בספר מלכים מתוארים מעשיו של מנשה מלך יהודה כרעים וגרועים מכל מלך אחר. "הרע מכל אשר עשו האמורי לפניו". הוא הכניס פסל אשירה בבית המקדש, שפך דם נקי הרבה מאד, העביר בנו באש, "הרבה לעשות הרע בעיני השם להכעיס". אך בספר דבר הימים נאמר שלאחר כל חטאיו, נשבה מנשה בידי האשורים ואז התפלל לשם וניצל מידם ושב למלכותו ושב בתשובה. נחלקו התנאים במשנה בהערכת גורלו של מנשה. רבי יהודה אומר מנשה יש לו חלק לעולם הבא שנאמר "ויתפלל אליו [לשם אלוקי אבותיו] וישמע תחינתו וישיבהו ירושלים למלכותו, [וידע מנשה כי השם הוא האלוקים]". חכמים חולקים על דעת רבי יהודה, ומשיבים לו, למלכותו השיבו ולא לחיי העולם הבא השיבו. כלומר, תשובתו הספיקה להשיב אותו למלכותו ולא הספיקה להשיב לו את חלקו לעלם הבא שאיבד ברשעו.
לכאורה, אנו מביטים על תשובתו של מנשה כעין הרהורי תשובה, כעין גישושים, ולא כתשובה מעשית. או בצורה מדויקת יותר, נראה את תשובתו כהפסקת עשיית מעשים רעים וכשביתה מתוספת חטאים, אך לא כמאמץ כביר לשרש את הקלקולים ולתקן את הנזק הרוחני הגדול שנגרם. לכן, לכאורה, נחלקו התנאים אם יש בכוחה של תפנית זו להשיב לו את חלקו לעולם הבא. אך לכו"ע מנשה לא פעל תיקון משמעותי בתשובתו, שהרי הנביאים מכריזים מפורשות שמשום חטאי מנשה נגזרה גזירת חורבן על יהודה ועל בית המקדש ונתחייבו ישראל גלות.
מתוך לימוד נבואת נחום נראה שראוי לעיין שוב בהערכת תשובתו של מנשה ולערער על הגישה הנ"ל! לאחר חטאי מנשה, כאשר ממלכת אשור בשיאה, מנבא נחום על חורבנה ומדגיש שבשורה זו פותחת כבר עתה הזדמנות לפרוק את עול התרבות הזרה, ולשוב לשמחה הטבעית והנורמלית של בני יעקב ועם ישראל. אם כן, רואה הנביא אפשרות של תיקון גם באפלת ימי מנשה, ולצורך זה מכריז ומודיע הנביא לכולם את חורבן נינוה באופן מפורט ומדויק עשרות שנים טרם בוא זמנה! נבואת נחום שנכתבה ונשתמרה לדורות, האם היא מצביעה רק על אפשרות של חזרה בתשובה, אפשרות שלא נוצלה כראוי בימי מנשה, או שאכן בעקבות הנבואה ובמקביל לה עשה מנשה צעדים משמעתיים מאד בכיוון חיובי, ולמענם נשלח נחום לומר את נבואתו! ראיה נוספת שתשובת מנשה כללה צעדים משמעותיים חיוביים הם דברי רבי יוחנן בגמרה בסנהדרין. רבי יוחנן מסביר שרבי יהודה דרש פסוק בירמיהו כביסוס לשיטתו. הפסוק מתאר את החורבן הנגזר בעקבות החטאים הכבדים ואומר "ונתתים לזעוה לכל ממלכות הארץ בגלל מנשה בן יחזקיהו מלך יהודה על אשר עשה בירושלים". ומפרש רבי יוחנן לדעת רבי יהודה שהפסוק מחייב את דור החורבן משום שלא עשו תשובה על חטאיהם כדרך שעשה מנשה המלך. משמע שמעשיו של מנשה הינם דוגמה לתשובה שהיא כתריס בפני הפורענות, ולא הרהורים ותהיות גרידא.
אמנם ברור שתשובת מנשה לא הספיקה לבטל את הנזק הגדול שנעשה בחטאים הקשים הנוראים. המשקעים הרעים שנשארו חזרו והוצפו בימי המלכים האחרונים והכריעו את ישראל לכף חובה, אך אין הכרח להסיק מזה שהתשובה של מנשה הייתה קוסמטית ולא ממשית. יתכן שהתשובה הקלה את משא החטא והביאה שיפור ניכר ביחס לירידה ולהתמכרות הטוטאלית לעבודה זרה ולשאר הפשעים הכבדים בזמן החטא טרם התשובה. אולי בזכות הקלה זו לא נדחו בני יהודה בצורה כל כך קשה כאחיהם עשרת השבטים. לאור נתוני הפתיחה הקשים ששררו לפני תשובתו, גם תשובה חלקית דורשת גבורה רבה ומאמץ כביר. ייתכן שמנשה עשה מאמצים שאף אחד אף פעם לא עשה. אולם משום גודל וחומרת חטאיו, שחטא והחטיא את ישראל הספיקו מאמציו להביא רק הקלה יחסית במצבו הרוחני של עם ישראל, ולכן נחלקו התנאים אם יש לו חלק לעולם הבא.
יכול להיות שהודות ל"הקלה היחסית" שעשה מנשה בתשובתו, הוכשר עם ישראל לעבור מהלך של תשובה שלימה ויסודית בימי נכדו של מנשה, יאשיהו. ובכלל, עצם העובדה שהמלך שהרשיע יותר מכולם עשה אזר אומץ, ובסייעתא דשמיא מיוחדת עשה תפנית משמעותית הן בהפסקת מעשיו הרעים והן בקריאתו הפומבית לעבוד את השם, היא בעלת משקל מכריע לכל הדורות לחיזוק דרך התשובה. אף אם תשובתו לא הספיקה לכפר על חטאיו, היא חשובה מאד, וכדאי לשלוח נביאים כדי לתמוך בתשובה זו. הנביאים לא יכלו לשבח את מנשה ולעזור לו גלויות, הן משום כובד רשעו והן משום שהתפנית שהוא מבצע צריכה לבוא מתהום מעמקי הנפש של מנשה עצמו, ללא שום פרסים ושבחים. אולם הנביאים יוצרים רקע המסייע ומדרבן את מנשה לאזור אומץ ולעשות מהפך בנפשו ובדרכו.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
