בפרק שלנו, שהחלק הראשון שלו הוא סוף ההפטרה של חנוכה, זכריה הנביא רואה מנורה שעשויה כולה מזהב, עם שבעה נרות, כמו מנורת המקדש. אלא שבמקום שכהן ימלא אותה בשמן וידליק אותה, יש לה מנגנון מיוחד למילוי אוטומטי של שמן:

מעל המנורה יש מעיין של שמן, ששני עצי זית צומחים משני הצדדים שלו. מהמעיין יוצאים שבעה צינורות אל כל אחד משבעת הנרות. כך שהזיתים מעצי הזית הופכים לשמן במעיין, ומשם הוא זורם בשבעת הצינורות לכל נר, בלי שיהיה צורך למלא שמן במנורה.

מחוץ למנגנון העליון הזה, זכריה רואה גם שני ענפי זית משני הצדדים של המנורה עצמה, שמעבירים אליה זהב.

זכריה שואל את המלאך שמדבר איתו, מה ההסבר של המראה הזה. והמלאך במקום לענות לו כרגיל, אומר לו "הֲלוֹא יָדַעְתָּ מָה הֵמָּה אֵלֶּה"? וזכריה עונה "לֹא אֲדֹנִי".

המלאך מסביר לו לגבי החלק שמעל המנורה הסבר מורכב, ולא כל כך מובן. שמיועד לזרובבל, שהיה אז הפחה, כלומר השליט המקומי מטעם מלכי פרס ומדי, והוא היה מבית דוד.

לגבי שני ענפי הזית שבצדדים של המנורה, מסביר לו המלאך שמדובר ב"שְׁנֵי בְנֵי הַיִּצְהָר הָעֹמְדִים עַל אֲדוֹן כָּל הָאָרֶץ". יצהר זה שמן זית, והמדרש מסביר שהכוונה לשני סוגי האנשים שנמשחים בשמן המשחה: מלך מבית דוד וכהן גדול.

עד כאן הפרק

ונשאל עליו רק שאלה אחת: מה הפירוש של המראה הזה? המלאך לא מפרש בסופו של דבר את המראה, אז מה אנחנו אמורים להבין ממנו?

אם המלאך אומר "הֲלוֹא יָדַעְתָּ מָה הֵמָּה אֵלֶּה", משמע שהוא מצפה שזכריה יוכל לדעת מעצמו. ואם כך אנחנו צריכים לחפש את המשמעות במה שכבר ידוע לנו. וכיון שהמשלים בתנ"ך אומרים בדרך כלל את אותו דבר, בכל המקומות השונים שהם מופיעים בהם, צריך לחפש במקום אחר את משמעות המשל של המנורה.

אנחנו מוצאים אותו במנורת המקדש, שהגמרא אומרת שהיא מייצגת את אור החכמה. כשאנחנו לא יודעים משהו אנחנו נמצאים כביכול בחושך. החכמה מאירה לנו את החושך ומראה לנו את מה שלא ידענו.

התורה בנויה מתורה שבכתב ותורה שבעל פה. התורה שבכתב היא לוחות האבן שנמצאים בארון, כשהאבן מופיעה גם כן בפרקים שלנו כמה פעמים. המנורה מייצגת את התורה שבעל פה, ולכן הכהן הוא זה ששם בה שמן ומדליק אותה, כי הכהנים היו אחראים ללמד את התורה שבעל פה לעם ישראל. וכמו שאומר מלאכי "כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ".

המראה שרואה זכריה הוא שהתורה שבעל פה לא תצטרך יותר את הכהנים שישימו בה שמן וידליקו אותה, אלא היא תדלק באופן אוטומטי. והיא תקבל את ההזנה שלה ממעיין עליון, שבא משני עצי זית שהם התורה שבכתב והתורה שבעל פה. ומהמעין, התורה תגיע אל המנורה בארבעים ותשעה צינורות, שיחד עם המעין עצמו הם חמישים שערי בינה.

התהליך המרכזי שעם ישראל הולך לפתח בכל הגלות הארוכה שזכריה נמצא בהתחלה שלה, הוא התורה שבעל פה. מהמשנה, דרך הגמרא, אל הראשונים והאחרונים. בכל דור שעברנו בגלות נוספו לעם ישראל עוד ספרים ועוד פירושים. כל דור שישב ולמד את התורה, הוסיף עוד משלו. ובכל מקום שישבו יהודים וילמדו, הם יפתחו את התורה שבעל פה עוד ועוד מהמעין העליון. גם אם הם לא כהנים.

אלא שאז מיד שואל זכריה את המלאך, אם כך למה יש את שני ענפי הזית שבונים את המנורה בזהב? אם הם המלך מבית דוד והכהן הגדול, למה צריך אותם? הרי לא צריך כהן, כי כל אחד יכול ללמוד בעצמו, ולא צריך מלך מבית דוד כי כל אחד לומד לעצמו. את המלך והכהן הגדול צריך בשביל תהליך הגאולה, לא בשביל לימוד התורה שבעל פה, ותהליך הגאולה עוד רחוק. בזמן זכריה כבר היה ידוע, מחזון דניאל, שהבית השני הולך להחרב.

השאלה הזו מצטרפת לשאלה פשוטה: למה היה צריך בכלל את בית שני? הבית הראשון היה יכול להיות הבית האחרון אם לא היו חוטאים, אז ברור שצריך אותו. הבית השלישי הוא הגאולה השלימה. אבל למה היה צריך באמצע עוד בית מקדש, אם ידוע מראש שהוא יחרב?

והתשובה היא שאי אפשר יהיה לפתח את התורה שבעל פה, בלי בית שני. אם מהמצב של בית ראשון, כל כמה יהודים שנמצאים באיזה מקום בעולם היו מתחילים לפתח את התורה שבעל פה לפי מה שהם יודעים, היו נוצרות הרבה תורות שונות. קודם כל היה צריך בסיס מוסכם.

ברמה הפשוטה ביותר, מה שמוסכם על העם הוא שמהמקדש יוצאת התורה. הם רגילים לקבל את התורה מהכהנים ומהסנהדרין. ולכן גם המשנה, שהיא הבסיס של התורה שבעל פה, תצא מהמקדש בזמן שיש בית מקדש ומרכז רוחני לעם ישראל. וברמה העמוקה יותר, "מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר ה' מִירוּשָׁלִָם", התורה שבעל פה היא לא יצירה אנושית אלא גם היא באה מאת ה' אבל דרכנו. ולכן הבסיס לתורה שבעל פה יוצא דווקא מירושלים ומבית המקדש.

ולכן כדי לבנות את התורה שבעל פה חייבים את בית שני. אלא שזה הולך להיות בית של תורה, ולא של ממלכה. ולכן הכהן הגדול הוא מי שמקבל את ההנהגה, ולא יהיה מלך מבית דוד בבית שני. ואם כך למה צריך את זרובבל?

מסביר המלאך, שפיתוח התורה שבעל פה הוא לא תהליך לעצמו, אלא חלק מהותי בתהליך הגאולה. מלוכת המלך המשיח על כל העמים לא תהיה בחיל או כח, אלא בזכות פיתוח התורה שבעל פה. כשעם ישראל יפתח מספיק את התורה, היא תענה על כל הבעיות של הגויים, והם מעצמם ירצו לבוא ולשמוע מה שיש לעם ישראל לומר. ולכן, כדי שיהיה ברור שבית שני הוא חלק מתהליך הגאולה הסופי, צריך שיבנה אותו דווקא מלך מבית דוד, שהוא זרובבל. אחרי שהבית יהיה בנוי תעבור ההנהגה אל הכהנים, כי הם אלה שמתחילים את התהליך של פיתוח התורה שבעל פה. אבל ידי המלך המשיח יקבלו את התוצאות לעתיד לבוא.

כמובן, נס חנוכה מבוסס על הנבואה הזו שהיתה בערך מאתיים שנה לפניו. לעתיד לבוא כל הגויים יבואו לשמוע את התורה מעם ישראל, אבל בשלב ההוא הגויים התנגדו לתורה שבעל פה, והיוונים החליטו שהחכמה מנותקת מהמעיין העליון, ושיש רק חכמה כאן בארץ. ולכן הם אסרו כל מה שלא מובן בחכמה אנושית פשוטה. הכהנים, שהם המנהיגים של התהליך בבית שני, הפכו למלכים ממש כדי להלחם בהם. היה אפשר לחשוב שזה אירוע נקודתי ששייך לימים ההם, אבל אין לו משמעות לזמן הזה. לכן בא נס חנוכה ומחבר את המלחמה אל התורה שבעל פה על ידי נבואת זכריה. מנורת המקדש דלקה שמונה ימים בלי שיצטרכו למלא בה שמן, כמו המנורה של זכריה, כדי להבהיר שהמלחמה של החשמונאים ביוונים היא מלחמה על התורה שבעל פה, שתיבנה באופן נכון. ומלכות החשמונאים הכהנים שהיתה אז, היא בסיס למלכות המשיח מבית דוד שתהיה לעתיד לבוא.

ולכן הניסים שנעשו בימים ההם משמעותיים מאוד גם בזמן הזה. בית המקדש השני נחרב, אבל המנורה עברה לדלוק בכל בית יהודי, והתורה שבעל פה מתפתחת בכל מקום שיש בו יהודים. במשך שמונה ימים, האור של התורה שבעל פה הולך ומתגבר עד שיאיר גם את העולם שבחוץ. ולכן גם ברור למה החג הזה לא יכול להיות כתוב בתנ"ך. זה חג של התורה שבעל פה.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.