תשובת הרב עמנואל בן ארצי

שלום רב

בפשט הכתובים יש לנו מעט מאוד מידע לגבי הרעש הזה, ואין בפשט קשר לכניסה של עוזיה למקדש.

נפרט קודם כל את המקורות שיש בנושא:

בספר מלכים לא מוזכר הרעש וגם לא כניסת עוזיהו למקדש, רק נאמר: וַיְנַגַּ֨ע ה֜' אֶת־הַמֶּ֗לֶךְ וַיְהִ֤י מְצֹרָע֙ עַד־י֣וֹם מֹת֔וֹ וַיֵּ֖שֶׁב בְּבֵ֣ית הַחָפְשִׁ֑ית (מלכים ב, טו, ה).

רק בדברי הימים מסופר על הכניסה של עוזיהו למקדש: וּכְחֶזְקָת֗וֹ גָּבַ֤הּ לִבּוֹ֙ עַד־לְהַשְׁחִ֔ית וַיִּמְעַ֖ל בַּה֣' אֱלֹהָ֑יו וַיָּבֹא֙ אֶל־הֵיכַ֣ל ה֔' לְהַקְטִ֖יר עַל־ מִזְבַּ֥ח הַקְּטֹֽרֶת: וַיָּבֹ֥א אַחֲרָ֖יו עֲזַרְיָ֣הוּ הַכֹּהֵ֑ן וְעִמּ֞וֹ כֹּהֲנִ֧ים׀ לַה֛' שְׁמוֹנִ֖ים בְּנֵי־חָֽיִל: וַיַּעַמְד֞וּ עַל־עֻזִּיָּ֣הוּ הַמֶּ֗לֶךְ וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ לֹא־לְךָ֣ עֻזִּיָּ֗הוּ לְהַקְטִיר֙ לַֽה֔' כִּ֣י לַכֹּהֲנִ֧ים בְּנֵי־אַהֲרֹ֛ן הַמְקֻדָּשִׁ֖ים לְהַקְטִ֑יר צֵ֤א מִן־הַמִּקְדָּשׁ֙ כִּ֣י מָעַ֔לְתָּ וְלֹֽא־לְךָ֥ לְכָב֖וֹד מֵה֥' אֱלֹהִֽים: וַיִּזְעַף֙ עֻזִּיָּ֔הוּ וּבְיָד֥וֹ מִקְטֶ֖רֶת לְהַקְטִ֑יר וּבְזַעְפּ֣וֹ עִם־הַכֹּהֲנִ֗ים וְ֠הַצָּרַעַת זָרְחָ֨ה בְמִצְח֜וֹ לִפְנֵ֤י הַכֹּֽהֲנִים֙ בְּבֵ֣ית ה֔' מֵעַ֖ל לְמִזְבַּ֥ח הַקְּטֹֽרֶת: וַיִּ֣פֶן אֵלָ֡יו עֲזַרְיָהוּ֩ כֹהֵ֨ן הָרֹ֜אשׁ וְכָל־הַכֹּהֲנִ֗ים וְהִנֵּה־ה֤וּא מְצֹרָע֙ בְּמִצְח֔וֹ וַיַּבְהִל֖וּהוּ מִשָּׁ֑ם וְגַם־ הוּא֙ נִדְחַ֣ף לָצֵ֔את כִּ֥י נִגְּע֖וֹ הֽ': וַיְהִי֩ עֻזִּיָּ֨הוּ הַמֶּ֜לֶךְ מְצֹרָ֣ע׀ עַד־י֣וֹם מוֹת֗וֹ וַיֵּ֜שֶׁב בֵּ֤ית הַֽחָפְשִׁית֙ מְצֹרָ֔ע כִּ֥י נִגְזַ֖ר מִבֵּ֣ית ה֑' וְיוֹתָ֤ם בְּנוֹ֙ עַל־בֵּ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ שׁוֹפֵ֖ט אֶת־עַ֥ם הָאָֽרֶץ: (דברי הימים ב, כו, טז-כא).

הרעש עצמו מוזכר רק בנביאים אחרונים:

בזכריה נאמר על רעש שיהיה לעתיד לבוא (לכאורה במלחמת גוג ומגוג): וְיָצָ֣א ה֔' וְנִלְחַ֖ם בַּגּוֹיִ֣ם הָהֵ֑ם כְּי֥וֹם הִֽלָּחֲמ֖וֹ בְּי֥וֹם קְרָֽב: וְעָמְד֣וּ רַגְלָ֣יו בַּיּוֹם־הַ֠הוּא עַל־הַ֨ר הַזֵּתִ֜ים אֲשֶׁ֨ר עַל־פְּנֵ֥י יְרוּשָׁלִַם֘ מִקֶּדֶם֒ וְנִבְקַע֩ הַ֨ר הַזֵּיתִ֤ים מֵֽחֶצְיוֹ֙ מִזְרָ֣חָה וָיָ֔מָּה גֵּ֖יא גְּדוֹלָ֣ה מְאֹ֑ד וּמָ֨שׁ חֲצִ֥י הָהָ֛ר צָפ֖וֹנָה וְחֶצְיוֹ־נֶֽגְבָּה: וְנַסְתֶּ֣ם גֵּֽיא־הָרַ֗י כִּֽי־יַגִּ֣יעַ גֵּי־הָרִים֘ אֶל־אָצַל֒ וְנַסְתֶּ֗ם כַּאֲשֶׁ֤ר נַסְתֶּם֙ מִפְּנֵ֣י הָרַ֔עַשׁ בִּימֵ֖י עֻזִּיָּ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֑ה וּבָא֙ ה֣' אֱלֹהַ֔י כָּל־קְדֹשִׁ֖ים עִמָּֽךְ. (זכריה יד, ג-ה).

ובעמוס נאמר: דִּבְרֵ֣י עָמ֔וֹס אֲשֶׁר־הָיָ֥ה בַנֹּקְדִ֖ים מִתְּק֑וֹעַ אֲשֶׁר֩ חָזָ֨ה עַל־יִשְׂרָאֵ֜ל בִּימֵ֣י׀ עֻזִּיָּ֣ה מֶֽלֶךְ־יְהוּדָ֗ה וּבִימֵ֞י יָרָבְעָ֤ם בֶּן־יוֹאָשׁ֙ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל שְׁנָתַ֖יִם לִפְנֵ֥י הָרָֽעַשׁ. (עמוס א, א).

בספר עמוס עצמו יש עוד כמה פסוקים שנראה שמדברים על רעידת אדמה.

לכאורה מחוץ למקורות האלו אין לנו עוד מקור שקשור לרעש, או לכניסה של עוזיהו למקדש, ומהמקורות האלו לא נראה שיש קשר כל שהוא בין שני המקרים. יתכן שהרעש היה בזמן שונה ומסיבה שונה.

הקשר מגיע ממדרש. בספר ישעיה נאמר:

בִּשְׁנַת־מוֹת֙ הַמֶּ֣לֶךְ עֻזִּיָּ֔הוּ... וַיָּנֻ֙עוּ֙ אַמּ֣וֹת הַסִּפִּ֔ים מִקּ֖וֹל הַקּוֹרֵ֑א וְהַבַּ֖יִת יִמָּלֵ֥א עָשָֽׁן:... וָאֶשְׁמַ֞ע אֶת־ק֤וֹל אֲ-דֹנָי֙ אֹמֵ֔ר אֶת־מִ֥י אֶשְׁלַ֖ח וּמִ֣י יֵֽלֶךְ־לָ֑נוּ וָאֹמַ֖ר הִנְנִ֥י שְׁלָחֵֽנִי... וַיֹּ֡אמֶר עַ֣ד אֲשֶׁר֩ אִם־שָׁא֨וּ עָרִ֜ים מֵאֵ֣ין יוֹשֵׁ֗ב וּבָתִּים֙ מֵאֵ֣ין אָדָ֔ם וְהָאֲדָמָ֖ה תִּשָּׁאֶ֥ה שְׁמָמָֽה: וְרִחַ֥ק ה֖' אֶת־הָאָדָ֑ם וְרַבָּ֥ה הָעֲזוּבָ֖ה בְּקֶ֥רֶב הָאָֽרֶץ: וְע֥וֹד בָּהּ֙ עֲשִׂ֣רִיָּ֔ה וְשָׁ֖בָה וְהָיְתָ֣ה לְבָעֵ֑ר (ישעיה ו, א-יג).

ואומר המדרש: ארבעה הם חיים וקראם הכתוב מתים ואלו הן האביון והמצורע והעור ומי שאין לו בנים, המצורע מנין שנאמר בשנת מות המלך עוזיהו, ולמה כנהו הכתוב מת אלא שנצטרע שנאמר בשנת מות המלך עוזיהו כשנצטרע ... וינועו אמות הספים הם המזוזות ההיכל, מקול הקורא מקול המלאכים הקוראים, הוא היה יום הרעש שנאמר בו ונסתם כאשר נסתם מפני הרעש בימי עוזיהו מלך יהודה וגו', כי ביום שעמד עוזיה להקטיר בהיכל רעשו שמים וארץ ובאו השרפים לשרפו בשריפה כמו שנאמר ואש יצאה מאת ה' ותאכל את החמשים ומאתים איש מקריבי הקטרת, על שהקריבו קטורת זרה, וזהו שקראם שרפים שבאו לשורפו, ובאו שמים כמו כן לשורפו, והארץ לבולעו כסבורים דינו להבלע כקרח שערער על הכהונה יצאתה בת קול ואמר זכרון לבני ישראל ולא יהיה כקרח וכעדתו שערער על הכהונה לא יהיה כקרח בבליעה וכעדתו בשרפה, אלא כאשר דבר ה' ביד משה לו ביד משה בסנה שנאמר הבא נא ידך בחיקך ויוציאה והנה ידו מצרעת כשלג, כלומר שנצטרע המעורר אף הצרעת זרחה במצחו והיה נחשב כמת (מדרש תנחומא פרשת צו).

אם כן השאלה בעצם על המדרש, ולא על פשט הפסוקים. ובכל זאת ננסה להסביר גם את המדרש על פי הפשט.

גם אצל עמוס וגם אצל ישעיה, הנושא המדובר הוא גלות עשרת השבטים (למשל אם שאו ערים מאין יושב... והאדמה תשאה שממה). ומצד שני המדרש מחבר את הרעש שמוזכר בהם, לכניסת עוזיהו למקדש דווקא.

התקופה שבה היה הרעש היא נקודה מיוחדת מאוד בציר הזמן של ימי המלכים. מאז התפלגות הממלכה, המצב המדיני של ממלכת ישראל נהיה גרוע יותר ויותר. למשל: ארם הרגו את אחאב, בהמשך פצעו את יהורם בנו, בימי יהוא מכה חזאל מלך ארם בכל גבול ישראל, ובימי יהואחז בנו הגיעה השליטה של ארם לנקודת שיא שמתוארת במילים "כִּי לֹא הִשְׁאִיר לִיהוֹאָחָז עָם כִּי אִם חֲמִשִּׁים פָּרָשִׁים וַעֲשָׂרָה רֶכֶב וַעֲשֶׂרֶת אֲלָפִים רַגְלִי כִּי אִבְּדָם מֶלֶךְ אֲרָם וַיְשִׂמֵם כֶּעָפָר לָדֻשׁ".

מכיון שמלכי ישראל לא חזרו אל ה', והמשיכו לעבוד לעגלים, היה מצופה שהמצב הזה ימשיך להתדרדר עד הגלות. אבל זה לא מה שהיה. בימי יואש, בנו של יהואחז, ניצחו ישראל את ארם שלש פעמים והחזירו את הערים שכבשו מהם, על פי נבואה של אלישע הנביא. יותר מזה, יואש ניצח גם את אמציה מלך יהודה, ולמעשה (על פי המלבי"ם) כבש את ממלכת יהודה, שמאותו רגע הפכה להיות מדינת חסות של ממלכת ישראל. בימי ירבעם בנו של יואש ממלכת ישראל התחזקה עוד יותר, וירבעם החזיר את גבול ישראל הקדום, מימי שלמה המלך, כולל כיבוש של דמשק ושל חמת, בדרך לנהר פרת. גם הכיבוש הזה היה על פי נבואה של יונה הנביא. ירבעם המשיך לשלוט בממלכת יהודה.

ובמפתיע, ממלכת יהודה התחילה גם היא להתחזק. ועוזיהו כבש את הפלישתים ואת העמונים, וכן את אילת, ובזה הביא גם הוא, יחד עם ירבעם, את ישראל לגבולות הגדולים שהיו לה בימי שלמה. וכן בנה מגדלים בירושלים ובמדבר, והחזיק צבא מצויד, ומכונות מלחמה מיוחדות.

כלומר באופן מפתיע, ובלי התאמה למצב הרוחני של ממלכת ישראל, הממלכה חזרה להצלחה שלא היתה לה מאז ימי שלמה. ממלכת ישראל וממלכת יהודה נשלטו בידי מלך אחד (ירבעם בן יואש), וגבולות הממלכה היו מאילת ועד נהר פרת, וכללו עמים כבושים שהעלו מנחה.

ההסבר למצב התמוה הזה נמצא בפסוקים: "כִּי רָאָה ה' אֶת עֳנִי יִשְׂרָאֵל מֹרֶה מְאֹד וְאֶפֶס עָצוּר וְאֶפֶס עָזוּב וְאֵין עֹזֵר לְיִשְׂרָאֵל: וְלֹא דִבֶּר ה' לִמְחוֹת אֶת שֵׁם יִשְׂרָאֵל מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם וַיּוֹשִׁיעֵם בְּיַד יָרָבְעָם בֶּן יוֹאָשׁ". כלומר, עוד לא נגזרה על ישראל גזרת הגלות. וכיון שכל הצרות שהביא ה' על ממלכת ישראל לא גרמו להם לחזור בתשובה, בתור נסיון אחרון ניתנה להם גם הזדמנות הפוכה: לחזור בתשובה מתוך עמדה של כוח. ה' יחזיר את הממלכה למצב הטוב ביותר שיכול להיות לה, כשההצלחה באה בעקבות נבואות, כך שברור יהיה שהיא באה מאת ה', והעם יוכל לבחור לחזור בתשובה בעקבות כך.

אלא שהעם לא חוזר בתשובה. מעט אחר כך נכנסת ממלכת אשור לתמונה, ומאז המצב המדיני הולך ומתדרדר עד לגלות עשרת השבטים כ63 שנים לאחר הרעש.

בנקודת הזמן הזו, במהלך ימי עוזיה, קמים שלשה נביאים שמתנבאים על גלות עשרת השבטים: הושע, עמוס, וישעיה. עמוס וישעיה מתחילים להתנבא קרוב לזמן של הרעש. עמוס התנבא שנתיים לפני הרעש, והנבואה של ישעיה שהזכרנו, שהיתה בזמן הרעש על פי חז"ל, היא הנבואה הראשונה שלו, כיון שנאמר בה "את מי אשלח ומי ילך לנו ואומר הנני שלחני". ולכן נראה שרעש האדמה קשור ישירות לגזירה שנגזרה על עם ישראל לגלות מעל אדמתו. ומשמעותו של הרעש היא שכביכול האדמה עצמה מתנערת מעם ישראל.

על פי החשבון של המלבי"ם, זמן מועט יחסית לפני הרעש (פחות משנתיים), עוזיהו השתחרר משלטונו של ירבעם מלך ישראל. וההתחזקות הזו היא שגרמה לו לגאווה ולכניסה למקדש. כלומר כשנגזר על ממלכת ישראל לגלות, ירבעם איבד את הזכות להמשיך ולשלוט גם בממלכת יהודה, ולכן עוזיהו הצליח להשתחרר ממנו. ואם כן עצם הכניסה של עוזיהו למקדש, קשורה גם היא לגזירה על ישראל שיגלו.

ואפשר להסביר את הקשר כך: מראש, מה שעשה ירבעם בן נבט עגלים והחטיא את ממלכת ישראל, היה כיון שהוא רצה שלא ילכו למקדש. כי אם הם ילכו למקדש, הם יתחברו גם עם המלך מבית דוד, ואז תחזור הממלכה לבית דוד. כלומר ירבעם ראה במקדש שאלה פוליטית, ובתור שאלה פוליטית היה לגיטמי בעיניו לגרום לעם לעבוד עבודה זרה, כדי שהיריב הפוליטי שלו לא יגבר עליו. אבל מצד האמת, הקשר בין המקדש לבין המלכות הוא קשר הפוך. המקדש אינו כלי פוליטי של המלך מבית דוד, אלא המלך משרת את ה'. מלך מבית דוד הוא נציג של הקב"ה. ולכן השאלה אינה שאלה פוליטית. העם היה צריך להמשיך לבוא למקדש, ולעבוד את ה'. וגם הקשר שהיה לו עם המלך מבית דוד, היה קשר כלפי ה', ולא ענין פוליטי. ולכן לא יתכן לחשב חשבונות כאלו, גם אם הם נכונים, ובשמם לגרום לעם לעבוד עבודה זרה.

כשנגזרה הגזרה על ממלכת ישראל שתכבש, עדיין נשארה אפשרות אחת שהכיבוש לא יכלול גלות: שהכובש יהיה ממלכת יהודה. כלומר שעוזיהו יתחזק עוד ועוד, וירבעם יחלש עוד ועוד, עד שעוזיהו יכבוש את ירבעם. ואז תשוב הממלכה כולה לעבוד את ה'.

זה יכל להיות בתנאי שעוזיהו עצמו, כמי שמיצג את מלכי בית דוד, היה רואה את עצמו כמשרת של ה', וכמי ששומע בקולו, ולא רואה במקדש ענין פוליטי. אבל כיון שכשעוזיהו התחזק, הוא חשב לקחת גם את כבוד הכהונה; והראה בזה שגם לדעתו המקדש הוא ענין פוליטי, וכמלך יש לו זכות לבחור לעבוד בו, אז התברר שאין עוד אפשרות למנוע את הגלות. גם אם ממלכת יהודה תכבוש את ממלכת ישראל, ממלכת יהודה עצמה לא מתיחסת בצורה נכונה למקדש, ולכן היא לא תוכל לתקן את ממלכת ישראל. ולכן הרגע שבו נכנס עוזיהו למקדש, הוא הרגע שבו אבדה התקוה האחרונה למנוע את הגלות של ישראל. ולכן באותו רגע התחולל גם רעש האדמה שמציין את התנערות הארץ מעם ישראל.

ולכן אם מתו אנשים ברעש האדמה, הם לא מתו באשמת עוזיהו. הם מתו מהחטאים שגרמו לישראל לגלות מעל אדמתם, חטאים שהם עצמם כנראה עשו גם כן, ובכל מקרה נידונו כחלק מכלל העם. הקשר של עוזיהו לזה היה איבוד האפשרות להציל אותם מהגלות.

לעתיד לבוא רעידת האדמה תתחולל לכאורה מסיבה דומה, התנערות של הארץ עצמה מכל העמים שיבואו עליה למלחמה.

לא כתוב בתנ"ך בפירוש מה גורם לרעידת אדמה, ובמדרש יש דעות שונות. עיין למשל בגמרא ברכות נט. ובמדרש תהילים מזמור קד פסקה כה.