וַֽעֲתַלְיָה֙ אֵ֣ם אֲחַזְיָ֔הוּ וראתה (רָֽאֲתָ֖ה) כִּ֣י מֵ֣ת בְּנָ֑הּ וַתָּ֨קָם֙ וַתְּאַבֵּ֔ד אֵ֖ת כָּל־זֶ֥רַע הַמַּמְלָכָֽה׃
וַתִּקַּ֣ח יְהוֹשֶׁ֣בַע בַּת־הַמֶּֽלֶךְ־י֠וֹרָם אֲח֨וֹת אֲחַזְיָ֜הוּ אֶת־יוֹאָ֣שׁ בֶּן־אֲחַזְיָ֗ה וַתִּגְנֹ֤ב אֹתוֹ֙ מִתּ֤וֹךְ בְּנֵֽי־הַמֶּ֨לֶךְ֙ הממותתים (הַמּ֣וּמָתִ֔ים) אֹת֥וֹ וְאֶת־מֵֽינִקְתּ֖וֹ בַּֽחֲדַ֣ר הַמִּטּ֑וֹת וַיַּסְתִּ֧רוּ אֹת֛וֹ מִפְּנֵ֥י עֲתַלְיָ֖הוּ וְלֹ֥א הוּמָֽת׃
וַיְהִ֤י אִתָּהּ֙ בֵּ֣ית יְ-הוָ֔ה מִתְחַבֵּ֖א שֵׁ֣שׁ שָׁנִ֑ים וַֽעֲתַלְיָ֖ה מֹלֶ֥כֶת עַל־הָאָֽרֶץ׃
(מלכים ב יא א-ג)

במלכות בית דוד ממתינים לבן המלך שיגדל

כתב הרמב"ם:

הניח בן קטן--משמרין לו המלוכה עד שיגדיל, כמו שעשה יהוידע ליואש.
(משנה תורה הלכות מלכים פ"א ה"ז)

נראה פשוט שדין זה נכון רק לגבי מלכי בית דוד, שהמלכות הובטחה להם בבלעדיות ואין אפשרות למנות מלך ממשפחה אחרת. לכן זוכה הבן במלכות באופן מובנה למרות גילו. לפי הסבר זה אפשר להבין את מאמר יהוידע הכהן לפני החזרת יואש: "הִנֵּ֤ה בֶן־הַמֶּ֨לֶךְ֙ יִמְלֹ֔ךְ כַּֽאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה עַל־בְּנֵ֥י דָוִֽיד׃", דהיינו שהמלכות עוברת לבן מכורח הבטחת ה' לדוד על המשכיות המלכות בקרב בניו ובניהם.

ליואש חיכו עד לגיל שבע, גיל שכבר יש בו מעט דעת ואז מינוהו(בעצת הזקנים).

עד שיגדל ממנים מחליף

כאשר ר' מנחם המאירי מביא דרשה זו של הרמב"ם הוא מוסיף "וממנין אחר עד שיגדל". תוספת זאת הינה לפלא, שכן אצל יואש לא מונה אף אחד בינתיים.

ויש לומר שהמאירי לא נתפס דווקא לדוגמא של הרמב"ם, אלא מתאר מה צריך להיות הסדר התקין בזמן שממתינים למלך המיועד שיגדל; יש למנות מישהו שיתפוס את השלטון וינהיג את המדינה. והסיבה שלא מינו מלך מחליף בגיל הינקות של יואש היא שסבתו, המלכה עתליה, החזיקה את המלכות ולא היה צורך למנות מישהו אחר, אמנם אם לא הייתה מולכת היו צריכים למנות מישהו להנהגת המדינה.

עיקר החידוש של הרמב"ם - שממתינים

בספר מערכי לב הקשה על הרמב"ם, מהיכן יש לו הוכחה שהמלכות עוברת בדווקא לבן, ואפילו הוא קטן. שמא במקרה כזה המלכות תעבור לאחד הדודים, אחי המלך הקודם, אשר גם הם צאצאיו של דוד המלך. והרי מיואש אין הוכחה שהמלכות עוברת בדווקא לבן משום שסבתו, המלכה עתליה, הרגה את כל דודיו.

ויש לומר שהרמב"ם באמת לא בא להגיד שהבן הרך קודם לאחד מדודיו, אלא הרמב"ם בא לחדש שבמידה ויורש העצר הוא רך בשנים, ממתינים לו ואין מעבירים ממנו את המלכות.

מלכות יואש מרוצה על העם

וַיִּכְרֹ֨ת יְהֽוֹיָדָ֜ע אֶֽת־הַבְּרִ֗ית בֵּ֤ין יְהוָה֙ וּבֵ֤ין הַמֶּ֨לֶךְ֙ וּבֵ֣ין הָעָ֔ם לִֽהְי֥וֹת לְעָ֖ם לַֽיהוָ֑ה וּבֵ֥ין הַמֶּ֖לֶךְ וּבֵ֥ין הָעָֽם׃
(מלכים ב יא יז)

וכתב רש"י:

וּבֵ֥ין הַמֶּ֖לֶךְ וּבֵ֥ין הָעָֽם - ...שיהו עבדים למלך:

רואים כאן שעניינה של מלכות היא קבלת העם ברצון את המלך עליהם. וכן מצאנו במלכות דוד(שמואל ב ה) שהעם בא לקבל את מלכותו, וכן גם במלכות שאול.

"יהוידע הכהן", "הכהן" ן -"יהוידע"

מלבד היותו של יהוידע כהן גדול, שימש גם כראש הסנהדרין. כך רואים בדברי הרמב"ם המונה את מעבירי התורה שבעל פה ממשה רבינו עד רב אשי:

...ויהוידע הכהן קיבל מאלישע ובית דינו. וזכריה קיבל מיהוידע ובית דינו.
(הקדמת הרמב"ם לי"ד החזקה)

בפרק רואים שיהוידע מכונה בשלושה שמות: "יהוידע", "יהוידע הכהן", "הכהן". ובמאמר קודם(שמואל א כא-כב) הבאנו בענין אחימלך, שגם הוא מוכתר בשלושה שמות, את דברי האלשיך שהכינוי "אחימלך הכהן" מתייחס להיותו כהן גדול. ונראה שכך הוא גם בפרקנו לגבי יהוידע. וכאשר מכונה יהוידע רק בשם "כהן" הוא בהקשר לענייני כהונה רגילים שלא שייכים דווקא לכהן גדול. והפעמים שנקרא רק "יהוידע" מתייחסות אליו כאיש ישראלי, והיינו ראש הסנהדרין.

הקדמות

ונקדים שתי הקדמות לפני שנראה איך הדברים באים לידי ביטוי בפרקנו.

    א. כתב הרמב"ם:

וממנין כוהן אחר, יהיה לכוהן גדול כמו המשנה למלך; והוא הנקרא סגן, והוא הנקרא ממונה.  ויהיה עומד לימין כוהן גדול תמיד, וזה כבוד הוא לו.  וכל הכוהנים מתחת יד הסגן.
(משנה תורה הלכות כלי המקדש פ"ד הט"ז)

כלומר, האחראי הראשי וסדרן העבודה הוא סגן הכהנים ולא הכהן הגדול. וכבר כתבו בספרים שמינוי הסגן הוא על פי סנהדרין, שהרי כל עניני הציבור מסורים לידי הסנהדרין, והסגן הוא מינוי ציבורי.

ונראה שמכל מקום אם יש מקרים שצריך לצוות ממש לכהנים לבצע פעולות מסויימות, זה רק בסמכות הכהן הגדול.

    ב. המצב בבית המקדש הוא כמו שכתב רש"י על דברי הכתוב בפרקנו "וַיָּשֶׂם֩ יְהֽוֹיָדָ֨ע פְּקֻדּ֜וֹת בֵּ֣ית יְ-הוָ֗ה בְּיַ֨ד הַכֹּֽהֲנִ֣ים":

ממונים לשמור במקום משמרתם כהלכתן כי עתליהו בטלה את סדר משמרות הבית.
(רש"י מלכים ב יא יח)

אם כן, על יהוידע מוטל להחזיר את סדרי העבודה במקדש למקומם.

ומובא במקום אחר בתנ"ך מה שלא מובא אצלנו:

וַיָּסֹ֨בּוּ֙ בִּֽיהוּדָ֔ה וַיִּקְבְּצ֤וּ אֶת־הַלְוִיִּם֙ מִכָּל־עָרֵ֣י יְהוּדָ֔ה וְרָאשֵׁ֥י הָֽאָב֖וֹת לְיִשְׂרָאֵ֑ל וַיָּבֹ֖אוּ אֶל־יְרֽוּשָׁלִָֽם׃
(דברי הימים ב כג ג)

כיון שהתבטלו משמרות הלוויים, והכהנים התפזרו לבתיהם, היה צריך לאסוף אותם מחדש ולארגן אותם לעבודת המקדש והמשמרות. אם כן, בזמן שיהוידע שולח לאסוף אותם, הם עדיין לא חלק מהמקדש, ואין ליהוידע שום סמכות עליהם מצד כהונתו הגדולה. כל מה שהוא מצווה אותם הוא רק מתוקף היותו ראש הסנהדרין ומנהיג עם ישראל.

כעת נעבור לראות לאורך הפרק כיצד הכינויים השונים של יהוידע הכהן מבטאים ההקשר בו נאמרו.

איסוף מחדש של הכהנים, הלוויים והישראלים

וּבַשָּׁנָ֣ה הַ֠שְּׁבִיעִית שָׁלַ֨ח יְהֽוֹיָדָ֜ע וַיִּקַּ֣ח ׀ אֶת־שָׂרֵ֣י המאיות (הַמֵּא֗וֹת) לַכָּרִי֙ וְלָ֣רָצִ֔ים וַיָּבֵ֥א אֹתָ֛ם אֵלָ֖יו בֵּ֣ית יְ-הוָ֑ה וַיִּכְרֹת֩ לָהֶ֨ם בְּרִ֜ית וַיַּשְׁבַּ֤ע אֹתָם֙ בְּבֵ֣ית יְ-הוָ֔ה וַיַּ֥רְא אֹתָ֖ם אֶת־בֶּן־הַמֶּֽלֶךְ׃
(מלכים ב יא ד)

כתב מצודת דוד שיש כאן שתי קבוצות: (א) שרי המאות, הם הכהנים והלוויים (ב) הכרי והרצים שהם הגבורים הישראלים.

והנה היה אפשר לומר שלכרי ולרצים קרא מתוקף סמכותו כראש הסנהדרין ולכן מכונה "יהוידע", אך לגבי שרי המאות הכהנים והלוויים היה לכאורה אמור לקרוא מכח היותו כהן גדול, והיה צריך להיות מכונה לגביהם "יהוידע הכהן". אך לפי מה שהסברנו בהקדמה שהכהנים והלוויים היו מפוזרים, מובן שלא הייתה לו יכולת השפעה עליהם מהיותו כהן גדול, אלא רק מסמכותו כראש הסנהדרין. לכן לגבי שתי הקבוצות מכונה הוא "יהוידע".

שיבוץ הכהנים למשמרת מרד

וַיְצַוֵּ֣ם לֵאמֹ֔ר זֶ֥ה הַדָּבָ֖ר אֲשֶׁ֣ר תַּֽעֲשׂ֑וּן הַשְּׁלִשִׁ֤ית מִכֶּם֙ בָּאֵ֣י הַשַּׁבָּ֔ת וְשֹׁ֣מְרֵ֔י מִשְׁמֶ֖רֶת בֵּ֥ית הַמֶּֽלֶךְ:
...וְשָׁ֥מְר֛וּ אֶת־מִשְׁמֶ֥רֶת בֵּית־יְהוָ֖ה אֶל־הַמֶּֽלֶךְ׃
וַֽיַּעֲשׂ֞וּ שָׂרֵ֣י המאיות (הַמֵּא֗וֹת) כְּכֹ֣ל אֲשֶׁר־צִוָּה֮ יְהֽוֹיָדָ֣ע הַכֹּהֵן֒ וַיִּקְחוּ֙ אִ֣ישׁ אֶת־אֲנָשָׁ֔יו בָּאֵ֣י הַשַּׁבָּ֔ת עִ֖ם יֹֽצְאֵ֣י הַשַּׁבָּ֑ת וַיָּבֹ֖אוּ אֶל־יְהֽוֹיָדָ֥ע הַכֹּהֵֽן׃
(מלכים ב ה,ז,ט)

מלבד מינוי הכהנים על המשמרות, יהוידע הכהן מוסיף להם תפקיד נוסף; להיות חלק מהמרד נגד עתליה. וכן כתב רש"י:

ולא הוצרך לכל זאת אלא שבת ראשונה עד שהומתה עתליה וברחו עוזריה מן העיר:
(רש"י מלכים ב יא ז)

כלומר, משימה זו היא חד פעמים וקשורה למרד.

ונראה, שמי שיש בידו הסמכות להורות לכהנים לבצע משמרת נוספת ולמרוד הוא רק הכהן הגדול. לכן נאמר כאן "אֲשֶׁר־צִוָּה֮ יְהֽוֹיָדָ֣ע הַכֹּהֵן֒" וכן נאמר שהכהנים באו "אֶל־יְהֽוֹיָדָ֥ע הַכֹּהֵֽן".

כלי נשק טהורים

וַיִּתֵּ֨ן הַכֹּהֵ֜ן לְשָׂרֵ֣י המאיות (הַמֵּא֗וֹת) אֶֽת־הַחֲנִית֙ וְאֶת־הַשְּׁלָטִ֔ים אֲשֶׁ֖ר לַמֶּ֣לֶךְ דָּוִ֑ד אֲשֶׁ֖ר בְּבֵ֥ית יְהוָֽה׃
וַיַּֽעַמְד֨וּ הָֽרָצִ֜ים אִ֣ישׁ ׀ וְכֵלָ֣יו בְּיָד֗וֹ מִכֶּ֨תֶף הַבַּ֤יִת הַיְמָנִית֙ עַד־כֶּ֤תֶף הַבַּ֨יִת֙ הַשְּׂמָאלִ֔ית לַמִּזְבֵּ֖חַ וְלַבָּ֑יִת עַל־הַמֶּ֖לֶךְ סָבִֽיב׃
(מלכים ב יא י-יא)

אם נתבונן בתיאור כלי הנשק שעמדו לרשות שרי המאות והרצים, נבחין בהבדל; לרשות שרי המאות העמיד יהוידע הכהן כלי זין מתוך בית המקדש, ואילו הרצים אוחזים בכליהם האישיים בידם, ולא מבית המקדש. [וכן מצויין באופן דומה גם בתיאור המקביל במקום אחר בתנ"ך(דברי הימים ב כג ט-י)].

[עוד הבדל בין שרי המאות לרצים הוא מיקומם בשדה הקרב; הרצים עמדו במקומות המתורים לישראלים, ושרי המאות עמדו במקומות המותרים לכהנים.]

ונראה להסביר שמאחורי ההבדל בסוג כלי הנשק בין הכהנים והעם עומד הצורך של הכהנים בשמירתם על טהרה. כלי הזין שהופקדו בבית המקדש נשמרו שם בטהרה ליום פקודה. לעומתם, שאר כלי הנשק של העם לא נשמרו בטהרה וחלקם היו טמאים, אך כהנים מוזהרים יותר להתרחק מטומאה ולהשמר. לכן, כאשר מפקיד יהוידע הכהן את הנשק הטהור בידי הכהנים הוא מכונה "הַכֹּהֵ֜ן", כי אין זה ענין דווקא לתפקידו כהן גדול, אלא בשל היותו כהן המחוייב לדיני טומאה וטהרה.

וַיְצַו֩ יְהֽוֹיָדָ֨ע הַכֹּהֵ֜ן אֶת־שָׂרֵ֥י המאיות (הַמֵּא֣וֹת ׀) פְּקֻדֵ֣י הַחַ֗יִל וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵיהֶם֙ הוֹצִ֤יאוּ אֹתָהּ֙ אֶל־מִבֵּ֣ית לַשְּׂדֵרֹ֔ת וְהַבָּ֥א אַֽחֲרֶ֖יהָ הָמֵ֣ת בֶּחָ֑רֶב כִּ֚י אָמַ֣ר הַכֹּהֵ֔ן אַל־תּוּמַ֖ת בֵּ֥ית יְהוָֽה׃
(מלכים ב יא טו)

יהוידע הכהן מפקד על שרי המאות להוציא את איזבל מהמקדש כדי שלא תטמא אותו. וכאן רואים בבירור את החילוקים שהזכרנו; עצם הציווי של יהוידע הכהן על הכהנים הוא מכח היותו הכהן הגדול. אך מהות הציווי, שמירת הטהרה בבית המקדש, היא כשל כל כהן רגיל המחוייב במצווה זו. לכן על הציווי עצמו כתוב: "וַיְצַו֩ יְהֽוֹיָדָ֨ע הַכֹּהֵ֜ן", ולגבי הסיבה כתוב: "כִּ֚י אָמַ֣ר הַכֹּהֵ֔ן אַל־תּוּמַ֖ת בֵּ֥ית יְהוָֽה".

חידוש המשמרות

...וַיָּ֧שֶׂם הַכֹּהֵ֛ן פְּקֻדֹּ֖ת עַל־בֵּ֥ית יְהוָֽה׃
(מלכים ב יא יח)
וַיָּשֶׂם֩ יְהֽוֹיָדָ֨ע פְּקֻדּ֜וֹת בֵּ֣ית יְהוָ֗ה בְּיַ֨ד הַכֹּֽהֲנִ֣ים הַלְוִיִּם֮ אֲשֶׁ֣ר חָלַ֣ק דָּוִיד֮ עַל־בֵּ֣ית יְהוָה֒ לְֽהַעֲל֞וֹת עֹל֣וֹת יְהוָ֗ה כַּכָּת֛וּב בְּתוֹרַ֥ת מֹשֶׁ֖ה...
(דברי הימים ב כג יח)

פירש רש"י שכיון שהתבטלו משמרות, יהוידע הכהן מינה אותן עכשיו מחדש.

ויש הבדל בין פרקנו בו כתוב בעניין זה "הכהן", לבין המקור מדברי הימים שם מתואר יהוידע בשמו כמי שביצע את המינוי.

ויש לומר שבפרקנו הכתוב מתייחס להוראה על הכהנים להתפקד למשמרות, ולצורך הוראות אלו ממונה סגן הכהנים הפוקד על הכהנים, ולכן כתוב "הכהן", שאיננו דווקא הכהן הגדול. ובדברי הימים מתייחס הכתוב להחלטה על מינוי סגן הכהנים שיורה על חידוש המשמרות, ומינוי זה מתבצע על ידי בית הדין כפי שהזכרנו בהקדמה, ולכן כאן מכונה יהוידע בשמו, בשל שימוש בסמכותו כראש הסנהדרין.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.