נאמר בפרקנו (ט, ב): "הכל כאשר לכל, מקרה אחד לצדיק ולרשע, לטוב ולטהור ולטמא, ולזֹבֵח ולאשר איננו זֹבֵח, כטוב כחֹטֵא, הנשבע כאשר שבועה ירא".

דברי המדרש

נאמר על כך במדרש ויקרא רבה בפרשת אחרי מות (כ, א):

"אחרי מות שני בני אהרן - ר' שמעון פתח: 'הכל כאשר לכל מקרה אחד לצדיק ולרשע' (קהלת ט).

לצדיק - זה נח, שנאמר בו: 'איש צדיק' (בראשית ו). אמר ר' יוחנן בשם רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי: נח כשיצא מן התיבה הכישו הארי ושברו, ולא היה כשר להקריב, והקריב שם בנו תחתיו.

ולרשע - זה פרעה נכה, כיון שביקש לישב על הכסא של שלמה לא היה יודע מנהגיו, הכישו ארי, ושברו.

זה מת צולע, וזה מת צולע. היינו דכתיב: 'מקרה אחד לצדיק ולרשע'.

לטוב ולטהור ולטמא - לטוב - זה משה, שנאמר: 'ותרא אותו כי טוב הוא' (שמות ב), ר' מאיר אומר: שנולד מהול. ולטהור - זה אהרן, שהיה עוסק בטהרתן של ישראל, שנאמר: 'בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון' (מלאכי ב).

ולטמא - אלו מרגלים.

אלו אמרו שבחה של ארץ ישראל, ואלו אמרו גנאי. אלו לא נכנסו ואלו לא נכנסו. היינו דכתיב: 'לטוב ולטהור ולטמא'.

לזובח - זה יאשיה, שנאמר: 'וירם יאשיהו לבני העם צאן כבשים ובני עזים' (דברי הימים ב לה).

ולאשר איננו זובח - זה אחאב, שביטל קרבנות. הדא הוא דכתיב: 'ויזבח לו אחאב צאן ובקר לרוב' (דברי הימים ב יח) זבח לו זבח ולא קרבנות.

זה מת בחצים וזה מת בחצים, היינו דכתיב: 'לזובח ולאשר איננו זובח'.

כטוב כחוטא. כטוב - זה דוד, שנאמר: 'וישלח ויביאהו והוא טוב רואי' (שמואל א טז). אמר רבי יצחק: טוב ראי בהלכה כל הרואהו נזכר לתלמודו.

כחוטא - זה נבוכדנצר, שנאמר: 'וחטאיך בצדקה פרוק' (דניאל ד).

זה בנה בית המקדש ומלך ארבעים שנה, וזה החריב בית המקדש ומלך ארבעים שנה. הוי מקרה אחד וגו'.

כנשבע - זה צדקיה, שנאמר: 'וגם במלך נבוכדנצר מרד' (דברי הימים ב לו),

כאשר שבועה ירא - זה שמשון, שנאמר: 'ויאמר להם שמשון השבעו לי פן תפגעון בי' (שופטים טו).

זה מת בניקור עינים: 'ואת עיני צדקיהו עור' (מלכים ב כה), וזה מת בניקור עינים: 'ויאחזו אותו פלשתים וינקרו את עיניו' (שופטים טז), הדא הוא דכתיב: 'מקרה אחד לנשבע' וגו'".

מה בא המדרש ללמדנו? שגם הצדיקים סובלים כמו הרשעים?!

הסבר ה"תורה תמימה"

הסביר ה"תורה תמימה": "דרשה זו באה לפרש, דאדרבה המקרים השוים שבאנשים שונים מהנהגות ודעות שונות זה הוא גופא מעיקרי ההשגחה, כדי שתשאר הבחירה ביד האדם, משום דאם היה נקרה לעולם מקרה טוב לצדיק, ומקרה רע לרשע, אז בטלה הבחירה, וכולם היו מוכרחים להלך בדרך טובים, מפני תקות קבלת הטובה ויראת העונש. ולכן מורה ההשגחה שאל יסמוך האדם על עניני המקרים, יען כי המקרים עלולים לקרות כזה כן זה, כמו לצדיק כמו לרשע, ואין שייכים לתשלומי שכר ועונש הבאים בחשבון מדוייק".

יהי רצון שתמיד נבחר בטוב.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.