הקדמה
נאמר במגילה בפרק א':
א. "ויהי בימי שפֹט השֹפטים, ויהי רעב בארץ, וילך איש מבית לחם יהודה לגור בשדי מואב, הוא ואשתו ושני בניו.
ב. ושם האיש אלימלך, ושם אשתו נעמי, ושם שני בניו מחלון וכליון, אפרתים מבית לחם יהודה, ויבֹאו שְׂדי מואב ויהיו שם.
ג. וימת אלימלך איש נעמי, ותשאר היא ושני בניה.
ד. וישאו להם נשים מֹאביות, שם האחת ערפה, ושם השנית רות, וישבו שם כעשר שנים.
ה. וימותו גם שניהם מחלון וכליון, ותשאר האשה משני ילדיה ומאישה.
ו. ותקם היא וכלֹתיה ותשב משדי מואב, כי שמעה בשדה מואב כי פקד ד' את עמו לתת להם לחם.
ז. ותצא מן המקום אשר היתה שמה, ושתי כלֹתיה עִמה, ותלכנה בדרך לשוב אל ארץ יהודה.
ח. ותאמר נעמי לשתי כלֹתיה: לֵכנה שֹבנה אשה לבית אמה, יעשׂ ד' עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים ועמדי.
ט. יתן ד' לכם, ומצאן מנוחה אשה בית אישה. ותִשַק להן, ותשֶׂאנה קולן ותבכינה.
י. ותאמרנה לה: כי אִתך נשוב לעמך.
יא. ותאמר נעמי: שֹׁבנה בנֹתי, למה תלכנה עמי, העוד לי בנים במעי והיו לכם לאנשים?
יב. שֹׁבנה בנֹתי, לֵכְןָ, כי זקנתי מהיות לאיש, כי אמרתי יש לי תקוה, גם הייתי הלילה לאיש וגם ילדתי בנים.
יג. הלהן תשברנה עד אשר יגדלו? הלהן תֵעָגֵנָה לבלתי היות לאיש? אל בנֹתי, כי מר לי מאד מכם, כי יצאה בי יד ד'.
יד. ותִשֶׂנָה קולן ותבכינה עוד, ותשק ערפה לחמותה, ורות דבקה בה.
טו. ותאמר: הנה שבה יבִמתך אל עַמה ואל אלהיה, שובי אחרי יבמתך.
טז. ותאמר רות: אל תפגעי בי לעזבך לשוב מאחריך, כי אל אשר תלכי אלך, ובאשר תליני אלין, עמך עמי ואלקיך אלקי.
יז. באשר תמותי אמות, ושם אקבר, כה יעשה ד' לי וכה יֹסיף, כי המות יפריד ביני ובינך.
יח. ותרא כי מתאמצת היא ללכת אִתה, ותחדל לדבר אליה".
יש לשאול: לשם מה נכתב סיפורה של ערפה במגילה? והרי לא יצא ממנה שום דבר חשוב לעם ישראל!
נראה לענות על כך מספר תשובות:
א. הגדלת נסיונה של רות
תשובה אחת שניתן לומר היא שלולא שערפה היתה גם היא מתחתנת עם כליון, בנה של נעמי, ומתחילה לחזור עמה לבית לחם, ובסוף, כאשר נעמי אמרה להן לשוב לבית אביהן היא היתה חוזרת, נסיונה של רות היה קטן יותר. אבל דווקא על רקע ההדדיות שבין ערפה לרות לאורך כל הדרך עד עזיבתה של ערפה את נעמי, העזיבה של ערפה וחזרתה לבית אביה, מגדילים את מעלתה של רות פי כמה, שהיא לא עשתה כמו ערפה, אלא דבקה בנעמי ובעם ישראל!
ב. כמה מוטל על כל אדם להיזהר כל ימיו ולא לסמוך על עצמו
תשובה שניה שניתן לומר היא על פי מה שאמרה המשנה במסכת אבות (פ"ב מ"ד): "אל תאמן בעצמך עד יום מותך".
יסוד זה ניתן ללמוד ממעשיה של ערפה.
נעמי אמרה לערפה: "יעש ד' עמכם חסד כאשר עשיתם עם המתים ועמדי". הרי שערפה עשתה חסד עם נעמי ועם כליון, ומה בסוף יצא ממנה?
אמרו חז"ל במסכת סוטה (מב ע"ב): "את ארבעת אלה יולדו להרפה בגת, ויפלו ביד דוד וביד עבדיו' (שמ"ב כא, כב) - מאי נינהו? אמר רב חסדא: סף, ומדון, גלית, וישבי בנוב. ויפלו ביד דוד וביד עבדיו - דכתיב: 'ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה', אמר רבי יצחק: אמר הקדוש ברוך הוא: יבואו בני הנשוקה ויפלו ביד בני הדבוקה".
פירש רש"י: "סף ומדון וגלית וישבי - כולם בספר שמואל (ב' כא).
בני הנשוקה - שנשקה לחמותה להפרד מעמה, שלא נתגיירה".
כלומר: מערפה יצא גלית הרשע, שחירף את ישראל, ועוד שלושה אחים רשעים!
בתחילתה היתה גומלת חסדים, ובסוף יצאו ממנה כאלה רשעים?!
הא למדת: "אל תאמן בעצמך עד יום מותך"! כלומר: אם האדם אינו שומר על עצמו, הוא עלול ליפול ממדרגה של "אשת חסד" למדרגה שפלה של אם הבנים הרשעים!
יהי רצון שנעסוק כל ימינו בחסד ובטוב, ולא ניכשל לעולם ועד.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
