הקדמה
נאמר בפרקנו:
ט. "ויהי יעבץ נכבד מאחיו, ואמו קראה שמו יעבץ לאמר: כי ילדתי בעצב.
י. ויקרא יעבץ לאלקי ישראל לאמר: אם ברך תברכני, והרבית את גבולי, והיתה ידך עמי, ועשית מרעה לבלתי עצבי, ויבא אלקים את אשר שאל".
יש לשאול מספר שאלות על פסוקים אלו:
- האם ראוי לקרוא לבן בשם שמבטא עצב?
- מהמלה "עצב" היה צריך לכאורה לקרוא: "יעצב", ולא: "יעבץ"!
- מה בדיוק היה הנדר?
- האם יש קשר בין העצב שהיה לאמו בלידתה והשם "יעבץ", לבין תפילתו: "ועשית מרעה לבלתי עצבי"?
א. תשובת המלבי"ם על השאלה הראשונה
על השאלה הראשונה האם ראוי לקרוא לבן בשם שמבטא עצב, כתב המלבי"ם: "אמו קראה שמו יעבץ כי ילדתו בעוצב, ויש לומר שמתה בעת לדתה, כמו שקראה רחל: 'בן אוני'".
לפי המלבי"ם מצאנו שגם רחל ציינה את מותה בשם בנה בנימין.
ב. תשובת הרד"ק על השאלה השניה
על השאלה השניה שמהמלה "עצב" היה צריך לכאורה לקרוא: "יעצב", ולא: "יעבץ", כתב הרד"ק: "יעבץ - אף על פי שהוא הפוך אל הענין, כי היה לו לומר: 'יעצב', אינם מקפידים העברים על זה, כמו: 'נח' מן 'ינחמנו' (בראשית ה, כט), 'קין' מן 'קניתי' (שם ד, א), 'שמואל' מן 'מד' שאלתיו' (שמ"א א, כ)".
לפי הרד"ק מצאנו בתנ"ך חילופי אותיות בשמות, וכך גם כאן.
ג. תשובת ה"מצודת דוד" על שתי השאלות הראשונות
הסבר שמיישב את שתי השאלות זו בזו כתב ה"מצודת דוד": "ילדתי בעצב - כאשר ילדה אותו היה לה עצבון מה, ולזכרון קראה את בנה 'יעבץ', בהיפוך אותיות מ'עצב', כאילו תאמר שיהפך העצב לשמחה".
דברי ה"מצודת דוד" נפלאים, ולפיהם שתי השאלות מישבות זו את זו: אכן לא ראוי לקרוא לבן בשם שמבטא עצב, ולכן אמו הפכה את האותיות, כדי לבטא שהעצב יתהפך לשמחה!
[אולי זו גם כוונת המפרש המיוחס לרש"י, שכתב: "ואמו קראה שמו יעבץ לאמר כי ילדתי בעצב - וכינה שמו 'יעבץ', ודוגמתו: 'בן אוני' (ס"א 'ואביו קרא לו בנימין') (בראשית לה)". יתכן שכוונתו היא שכמו שרחל קראה לבנה: "בן אוני", לשון צער, ואביו קרא לו "בנימין", שלא ישאר לו השם של הצער.]
ד. תשובת המפרשים על השאלה השלישית
על השאלה השלישית מה בדיוק היה הנדר, כתב הרד"ק: "ונדר נדר אם יצליחהו ד' ויברכהו - יעשה כך וכך, ולא הזכיר הנדר, וכן: 'וידר יעקב נדר לאמר: אם יהיה אלקים עמדי', לדעת קצת המפרשים, וכן 'וידר ישראל נדר לד' ויאמר: אם נתון תתן את העם הזה בידי' (במדבר כ)".
כלומר: מצאנו במקומות נוספים בתורה שהנדר אינו מפורש.
הוסיף ה"מצודת דוד": "והנה נדר מה אם כן יהיה, ולא פירש מה נדר, וכאילו אמר: כאשר כן יהיה - אשלם גמול הדבר, ואלך בדרכי ד'. ודוגמתו: 'כל מכה יבוסי' וכו' (ש"ב ה), ולא פירש מה יעשה לו, והוא כאומר: 'הנה יקבל גמול'".
ה. תשובת המפרשים על השאלה הרביעית
על השאלה הרביעית האם יש קשר בין העצב שהיה לאמו בלידתה והשם "יעבץ", לבין תפילתו: "ועשית מרעה לבלתי עצבי", כתב הרד"ק: "ויקרא יעבץ - אולי חשש על שמו שהיה מענין עצב, כמו שאמר: 'לבלתי עצבי', וחשש שלא יבואו עניניו על הנכונה ושיעצב בעניני העולם".
עוד כתב הרד"ק: "ועשית מרעה לבלתי עצבי - כלומר: שתעשה אות עמי שלא אעצב מרעה בעולם, ולא יהיה שמי גורם לי שום עצב".
הוסיף ה"מצודת דוד": "ועשית מרעה - רוצה לומר: תהפוך מהרעה אשר בעבורה נתעצבה אמי בעת ילדה אותי, הרעה ההיא תהפוך לטובה, לבלתי עצבי כאשר שאלה אמו בקריאת השם יעבץ".
ו. הוספת החיד"א על התשובה לשאלה הרביעית
על אותה השאלה כתב החיד"א ב"חומת אנך": "ואמו קראה שמו יעבץ לאמר כי ילדתי בעצב, ויקרא יעבץ לאלקי ישראל לאמר אם ברך וכו' לבלתי עצבי - בתמורה (טז ע"א) דרשו: יעבץ - שיעץ ורבץ תורה בישראל, לבלתי עצבי - שלא ישגבני יצר הרע מלשנות, עיין שם בגמרא דרשת כל הכתובים.
ואפשר לומר כי נתיירא, דאמו קראתו 'יעבץ', כי ילדה בעוצב, ואם כן 'יעבץ' הוא לשון עצבות, ונתיירא שלא יתקיים, שלא יבטלהו יצר הרע ללמוד, וזהו העצבון האמיתי, וזהו שאמר: 'לבלתי עצבי', רק יעבץ יהיה - שיעץ ורבץ תלמידים, ותתבטל כוונת אמו דיעבץ לשון עצבות".
לפי החיד"א לא רק שיעבץ התפלל שהוא לא יהיה בעצב, אלא הוא גם נתן פירוש חדש לשמו "יעבץ": לא במשמעות של עצב, אלא במשמעות של "יעץ" ו"רבץ", כדי ששמו יתפרש לטובה, כפירוש החדש, ולא לרעה כפירוש הישן.
סיכום
נמצאנו למדים כמה צריך להיזהר שלא לקרוא לבנים בשמות שמבטאים דבר רע, אלא לקרוא רק בשמות שמבטאים דברים טובים.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.
