בפרק שלנו, נבוכדנצר, מגיב לחלום הצלם שהוא ראה בפרק שעבר, ומקים פסל שכולו זהב, וכל הרוחב שלו ברוחב של הראש בלבד. כדי לומר שהוא לא מקבל את מה שהוא ראה, שיהיו ארבע מלכויות, אלא הוא רוצה לעשות מעשה רוחני, שישנה את החלום. ולכן הוא עושה פסל אחד שכולו זהב וכולו ברוחב של הראש כדי לומר שכל העולם תמיד ישלט בידי בבל שהיא ראש הזהב.

כדי שהענין הזה באמת יצליח, לדעת נבוכדנצר, צריך שכל העמים יקבלו עליהם את הפסל הזה וישתחוו לו. ואז גם העמים שאמורים להחליף את בבל בעצם קיבלו עליהם שהם לא יחליפו אותה אלא בבל תשלוט תמיד.

ולכן הביא נבוכדנצר את כל בעלי התפקידים של העמים השונים לבקעת דורא שבבבל, שם עמד הפסל, והודיע להם שכשינגנו כמה כלי נגינה מסוימים, כולם חייבים להשתחוות לפסל. ומי שלא ישתחווה יזרק לכבשן האש.

בזמן המיועד השתחוו כל בני האומות והלשונות השונים, חוץ מחנניה מישאל ועזריה. אנשים בבליים באו והלשינו עליהם לנבוכדנצר, והוא, שלא רצה לפספס את הפעולה המיסטית שהוא ניסה לעשות, נתן להם הזדמנות נוספת, והודיע להם שאין שום אלוקים שיכול להציל אותם מידו. אבל הם הבהירו לו שהם לא משתחווים לשום פסל, ושה' יכול להציל אותם. וגם אם ה' לא יציל, הם לא משתחווים.

נבוכדנצר השליך אותם לכבשן האש, שהיה חם כל כך עד שהחיילים שהשליכו אותם נשרפו בעצמם. אלא שאז ראה נבוכדנצר ששלשתם הולכים בתוך כבשן האש יחד עם דמות רביעית שנראית כמו מלאך. הוא קרא להם לצאת, וכל בני העמים השונים שהיו שם ראו אותם יוצאים מהכבשן בלי נזק כל שהוא. ואז הבין נבוכדנצר שה' יכול לפעול גם בארץ ולהציל מי שהוא רוצה, והודיע בצו מלכותי שאסור לומר דברים לא נכונים על הקב"ה. חנניה מישאל ועזריה נשארו בתפקידים המלכותיים שלהם.

עד כאן הפרק.

שאלה ראשונה שצריך לשאול היא למה ספר דניאל מקדיש לנס הזה פרק שלם? בסופו של דבר מדובר בהצלה פרטית של שלשה יהודים מהאש.

ושאלה שניה: למה דווקא כבשן האש? לא היה לנבוכדנצר כלים פשוטים יותר להרוג אנשים?

נבוכדנצר לא סתם הקים את הפסל בבקעה שבמדינת בבל: הוא חזר בעצם על סיפור מגדל בבל. בפעם הקודמת שבה האנושות ניסתה להתאחד הם הלכו לבבל, והחליטו להקים מגדל וראשו בשמים שסביבו תתאחד האנושות. ההגיון הפשוט אם רוצים להגיע לשמים הוא להקים מגדל על ראש של הר, כדי לנצל את הגובה הקיים, ולהקים אותו מאבנים שהם חומר בניה זמין. אבל האנושות החליטה שהיא לא צריכה את הקב"ה, ולכן היא לא תשתמש ביתרונות שהוא ברא, ולכן הקימו את המגדל בבקעה נמוכה, כדי לא להשתמש ביתרון הגובה של ההר, ודווקא על ידי לבנים ששרפו בכבשן האש כדי לא להשתמש ביתרון של חומרי הבניה הזמינים.

בסוף החלום, נבוכדנצר ראה שהפעם ההתאחדות של האנושות הולכת לכיוון ההפוך: במקום לבנים ובקעה, בסופו של החלום קמה אבן שגדלה והיתה להר והיא ששלטה בכל הארץ. האנושות התאחדה סביב הקב"ה: אבן ולא לבנים, הר ולא בקעה. ולכן כדי להתנגד לחלום הקים נבוכדנצר את הפסל דווקא בבקעה שבמדינת בבל, והודיע שמי שלא ישתחווה לו יזרק לכבשן האש שבו שורפים את הלבנים לבנין. נבוכדנצר מנסה לסובב את ההסטוריה חזרה אל מגדל בבל שהוא ישלוט בו.

במגדל בבל האנושות היתה עלולה להצליח, ולכן ה' בלבל את שפתם, והוציא מהם עמים שונים, שאחד מהם: עם ישראל, ייצג את ה' באנושות. בשלב ההוא אי אפשר היה לתקן את האנושות כמכלול. ולכן אומרים חז"ל שהסיפור של חנניה מישאל ועזריה בכבשן האש כבר קרה פעם אחת: נמרוד זרק את אברהם אבינו לכבשן האש בדור הפלגה, והוא ניצל ויצא ממנו. אלא שאז אברהם היה צריך ללכת משם לארץ כנען ולבנות שם עם עצמאי. אבל כשהתהליך של בניית העם הושלם, יש עם שלם שימסור את הנפש על עבודת ה', ולא רק אדם יחיד. ואז אפשר להגיע שוב לאותה נקודה, ולאחד שוב את האנושות, והפעם שלשה אנשים יהודים לא ישתחוו ויזרקו לכבשן האש. כשזה יקרה הם לא יצטרכו ללכת משם למקום אחר, אלא ישארו בתפקידים שלהם. עצם הקיום של יהודים בתוך האנושות המאוחדת מבטיח שהתהליך לא יהפוך להיות למרד בקב"ה, אלא יגיע לסופו הנכון שבו האנושות כולה מתאחדת סביב מלכות האבן וההר, ועובדת את הקב"ה.

ולכן כמו שכבר ציינו בפרק א', כבשן האש מציין שעם ישראל לא יתבולל בעמים ולא יקבל עליו את התרבות שלהם. אי אפשר לשרוף אותנו, אלא עם ישראל ימסור את הנפש בכל הדורות להתבדל מהעמים, למרות שהוא חי בתוכם. ועל ידי זה יחזיק את האנושות כולה שלא תמרוד בה', למרות האחדות שלה.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.