תשובת הרב יואב אוריאל
בדניאל ישנם שני מקומות שבהם אנו פוגשים את ארבע המלכויות – בפרק ב' נבוכדנצר חולם עליהן, ובפרק ז' דניאל הוא שחולם. בשני המקומות המפגש איתן הוא דרך חלום. ישנו הבדל גדול בין שני החלומות:
המלכויות בחלום נבוכדנצר
חלום נבוכדנצר מתרחש עם תחילת עידן המלכויות, מיד לאחר חורבן המקדש וישראל. זהו הרגע שבו מתחדשת המציאות של עולם בלי בית מקדש ובלי עם ישראל בתור לאום חי השולט על עצמו. לכן בחלום זה אנו נפגשים עם המלכויות כפי שהן רואות את עצמן, שהרי נבוכדנצר הוא החולם. הוא זה שנפגש עם עניינו בתור מלך ראשון של המלכויות, ועם עניין המלכויות בכלל. בהתאם לכך - בחלום זה אנו נפגשים עם הצד של הגדולה שבמלכויות אומות העולם. המלכויות מתורגמות בו לאדם. אדם הוא היצור הגבוה ביותר המופיע בעולם, והמלכויות הן בעיני עצמן שיא ההגשמה העצמית של האדם. כל אחת מהן לוקחת אחד מחלקי האדם ומפתחת אותו עד הקצה. כפי שאומר המהר"ל בספר גבורות ה' עמוד נא' ועוד.
בחלום של נבוכדנצר כל המלכויות מהוות יחדיו אדם אחד שלם – הגודל של כל אחת מהן נצבר ומצטרף לתופעה היסטורית אחת גדולה ואדירה. מצד נבוכדנצר העובדה שהמלכויות מושלות היא ברורה ופשוטה. זה הנושא של העולם מבחינתו, וכך זה מההסתכלות של המלכויות, וזה שכל פעם המלכות כלה לבסוף, זו הפתעה וזהו רק דבר מקרי. לכן מצידן המלכויות מצטרפות, כל אחת מהן נולדת מתוך המלכות הכללית של האדם.
האדם בחלום נבוכדנצר הוא עוצמתי וגדול – הוא בגובה שישים על שש [כפי שאומר המלבי"ם שהפסל שבנה נ"נ היה בגודל הפסל שראה בחלום]. המספר שש מייצג את ששת הצדדים של העולם, וזה גם מראה את עניין המלכויות – לממש את ששת צדדי העוה"ז כמו שהוא מצד עצמו בלי הנקודה השביעית. (ובגובה ראה שישים ולא רק שש, זה מראה על ההתנשאות שאליה לוקחות המלכויות את שש הצדדים, שהרי מדובר פה על האדם, וגם במבט גשמי האומר שאין לאדם אלא שש צדדים, אלו שש צדדים של עשרות – שכל צד מהווה אחדות בפני עצמה ועולם שלם בפני עצמו).
המלכויות בחלום דניאל
לעומת זאת בחלומו של דניאל המלכויות נצפות כפי שהן מזווית המבט של עם ישראל. בניגוד לחלום הקודם בימי נבוכדנצר הגדול שהוא שיא הגדולה של בבל, דניאל חולם את חלומו בשנת אחת לבלשאצר. בלשאצר הוא נקודת החולשה של בבל, והוא זה שאצלו נפסק שלטונה של מלכות זו. לכן כשדניאל חולם בשנה שבה הוא עולה לשלטון זה אומר שכעת המלכויות נשקפות מצד היותן עוברות מן העולם. בבלשאצר המאבד את המלכות, מתגשמת בעצם האמת של המלכויות כפי שהיא מצד ישראל: כמה שלא תהיה המלכות חזקה ועוצמתית, היא חייבת לכלות, ובודאות יגיע קיצה. עניין זה אומר המלבי"ם בפירוש בפרק ז' פסוק יז' – הוא שואל מדוע רואה דניאל בחלומו את מלכות בבל מתחילה למלוך , הרי כשחולם זאת זה כבר קרה, וכעת הגיע זמן סילוקה? ועונה שכל עניין החלום זה להראות שכל המלכויות מעותדות ליפול כבר מראשית מלוכתן. לכן אומר המלאך לדניאל בפרק ז: "ארבע מלכין יקומון מן ארעא", כלומר שיסתלקו מן הארץ, ומיד כהמשך לכך אומר לו שתחזור המלכות לישראל.
המהר"ל (בנר מצוה) והמלבי"ם מדגישים שבחלום דניאל החיות יוצאות מן הים שהוא אינו מן המציאות, הוי אומר שזו תופעה מוזרה, שהיא אינה פרי המציאות הרגילה. הן אינן שייכות לסדר. המלכויות מתורגמות בחלום זה לחיות. הן אינן ראויות לשם אדם. בהתאמה לכך הן גם לא מוצגות כאן בתור תופעה אחת כמו בחלום נבוכדנצר, אלא כל חיה בחלום זה היא לעצמה. מצד ישראל בכל מלכות ומלכות זהו חידוש חדש שהיא מקבלת בכלל זכות קיום, והצד הפשוט הוא שזו זכות זמנית ושיהיה למלכות זו כליון. לכן מן המבט הזה אין אחדות לכל המלכויות, הן לא באות מתוך הקשר כללי המקנה להן זכות קיום, אלא כל אחת לעצמה.
ההבדל בין החלומות מתבטא גם באופן בו ישראל מוצגים בחלום: בחלום נבוכדנצר ישראל מוצגים בתור אבן ההורסת את הפסל. הם אינם דבר חיובי שיש לו מקום בפני עצמו בעולם האדם, אלא הן תופעה חוץ אנושית שבאה להרוס את האדם. ממבט זה, העובדה שאותה האבן הופכת לעיר גדול זהו דבר מוזר ומפתיע. כמו כן בולט מאד שבחלום זה לא מופיע הקב"ה. מצד המלכויות אין ה' לא נמצא בעולם, משום שהן אינן מכירות אותו!
לעומת זאת בחלום דניאל ישראל הם האדם, כלומר הם הרגילים, בעוד שכולם מסביבם הם חיות. אך טבעי הוא שהשלטון על העולם יהיה שלהם. וחשוב מכך – מי שמסיר את שלטון המלכויות ונותן אותו לישראל הוא "עתיק יומין" – הקב"ה, ולא איזושהי אבן מסתורית. זהו כינוי יחודי של הקב"ה המלמד כי הוא זה שמולך מאז ומעולם, והמלכויות הן זמניות בלבד. ישראל יודעים שהוא בעל הבית של העולם.
נראה שבעצם השניות של המבט על המלכויות – מצד עצמן ומצד ישראל – מתבאר עצם עניינן של 4 מלכויות. ברוב ככל התנ"ך נקודת המבט שממנה נסקרת ההיסטוריה היא המבט של ישראל. עצם האפשרות להביט על תופעה בעולם לא מצד ישראל, אלא מצד אומות העולם התחדשה רק כאשר גלו ישראל מארצם. זו הנקודה שעליה עומדות המלכויות – לפתע נשפטים המאורעות המרכזיים בעולם על פי נקודת המבט של האומות הגשמיות. בחלום השני של דניאל מתבאר כי גם בשעה שכזו – קיימת עדין זווית ההסתכלות של עם ישראל. גם אם זה הפך להיות נסתר, עדיין ישראל הם מרכז העולם, ומה שקורה ב'רשות הרבים של העולם' הוא ביחס אליהם. לכן כדי להבין את אמיתת עניינן של ארבע מלכויות צריך לכלול את שני המבטים – קודם כל לראות אותם כפי שהן לכאורה, כפי שהן בגלוי מצד המבט האנושי, ולאחר מכן לראותם כפי שהן באמת - כפי שישראל רואים אותן.
