במאמר הקודם הבאנו מדברי השל"ה היוצר מבט כלל היסטורי על האנושות. על פי מבט זה יש לאנושות שלושה יסודות – אדם, דוד ומשיח, הלא הם תחילת האנושות, פסגתה ומימושה השלם באחריתה. עד כה התייחסנו לשני היסודות הראשונים – אדם ודוד וראינו כי הקשר ביניהם עולה באופן ישיר מספר דברי הימים. להשלמת המבט נעמוד בקצרה על היסוד השלישי, שבביאור הדרך אליו עוסקים רובם המוחלט של פרקי דברי הימים – המשיח.
בספר דברי הימים מצויה שושלת רביעית המובילה את האנושות מדוד והלאה. שושלת זו מובאת בפרק ג (פסוקים י-טו) וכלולים בה כל מלכי יהודה: משלמה בונה המקדש ועד צדקיהו שבימיו המקדש נחרב - "וּבֶן שְׁלֹמֹה רְחַבְעָם אֲבִיָּה בְנוֹ אָסָא בְנוֹ יְהוֹשָׁפָט בְּנוֹ: יוֹרָם בְּנוֹ אֲחַזְיָהוּ בְנוֹ יוֹאָשׁ בְּנוֹ: אֲמַצְיָהוּ בְנוֹ עֲזַרְיָה בְנוֹ יוֹתָם בְּנוֹ: אָחָז בְּנוֹ חִזְקִיָּהוּ בְנוֹ מְנַשֶּׁה בְנוֹ: אָמוֹן בְּנוֹ יֹאשִׁיָּהוּ בְנוֹ: וּבְנֵי יֹאשִׁיָּהוּ הַבְּכוֹר יוֹחָנָן הַשֵּׁנִי יְהוֹיָקִים הַשְּׁלִשִׁי צִדְקִיָּהוּ...". מלכות יהודה חוותה בתקופה זו ירידה ושפל, שבסופם פסקה מלכות דוד. לכאורה קשה לראות בשושלת מלכים זו את ההמשך הישיר של אדם הראשון ושל דוד. על לא מעט ממלכי יהודה זו מעיד הכתוב בדברי הימים כי סטו מדרכו של דוד.
אולם כאן מגיע חידוש נוסף של עזרא – כאשר הוא מגיע לצדקיהו שהיה המלך האחרון מזרע דוד, הוא מזכיר ומגלה כי יש המשך לשושלת דוד, ושושלת זו ממשיכה דווקא מיכניה, אחי צדקיהו. יכניה מלך לפני צדקיהו למשך מספר חודשים עד שהוגלה בבלה. עזרא מונה את זרעו המגיע עד לזרובבל – מנהיג הגאולה השניה: "וּבְנֵי יְכָנְיָה אַסִּר שְׁאַלְתִּיאֵל בְּנוֹ: וּמַלְכִּירָם וּפְדָיָה וְשֶׁנְאַצַּר יְקַמְיָה הוֹשָׁמָע וּנְדַבְיָה: וּבְנֵי פְדָיָה זְרֻבָּבֶל..." (יז-יט). בכך מצביע עזרא על היסוד השלישי, המשיחי, של האנושות – על אף הנפילות הרבות של מלכי בית דוד, בסופו של דבר צמח מהם הגואל. בזמן עזרא מובטחים היו ישראל על פי הנביאים, כי אם יזכו, יהיה זרובבל הגואל האחרון - "וַיְהִי דְבַר ה' שֵׁנִית אֶל חַגַּי בְּעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ לֵאמֹר: אֱמֹר אֶל זְרֻבָּבֶל פַּחַת יְהוּדָה לֵאמֹר אֲנִי מַרְעִישׁ אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ: וְהָפַכְתִּי כִּסֵּא מַמְלָכוֹת וְהִשְׁמַדְתִּי חֹזֶק מַמְלְכוֹת הַגּוֹיִם וְהָפַכְתִּי מֶרְכָּבָה וְרֹכְבֶיהָ וְיָרְדוּ סוּסִים וְרֹכְבֵיהֶם אִישׁ בְּחֶרֶב אָחִיו: בַּיּוֹם הַהוּא נְאֻם ה' צְבָאוֹת אֶקָּחֲךָ זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל עַבְדִּי נְאֻם ה' וְשַׂמְתִּיךָ כַּחוֹתָם כִּי בְךָ בָחַרְתִּי נְאֻם ה' צְבָאוֹת" (חגי ב, כ-כג); "מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל לְמִישֹׁר... יְדֵי זְרֻבָּבֶל יִסְּדוּ הַבַּיִת הַזֶּה וְיָדָיו תְּבַצַּעְנָה וְיָדַעְתָּ כִּי ה' צְבָאוֹת שְׁלָחַנִי אֲלֵיכֶם" (זכריה ד, ז-ט)[1].
על פי הדרש, מגיעה השושלת של בני דוד עד המשיח ממש. לאחר שמגיע עזרא לזרובב, הוא ממשיך ומונה עוד מספר דורות. האחרון לשושלת זו הוא ענני - "וּבֶן זְרֻבָּבֶל מְשֻׁלָּם... וּבְנֵי אֶלְיוֹעֵינַי הדיוהו הוֹדַוְיָהוּ וְאֶלְיָשִׁיב וּפְלָיָה וְעַקּוּב וְיוֹחָנָן וּדְלָיָה וַעֲנָנִי שִׁבְעָה". וכך נאמר במדרש תנחומא (תולדות): "ולמה נקרא שמו זרובבל מפני שנולד בבבל, ומי הוא מדוד שנאמר (דברי הימים א, ג): 'ובן שלמה רחבעם אביה בנו וגו', עד ודליה וענני שבעה'. ומהו ענני? זה משיח". וכך אומר שם המיוחס לרש"י: "ומיכניה עד ענני שבעה שהוא מלך המשיח דכתיב (בדניאל ז): 'וארו עם ענני שמיא'".
העמדת כל מלכי יהודה בתור שושלת מרוכזת, יוצרת המשך לקו המרכזי של הבריאה עד לגאולה הראשונה שבאה לאחר גלות – גאולת הבית השני.
בניגוד לשלוש השושלות הקודמות שאותן העתיק עזרא מבראשית או מרות, הרצף שמדוד ועד צדקיהו או זרובבל לא הופיע בסקירה אחת לפני ספר דברי הימים. רצף זה מלמד כי גם כאשר חלות נפילות בקו האנושי העיקרי המוביל מאדם הראשון, אחריתו של קו זה היא בהכרח של תיקון וטובה. למעשה, מאז פרקי היחוס והלאה, כל פרקי דברי הימים עוסקים בהשתלשלות זו של הדורות מדוד המלך ועד תחילת הגאולה השניה. לאורך כל פרקי דברי הימים, בוחן הכתוב את מלכי יהודה השונים – עד כמה היווה כל אחד מהם המשך ראוי לדרכו של דוד ולצדקותו. עזרא חוזר על דורות אלו המתוארים בספר מלכים, תוך מבט מחודש המדגיש את תפקידם ואת מעלתם של מלכי יהודה.
[1] יש להעיר, כי גם לאחר שמגיע לזרובבל, עזרא ממשיך ומייחס את בניו (בפסוקים יט-כד). מאחר שבסופו של דבר לא זכו ישראל וזרובבל לא היה המשיח האחרון, ממשיך עזרא ומתווה את השושלת ממנו והלאה, שממנה עתיד לקום המשיח בעתיד.
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.