מונים כל שבט בפני עצמו ולבסוף מגיעים למניין הכללי. וכן בסדר מחנה ישראל מונים שוב כל שבט וכל דגל בפני עצמו.
לצורך השלב הזה נדרשים הנשיאים. הנשיאים עומדים בראש השבטים, בין היחידים המשפחות ובתי האב הפרטיים לבין הכלל הגדול של האומה. הם אלו שיכולים לתווך וליצור את הקשר הנכון בין הכלל והפרט, שהוא הסוגיה שמלווה את האנושות לאורך כל הדרך ההיסטורית.
ואמנם שלב זה של חיבור היחיד והכלל מופיע ביציאה לדרך. ספר במדבר הוא 'ספר הדרך' כדברי הרצי"ה, הדרך שביסודה היא רק "אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב" אך מתבררת כדרך שאורכה אלפי שנים, עד שהתורה שיצאה מהר סיני תגיע אל הר בית ה' ומשם תצא תורה מציון אל העולם כולו. בכל הדרך הזו אנו מצווים לשאת את התורה שמונחת בארון הקודש. מחנה ישראל כולו מסתדר סביב קודש הקודשים שבו התורה, וגם בנסיעתו הארון נישא במרכזו.
הנשיאים כשמם הם הנושאים בעול. משה בעליונותו שמחוץ לגבול האנושי מרומם את האומה לגובה עצום, אך הנשיאים מלמדים את הצורך בהדרגה. לכן הם מביאים כקורבן עגלות שבהם ינשא המשכן. משה היה סבור שהמשכן לא יכול להינשא כך "כי חשב משה שיהיה כל משא הלויים בכתף כמו הענין במשא בני קהת" (ספורנו), ולכן הקב"ה צריך לצוות אותו: "קַח מֵאִתָּם וְהָיוּ לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד". במדרש מבואר שהנשיאים באים כנגדו בטענה: 'אמרו להם אהל מועד שאתם עושין פורח הוא באויר' כלומר שיש צורך בהדרגה נוספת כדי להשכין את השכינה בארץ.
משניהם יחד נוצרת החלוקה הנכונה- בני גרשון ומררי נושאים את מבנה המשכן בעגלות "וְלִבְנֵי קְהָת לֹא נָתָן כִּי עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ עֲלֵהֶם בַּכָּתֵף יִשָּׂאוּ" והם נושאי התורה העליונה שבארון. כאשר סדר הנשיאה מסודר כתיקונו הארון 'נושא את נושאיו' והתורה שבתוכו נושאת את האומה כולה אל תכלית חייה.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
