הקדמה
נאמר בפרקנו (בפסוק כג): "בכל עצב יהיה מוֹתר, ודבר שפתים אך למחסור".
המפרשים כולם הסבירו שהמלה "מוֹתר" פירושה: יתרון. יש לשאול: האם יש יתרון בעצבות?
א. הסיפור ברבי ירמיה ורבי זירא
הגמרא במסכת ברכות (דף ל עמוד ב) מספרת:
"רבי ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי זירא, חזייה דהוה קא בדח טובא.
אמר ליה: 'בכל עצב יהיה מותר' כתיב!
אמר ליה: אנא תפילין מנחנא".
תרגום: "רבי ירמיה היה יושב לפני רבי זירא, ראה רבי זירא שרבי ירמיה מבודח ושמח מאד.
אמר לו: כתוב: 'בכל עצב יהיה מותר'!
ענה לו רבי ירמיה: אני מניח תפילין".
מה היתה כוונת רבי זירא ומה היתה תשובת רבי ירמיה?
ב. הסבר רש"י
פירש רש"י:
"בכל עצב יהיה מותר - כשאדם מראה את עצמו עצב - יהיה לו שכר.
דהוה קא בדח טובא - יותר מדאי, ונראה כפורק עול.
תפילין מנחנא - והם עדות שממשלת קוני ומשרתו עלי".
כלומר: רבי ירמיה התבדח כל כך, שהיה נראה כאילו ח"ו הוא פורק עול.
אמר לו רבי זירא שאדם שמראה את עצמו עצוב יהיה לו שכר.
ענה לו רבי ירמיה שהוא מניח תפילין, ולכן אין חשש שהוא פורק עול ח"ו.
גם על פירוש רש"י עדיין יש לשאול: מה היתרון בעצבות?
ג. הסבר תלמידי רבנו יונה
בתלמידי רבנו יונה שעל הרי"ף מצאנו הסבר מפורט לדברים:
"לא סבר לה מר: 'בכל עצב יהיה מותר' - כלומר: בכל עצב שהאדם עצב יש בו יתרון, כדי שלא ישמח, וימשך אחר תענוגי העולם הזה.
ואינו רוצה לומר שישתדל האדם שיהיה עצב, שהעיצבון חולי הגוף, וכשאדם חולה אינו יכול לעבוד הבורא יתברך כראוי. אלא שלא יהיה שמח ולא עצב, כי אם על האמצעי.
ופשטיה דקרא 'עצב' הוא מלשון 'עמל', כמו: 'בעצבון תאכלנה' (בראשית ג, יז), ורצונו לומר: כל עמל שהאדם עמל במלאכתו יש בו תועלת, ואפילו שאינו מרויח בה כלום - תועלת יש לו בה, כיון שאינו יושב בטל, שהבטלה מביאה לידי שעמום. 'ודבר שפתים אך למחסור' - כלומר: אבל כשיושב בטל, ומדבר כל היום - לא יבא לו מהדיבור כי אם חסרון, שברוב דברים לא יחדל פשע".
בתלמידי רבנו יונה מצאנו שלושה דברים:
- הם הסבירו מה היתרון בעצבות: שלא ימשך מתוך השמחה אחר תענוגי העולם הזה.
- הם הוסיפו שאין הכוונה שהאדם צריך להיות עצוב, שהעיצבון הוא מחלה, וכשאדם חולה אינו יכול לעבוד את ד' כראוי. אלא שלא יהיה שמח ולא עצב, כי אם על האמצעי.
- פשט הפסוק אינו מתכוון כלל לעצבות, אלא לעמל, ורק הגמרא דרשה זאת על העצבות.
אחרי שראינו את דברי רבנו יונה על פי הפשט, שהכוונה לעמל ולא לעצבות, נראה שזה גם מה שכתב רש"י בספר משלי: "בכל עצב - בכל יגיע מלאכה יהיה רווח, אבל דברי הבל אך למחסור".
וכן כתב ה"מצודת דוד" שם: "בכל עצב - בכל דבר עצבון ועמל יגיעת המלאכה יהיה לאדם יתרון ורווח מה, אבל דבר שפתים העמל בו הוא אך למחסור, כי ברוב דברים לא יחדל פשע".
אבל יש לשאול: אם כן מדוע כתוב: "בכל עצב יהיה מותר"?
הסביר ה"מצודת ציון" שם: "עצב - גם העמל נקרא עצב, כי עצב בעמל".
ד. פסק הרמב"ם
הרמב"ם בהלכות דעות (פרק ב הלכה ז) כתב: "לא יהא אדם בעל שחוק ומהתלות, ולא עצב ואונן, אלא שמח. כך אמרו חכמים: 'שחוק וקלות ראש מרגילין את האדם לערוה'.
וציוו שלא יהא אדם פרוץ בצחוק, ולא עצב ומתאבל, אלא מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות. וכן לא יהיה בעל נפש רחבה נבהל להון, ולא עצב ובטל ממלאכה, אלא בעל עין טובה, ממעט בעסק ועוסק בתורה, ואותו המעט שהוא חלקו ישמח בו".
יהי רצון שנהיה כל הזמן שמחים ועוסקים במצוות.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
