בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא מיד, כי אחשורוש ידע מה אסתר באמת רוצה, ואת זה הוא לא יכל לתת לה, ולכן הוא מיהר לתת לה את כל מה שהוא יכול כדי להבהיר שהוא עשה כל מה שביכולתו.

ולכן נָתַ֞ן הַמֶּ֤לֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ֙ לְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֔ה אֶת־בֵּ֥ית הָמָ֖ן שזה לא רק הבית עצמו, אלא את הסמכויות שלו ואת התפקיד שלו, כלומר את משרת המשנה למלך, שהיא תבחר למי לתת אותה.

ומצד ה' היא קיבלה את זה כי המן היה צֹרֵ֣ר הַיְּהוּדִ֑ים וצר להם המקום אלא או זה או זה, ולכן המן מת, וכל הכבוד והסמכויות שהמן קיבל עוברים מיד אל היהודים וּמָרְדֳּכַ֗י בָּ֚א לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ ולא רק היה מעבדי המלך, ולא רק הרכיבו אותו על הסוס ברחוב העיר אלא ממש בא לפניו כִּֽי־הִגִּ֥ידָה אֶסְתֵּ֖ר מַ֥ה הוּא־לָֽהּ: הלשון כאן כללית כי היא כמובן לא אמרה שהם היו נשואים, אלא שמרדכי גידל אותה והוא כמו אבא שלה. וַיָּ֨סַר הַמֶּ֜לֶךְ אֶת־טַבַּעְתּ֗וֹ אֲשֶׁ֤ר הֶֽעֱבִיר֙ מֵֽהָמָ֔ן כשהרג אותו וַֽיִּתְּנָ֖הּ לְמָרְדֳּכָ֑י כדי שהוא יוכל לכתוב ולחתום בשמו כל מה שירצה. וכרגע אחשורוש עוד לא הסביר מה הוא מתכוון שיעשו עם הטבעת וַתָּ֧שֶׂם אֶסְתֵּ֛ר אֶֽת־מָרְדֳּכַ֖י עַל־בֵּ֥ית הָמָֽן: כלומר מינתה אותו למשנה למלך בפועל. שזה היה מתאים אחרי שהוא כבר לבש את בגדי המלך והמן כבר הרכיב אותו על הסוס. פ

ומבחינת אחשורוש בזה הוא עשה את כל מה שהוא יכול, אלא שמבחינת מרדכי ואסתר הבעיה בכלל לא נפתרה, כי הבעיה היא שיש איגרות על השמדה המונית, בעוד פחות משנה, של כל היהודים, וזה לא השתנה.

ולכן וַתּ֣וֹסֶף אֶסְתֵּ֗ר מעבר למה שכבר ביקשה במשתה, "תנתן לי נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי" ולא קרה עם זה כלום עד עכשיו וַתְּדַבֵּר֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כדי לנסות לשכנע אותו שצריך לבטל את הספרים. ולמרות שאי אפשר לבטל כתב שנכתב בשם המלך, אבל אסתר יודעת שאת בנין בית המקדש אחשורוש כן מצא דרך לבטל, למרות שכורש כתב שהוא מתיר לבנות אותו, ולכן גם כאן שימצא דרך. וַתִּפֹּ֖ל לִפְנֵ֣י רַגְלָ֑יו כדי שירחם עליה, וגם אם הוא לא חושב שנכון לבטל את הספרים, לפחות בשבילה יעשה את זה. וכיון שהוא עדיין לא השתכנע וַתֵּ֣בְךְּ כי בכי מציין כשמבקשים משהו שלא מגיע לאדם, אבל אין לו ברירה והוא צריך אותו. ולכן גם אם אחשורוש לא חושב שזה טוב, וגם לא רוצה לעשות את זה למענה, אבל שיבטל את האיגרות כי אין ברירה. וגם וַתִּתְחַנֶּן־ל֗וֹ מצד מה שהיא מוצאת חן בעיניו, לתת לה חנינה ולעשות בשבילה גם מה שלא אמורים לעשות, בגלל שהיא מוצאת חן בעיניו.

ובכל הדרכים האלו היא ביקשה לְהַֽעֲבִיר֙ אֶת־רָעַת֙ הָמָ֣ן הָֽאֲגָגִ֔י כלומר את מה שרע ליהודים כבר עכשיו, עוד לפני שהגזירה מגיעה בפועל, כי הם כבר עכשיו ב"צום ובכי ומספד", והעמים שמסביבם כבר מציקים להם.

והרעה הזו עצמה היתה נצרכת כדי שעם ישראל יחזרו בתשובה, ולכן עשה אותה המן שהיה אגגי ומזרע עמלק, אבל הגיע הזמן להעביר אותה. וכמובן גם וְאֵת֙ מַֽחֲשַׁבְתּ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר חָשַׁ֖ב עַל־ הַיְּהוּדִֽים: כלומר את התוכנית שהוא תכנן של הגזירה עצמה שאמורה לצאת לפועל בעוד פחות משנה, שזה אסור שיקרה.

אבל המלך לא השתכנע מכל אלו, כי רשמית הוא לא יכול לבטל כתב שנכתב בשם המלך ונחתם בטבעת המלך, והוא כנראה גם לא מספיק רצה. אבל כדי שהיא תפסיק לבקש וַיּ֤וֹשֶׁט הַמֶּ֙לֶךְ֙ לְאֶסְתֵּ֔ר אֵ֖ת שַׁרְבִ֣ט הַזָּהָ֑ב כלומר הציע לה שוב להשתתף איתו במלוכה ולהגיד בעצמה מה היא מציעה וַתָּ֣קָם אֶסְתֵּ֔ר וַֽתַּעֲמֹ֖ד כמו מלכה, שהולכת לקבל החלטות לִפְנֵ֥י הַמֶּֽלֶךְ: אבל לא נגעה בראש השרביט, כי היא משאירה את האחריות על אחשורוש. וַ֠תֹּאמֶר את ההצעה שאני הולכת להציע עכשיו תקבל או אִם־עַל־הַמֶּ֨לֶךְ ט֜וֹב וההצעה עצמה נשמעת לך נכונה, ואם לא אז וְאִם־מָצָ֧אתִי חֵ֣ן לְפָנָ֗יו שתעשה אותה בשבילי.

ואם היא לא חוקית מספיק, כדי שאתה תעשה אותה, אז תאפשר לנו ואנחנו נכתוב בשמך, ובתנאי ש וְכָשֵׁ֤ר הַדָּבָר֙ לִפְנֵ֣י הַמֶּ֔לֶךְ כשר מציין כאן שזה לא טוב בעיניך אבל אפשר לספוג את זה, וגם אם זה לא כשר בעיניך וְטוֹבָ֥ה אֲנִ֖י בְּעֵינָ֑יו שאתה מספיק רוצה אותי כדי שלא תהרוג אותי אחרי שאני אפר את החוק בצורה כזו, אז יִכָּתֵ֞ב לְהָשִׁ֣יב אֶת־הַסְּפָרִ֗ים כלומר לא נבטל את הכתב שנכתב בשם המלך, אבל נכתוב ספרים אחרים גם כן בשם המלך, שיחזירו את האגרות ההם לשושן אל המלך. ואז כל המדינות שעוד לא קיבלו את האיגרות הראשונות, כי אנחנו בסך הכל ארבעה ימים או חמישה אחרי שהשליחים יצאו לדרך, גם לא יקבלו. והשאר ידעו שאספו את האגרות חזרה, וממילא יבינו שאי אפשר להסתמך עליהן, אפילו שלא ביטלו אותן ממש. וזה כי הספרים האלו הם לא רצון שלך אלא מַחֲשֶׁ֜בֶת הָמָ֤ן בֶּֽן־הַמְּדָ֙תָא֙ הָאֲגָגִ֔י שהוא עמלקי שונא יהודים, והוא כבר מת. ולכן אין למה להמשיך לקיים את מה שהוא כתב בשמך.

וברמז היא אומרת לו, אם אתה לא מבטל עכשיו את הספרים, אז ממילא יסתבר שזה לא רק מחשבה שלו אלא גם שלך.

אֲשֶׁ֣ר כָּתַ֗ב לְאַבֵּד֙ אֶת־הַיְּהוּדִ֔ים וממילא אם לא נחזיר את הספרים אז העם שלי כתוב להריגה אֲשֶׁ֖ר בְּכָל־מְדִינ֥וֹת הַמֶּֽלֶךְ: ולכן אתה זה ששולט על הענין ואתה תהיה אחראי.

וכדי לשכנע אותו סופית היא מבהירה לו שאם זה לא יקרה, אז היא בעצמה תתאבד כמו שהיא כבר הראתה לו כִּ֠י אֵיכָכָ֤ה כלומר אין אפשרות כזו ש אוּכַל֙ וְֽרָאִ֔יתִי מהצד, מוגנת בבית המלוכה בָּרָעָ֖ה אֲשֶׁר־יִמְצָ֣א אֶת־עַמִּ֑י שיהרגו אותם. אלא גם אני אהרוג את עצמי וְאֵֽיכָכָ֤ה אוּכַל֙ וְֽרָאִ֔יתִי וגם אין שום אפשרות שאראה מהצד בְּאָבְדַ֖ן מוֹלַדְתִּֽי: כלומר ארץ ישראל ובית המקדש, שאפילו אם חלק מהיהודים ישארו כשהיהודים שבארץ ישראל יאבדו גם הגאולה לא תהיה עוד, ואפילו בשביל זה אני אהרוג את עצמי, גם אם ישארו חלק מהיהודים. ס

וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֤לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ֙ אם מה שאת רוצה, זה כבר לא לבטל את הספרים, אלא רק לכתוב אגרות אחרות שיחזירו אותם, אז כבר נתתי לך פתרון יותר טוב מזה. ולכן אומר לְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֔ה שהיא זו שהוא צריך לרצות וּֽלְמָרְדֳּכַ֖י הַיְּהוּדִ֑י שטבעת המלך בידיים שלו.

והוא אומר להם כך: אם כבר כותבים אגרות אחרות, לא טוב לכתוב אגרות שיחזירו את הקודמות, כי אז לנצח יזכרו שהיהודים נמכרו להריגה, ושהם בעצם חיים בחסד, כי ביטלו להם את הדין.

אבל אם תכתבו איגרות שמתירות ליהודים להתגונן, אז היהודים לא יחיו בחסד, כי באמת לא עשו להם חסד. והם יוכלו לפתח צבא ולהטיל אימה על האויבים שלהם לעוד הרבה שנים.

אלא שזה כמובן לא מספיק, כי היהודים הם הרבה פחות אנשים מהאויבים שלהם, והאויבים ינצחו. ולכן צריך שיהיה ברור שהמלך בעד האגרות השניות ולא בעד הראשונות, וממילא אף אחד לא יעיז ללכת לפי האיגרות הראשונות ולהלחם ביהודים. ואת זה נעשה כך: הִנֵּ֨ה בֵית־הָמָ֜ן נָתַ֣תִּי לְאֶסְתֵּ֗ר כלומר נתתי לה את הרכוש של המן המת ואת הסמכות של המשנה למלך וְאֹתוֹ֙ תָּל֣וּ עַל־הָעֵ֔ץ בעצמו.

ושני אלו היו  עַ֛ל אֲשֶׁר־שָׁלַ֥ח יָד֖וֹ ביהודיים בַּיְּהוּדִֽים: כלומר יתפרסם, וכולם ישמעו, שהמלך תלה את המשנה למלך שלו על מה ששלח ידו ביהודים, ושהוא נתן את הבית שלו לאסתר, וממילא יתברר לכולם שהיא יהודיה, ושהמשנה למלך גם הוא יהודי כלומר מרדכי. ואם המלך תולה מי שמתנגד ליהודים, והמלכה והמשנה למלך יהודים, מי יעיז להשמיד להרוג ולאבד יהודים? אפילו שיש איגרות חתומות שמתירות את זה,

כי הרי המלך המלכה והמשנה למלך ימצאו סיבה לנקום בו בהמשך. ולכן למרות שכולם ידעו שיש איגרות שמותר להרוג את היהודים, אף אחד לא יעיז ללכת לפי מה שכתוב בהם.  וְ֠אַתֶּם כִּתְב֨וּ עַל־הַיְּהוּדִ֜ים כַּטּ֤וֹב בְּעֵֽינֵיכֶם֙ שהם יוכלו לנקום באויבים שלהם, וכולם ידעו שהאיגרות האלו הן הנכונות באמת.

ואת זה תכתבו בְּשֵׁ֣ם הַמֶּ֔לֶךְ וְחִתְמ֖וּ בְּטַבַּ֣עַת הַמֶּ֑לֶךְ כך שזה כתוב אותו דבר כמו האגרות הראשונות, וכל מי שיראה את שני סוגי האיגרות ידע שיש כאן סתירה, ושרק אחד מהם נכון.

והמידע על אהבת היהודים בשלטון, ועל זה שהיה פעם משנה למלך ששנא יהודים, לא ישאירו ספק לגבי איזה איגרות נכונות ומי אחראי לאיגרות הראשונות.

ויוצא שאחשורוש כבר נתן להם את הפתרון קודם, כי הוא מיד נתן את בית המן לאסתר ותלה את המן, ומיד העביר את הטבעת למרדכי, רק שהם ניסו קודם כל להשיג מאחשורוש ביטול כללי של האיגרות. ורק אחרי שהוא מבהיר להם שהבעיה כבר נפתרה, הוא מתנצל שאי אפשר לבטל את האיגרות הראשונות כִּֽי־כְתָ֞ב אֲשֶׁר־נִכְתָּ֣ב בְּשֵׁם־הַמֶּ֗לֶךְ, וְנַחְתּ֛וֹם ולא משנה מי החותם בְּטַבַּ֥עַת הַמֶּ֖לֶךְ

לא רק שאין לבטל אלא גם אֵ֥ין לְהָשִֽׁיב: ולכן גם הרעיון של אסתר לא אפשרי. אבל אותו עיקרון ישמש גם אותם כשהם כותבים את האגרות השניות.

וַיִּקָּרְא֣וּ סֹפְרֵֽי־הַמֶּ֣לֶךְ בָּֽעֵת־הַ֠הִיא עת זה הזמן הטבעי שמתאים לדבר מסויים. והזמן המתאים היה בַּחֹ֨דֶשׁ הַשְּׁלִישִׁ֜י הוּא־חֹ֣דֶשׁ סִיוָ֗ן בִּשְׁלוֹשָׁ֣ה וְעֶשְׂרִים֘ בּוֹ֒ כלומר: למרות שהמן נתלה באופן פשוט כבר בי"ז ניסן, מרדכי חיכה ולא כתב את האיגרות עד כ"ג סיון, שזה היה הזמן המתאים. ולמה?

כי אחרי שהעם למעשה ניצל, מרדכי "יודע את כל אשר נעשה", ויודע שהגזירה נועדה להחזיר את העם בתשובה. ולכן העם צריך זמן עוד של צום ובכי ומספד,

וצריך לקבל את התורה כמו שצריך בשבועות, ולכן מרדכי מחכה שבעים יום, מי"ג ניסן עד כ"ג סיון, יום מול כל שנה של הגלות, כדי שבהם העם יחזור בתשובה. ורק אז יגיעו אליהם האיגרות השניות.

והמדינות הרחוקות יותר, שקיבלו את האגרות הראשונות יותר מאוחר, ממילא גם האיגרות השניות יגיעו אליהם יותר מאוחר, ולכולם יהיה שבעים יום של חזרה בתשובה. ולכן רק אז וַיִּכָּתֵ֣ב כְּֽכָל־אֲשֶׁר־צִוָּ֣ה מָרְדֳּכַ֣י אֶל־הַיְּהוּדִ֡ים כי עיקר הציווי שלו היה להם, אבל גם וְאֶ֣ל הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִֽים־וְהַפַּחוֹת֩ כי הם קיבלו את האיגרות הראשונות, ולכן הם צריכים לדעת שיש שינוי. וגם וְשָׂרֵ֨י הַמְּדִינ֜וֹת שהם לא קיבלו את האיגרות הראשונות, כי הם בכלל בשושן, אבל מרדכי ידע שלאחשדרפנים והפחות יגיעו איגרות להשמיד את היהודים, ואיגרות אחרות שהיהודים יכולים להנקם באויביהם, והם יהיו מבולבלים, וישלחו לשאול את שרי המדינות שלהם מה באמת חושבים בארמון המלוכה, כי אף אחד לא רוצה להיות בצד הלא נכון בסוף, גם אם יש איגרת שמרשה לו, ואז שרי המדינות שקיבלו רק את האיגרות השניות, יגידו להם שרק הן נכונות.

ואת זה שלחו לכולם אֲשֶׁ֣ר׀ מֵהֹ֣דּוּ וְעַד־כּ֗וּשׁ שֶׁ֣בַע וְעֶשְׂרִ֤ים וּמֵאָה֙ מְדִינָ֔ה כשהמן שלח, לא כתוב את מספר המדינות, כדי לרמוז לנו שיש מדינה אחת, וכתב אחד, ולשון אחת, שהמן לא שלח להם.

המן לא שלח איגרות למדינת יהודה, בעלת הכתב והלשון העיבריים. כי הם אלו שמיועדים להשמדה, והמן לא התכוון להתיחס אליהם כמדינה. אבל מרדכי שלח במיוחד למדינה הקטנה הזו איגרות, כי הם מכוונות בעיקר אליה.

מְדִינָ֤ה וּמְדִינָה֙ כִּכְתָבָ֔הּ וְעַ֥ם וָעָ֖ם כִּלְשֹׁנ֑וֹ וְאֶ֨ל־ הַיְּהוּדִ֔ים כִּכְתָבָ֖ם וְכִלְשׁוֹנָֽם:כי העיקר זה שהם ידעו מה לעשות. וכמובן גם ליהודים יש כתב ולשון משלהם  וַיִּכְתֹּ֗ב בְּשֵׁם֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹ֔שׁ וַיַּחְתֹּ֖ם בְּטַבַּ֣עַת הַמֶּ֑לֶךְ כשהמן כותב את האגרות כתוב "בשם המלך אחשורוש נכתב ונחתם בטבעת המלך ונשלוח ספרים". כלומר את כל הפעולות האלו המן לא עשה בעצמו, אלא דאג שיעשו אותם, שיראה כאילו אחשורוש עשה,

אבל כאן כתוב שמרדכי עשה הכל בעצמו, כי חלק מהענין היה, שכולם ישמעו שלמרדכי היהודי יש זכות לכתוב בשם המלך, ולחתום בטבעת שלו, ואז אף אחד לא ירצה להתעסק עם היהודים, כי מרדכי יכול בהמשך לכתוב גזירת השמדה על עמים נוספים אם הוא רק ירצה.

ולכן וַיִּשְׁלַ֣ח סְפָרִ֡ים בעצמו כדי שהשליחים ידעו את כל זה ויספרו על מרדכי במקומות שהם מגיעים אליהם בְּיַד֩ הָרָצִ֨ים בַּסּוּסִ֜ים כדי שהם יהיו מהירים יותר, אבל לא כדי שישיגו את הרוכבים הראשונים, כי הוא הרי חיכה עד כ"ג סיון בכוונה, אז הוא כנראה לא ניסה להשיג את האיגרות הראשונות. אלא כי האגרות הראשונות הגיעו רק לכל מדינה, ואת האגרות האלו שולח מרדכי לכל עיר ועיר, ולכן יש לשליחים הרבה יותר דרך לעשות. ולכן גם שלח את רֹכְבֵ֤י הָרֶ֙כֶשׁ֙ שקונים דברים בשביל אחשורוש, והם מכירים את כל הערים הקטנות, והמקומות הנידחים, כדי שיעברו גם שם.

ועדיין יגיעו לאנשים שני סוגי איגרות מהמלך, והם יהיו מבולבלים ולא ידעו למי להאמין ולכן שלח את  הָֽאֲחַשְׁתְּרָנִ֔ים בְּנֵ֥י הָֽרַמָּכִֽים:שהיו נכבדים ומקורבים למלכות, כדי שידעו להאמין לשליחים המכובדים יותר.

ותוכן האגרות הוא אֲשֶׁר֩ נָתַ֨ן הַמֶּ֜לֶךְ לַיְּהוּדִ֣ים׀ אֲשֶׁ֣ר בְּכָל־עִיר־וָעִ֗יר הסיבה שמרדכי ציין דווקא מסגרת עירונית, וגם שלח את האיגרות לכל עיר ועיר, היתה שהעמים לא יכלו להתאגד במסגרת צבאית בתוך הערים, אלא רק לכל עם היה צבא, אבל היהודים יכולים. כי במילא הקהילות שלהם מאוגדות במסגרת עירונית,

ואז דווקא מה שהם מפוזרים ומפורדים בין העמים יהפוך ליתרון.

ונתן להם רשות לְהִקָּהֵל֘ וְלַעֲמֹ֣ד עַל־נַפְשָׁם֒ ומכאן נבין שלפני האיגרות השניות לא היה להם רשות אפילו לעמוד על נפשם, כי זה היה אמור להיות טבח ולא מלחמה.

אלא שכאן צריך לשאול, שאם אנחנו היינו מרדכי, לא היינו מתירים רק להתגונן, אלא גם לתקוף. ולמה הוא מרשה כל כך מעט?

אלא שמרדכי ידע שעיקר הגזירה היתה כדי שיחזרו בתשובה, ואת הפחד מהגזירה צריך לשמר, אחרת הם לא יצליחו. ולכן צריך לא להתיר להם יותר מדי.

ונקודה שניה, שמרדכי קיווה, שהיהודים לא ירגישו מספיק בטוחים במסגרת עירונית, ויקהלו יחד, כלומר יעלו לארץ ישראל להקהל ממש, כל העם יחד, ולעמוד שם על נפשם, ולארגן צבא ממש, ואז דרך הגזירה גם תהיה גאולה ממש.

אלא שזה לא קרה, כי העליה לארץ היתה צריכה להיות מבחירה חופשית, ולא בכח.

והפירוש של להקהל ולעמוד על נפשם הוא לְהַשְׁמִיד֩ וְלַהֲרֹ֨ג וּלְאַבֵּ֜ד כמו שהיה כתוב באגרות הראשונות אֶת־כָּל־חֵ֨יל עַ֧ם וּמְדִינָ֛ה הַצָּרִ֥ים אֹתָ֖ם כלומר הם לא יכולים לפגוע במי שירצו, אלא רק באלו שצרים אותם ושונאים אותם. אבל גם בחילות שיבואו איתם, כי אם לא, השונאים של ישראל היו יכולים לשכור שכירי חרב, ובהם יהיה אסור לפגוע. ולכן מודגש שכל חיל עם ומדינה כאלו אפשר להשמיד.

והמקום העיקרי שבו זה יקרה הוא במדינת יהודה, שם יש את צרי יהודה ובנימין, שמבטלים את העבודה בעזרת החילות שלהם כבר שתים עשרה שנה. אבל אם היה מותר להלחם רק בחיילים, לא היה קשה לנצח את היהודים, כי עם ששונא אותם היה מתאגד במסגרת צבאית בכל המדינה, והולך וכובש עיר אחרי עיר, והגויים הם הרבה יותר אנשים מהיהודים.

ולכן הותר להם גם להשמיד להרוג ולאבד טַ֣ף וְנָשִׁ֑ים וּשְׁלָלָ֖ם לָבֽוֹז: כך שמי שירצה לעזוב את העיר שלו וללכת להתאגד בצבא ידע שבנתיים היהודים של העיר שלו, יכולים להרוג את הטף והנשים שלו, ולקחת את השלל, וממילא לא תהיה התאגדות ואף אחד לא יעזוב את הבית, ובמסגרת עירונית היהודים ינצחו.

אבל את המשפט האחרון כתבו כך שאפשר להבין אותו באופן דו משמעי. לאחשורוש זה ישמע שמותר ליהודים להלחם רק בחילות העמים, אבל טף ונשים יחד עם שללם לבוז, ולא להרוג.

אבל היהודים ידעו שמשפטית אפשר לקרוא גם את הטף והנשים, בצמוד לחיל עם ומדינה, שגם טף ונשים אפשר להשמיד להרוג ולאבד. והחשיבות של זה היא שהמלחמה הזו הלכה בפועל להיות מלחמה בעמלק, ובעמלק צריך להשמיד גם טף ונשים.

ואת כל זה יעשו בְּי֣וֹם אֶחָ֔ד בְּכָל־מְדִינ֖וֹת הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֑וֹשׁ כך שלא יוכלו העמים לעזור אחד לשני. והוא בִּשְׁלוֹשָׁ֥ה עָשָׂ֛ר לְחֹ֥דֶשׁ שְׁנֵים־עָשָׂ֖ר הוּא־חֹ֥דֶשׁ אֲדָֽר: שהוא יום הפור של המן. פַּתְשֶׁ֣גֶן הַכְּתָ֗ב כלומר העתק גלוי של הספרים לְהִנָּ֤תֵֽן דָּת֙ בְּכָל־מְדִינָ֣ה וּמְדִינָ֔ה גָּל֖וּי לְכָל־הָעַמִּ֑ים כדי שכולם ידעו מה הולך להיות ויפחדו וְלִהְי֨וֹת היהודיים הַיְּהוּדִ֤ים עתודים עֲתִידִים֙ לַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה כי רק היהודים צריכים להתכונן לפי האגרות השניות לְהִנָּקֵ֖ם מֵאֹיְבֵיהֶֽם: שבפתשגן הגלוי לכל העמים יהיה מפורש שהמטרה להנקם מאויביהם. ולא רק להתגונן, כי המטרה להפחיד את העמים.

וכך יחשבו שהאגרות הראשונות היו רק שיטה לגלות מי שונא את היהודים, כי בנתיים עד שהגיעו האגרות השניות הם כבר הציקו להם, ואז ידעו ממי צריך להנקם.

הָרָצִ֞ים שהיו מהירים כדי להגיע לכל מקום רֹכְבֵ֤י הָרֶ֙כֶשׁ֙ שהכירו את כל המקומות הָֽאֲחַשְׁתְּרָנִ֔ים שהיו מכובדים יותר מהשליחים הראשונים יָֽצְא֛וּ מְבֹהָלִ֥ים וּדְחוּפִ֖ים בִּדְבַ֣ר הַמֶּ֑לֶךְ שהבהילו אותם כדי שילכו מהר, ודחפו אותם שידעו שזה דחוף וילכו מהר וְהַדָּ֥ת נִתְּנָ֖ה בְּשׁוּשַׁ֥ן הַבִּירָֽה: כבר באותו יום פ

וכדי שהשליחים יראו את הכבוד של מרדכי כמשנה למלך ויספרו עליו בכל מקום שהם יגיעו אליו וּמָרְדֳּכַ֞י יָצָ֣א׀ מִלִּפְנֵ֣י הַמֶּ֗לֶךְ כדי שיהיה ברור שבניגוד להמן, כל מה שהוא כתב היה כשהוא יושב לפני המלך, והמלך ראה הכל ואישר בִּלְב֤וּשׁ מַלְכוּת֙ כמו שהוא כבר לבש בעיר, כדי שיהיה ברור שהוא משנה למלך.

וכיון שכבר אמרנו במשתה, שאחשורוש רצה להוריד את כל האידיאלים אל הרצפה, חוזרים כאן על חלק מהחומרים של האוהל של המשתה אבל בסדר אחר: באוהל רק השמים היו חור כרפס ותכלת אבל כאן מרדכי מראה שהיהודים לובשים את השמים, והלבוש מלכות עצמו עשוי תְּכֵ֣לֶת וָח֔וּר ואם במשתה העיקר היה לשכב על מיטה ולכן המיטות היו מזהב וכסף מרדכי מראה שהעיקר זה הראש ולכן יש לו וַעֲטֶ֤רֶת זָהָב֙ גְּדוֹלָ֔ה ואם במשתה האוהל היה מחובר לעמודים בבוץ וארגמן אז כאן החיבור לאדמה הוא מה שמגן עלינו מסביב ולכן וְתַכְרִ֥יךְ בּ֖וּץ וְאַרְגָּמָ֑ן וכמובן שכל אלו מזכירים מאוד את בגדי הכהן הגדול. כי בניגוד לתפישה של אחשורוש, אצל היהודים לא משתמשים באידיאלים כדי להצדיק תאוות אלא משתמשים בעושר ובפאר כדי לחזק את האידיאלים. ולכן הכהן הגדול לבוש בגדי פאר, כמו מלך, כדי לומר שגם לעושר יש מקום בקדושה.

וכיון שמרדכי יצא כך אל העיר וְהָעִ֣יר שׁוּשָׁ֔ן צָהֲלָ֖ה כי בשושן במיוחד, היהודים היו חזקים, כי המלכה והמשנה למלך יהודים ולכן כל הגויים צהלו בקול, כדי שיראו שהם חברים טובים טובים של היהודים, וממילא וְשָׂמֵֽחָה: כי כולם הסתכלו לצדדים וראו שכולם מאוד אוהבים את היהודים, והבינו שאצלם לא תהיה מלחמה בכלל. ואת זה כולם רצו.

אבל בשאר הערים חלק היו בעד היהודים וחלק נגד, ולכן לא שמחו כל כך, כי הם ידעו שהולכת להיות מלחמה. 

ומול מה שאמרנו שהו ליהודים שתי בעיות, אחת רעת המן האגגי, שכבר היום כולם מתעללים ביהודים, והשניה מחשבתו אשר חשב על היהודים שתקרה בי"ג אדר, אז מול הרעה שהיתה להם עכשיו לַיְּהוּדִ֕ים של שושן הָֽיְתָ֥ה אוֹרָ֖ה מהחושך שהיה להם עד עכשיו והכל התבהר להם וְשִׂמְחָ֑ה כי הם הבינו גם מה הרווחנו מהגזירה הזו וראו שהעם חזר בתשובה.

ומול מחשבת המן שאמורה להיות בי"ג אדר היה להם וְשָׂשֹׂ֖ן כלומר שמחה של השלמת התהליך, שהם יוכלו להנקם מאויביהם וִיקָֽר: כלומר כבוד מצד כל הגויים שסביבם שרצו שיהיה מאוד ברור כמה הם אוהבים יהודים

וּבְכָל־מְדִינָ֨ה וּמְדִינָ֜ה וּבְכָל־עִ֣יר וָעִ֗יר גם חוץ משושן, שבהם לא היה מלכה ומשנה למלך, והמצב היה קצת יותר מורכב מְקוֹם֙ אֲשֶׁ֨ר דְּבַר־הַמֶּ֤לֶךְ כלומר הרצון שלו, שכולם שומעים שהמלכה והמשנה למלך יהודים, ושומעים שתלו את המשנה למלך הקודם כי שלח ידו ביהודים, וכולם יודעים מה המלך באמת רוצה ומה באמת "דבר המלך".

ויחד עם זה וְדָתוֹ֙ כלומר החוק הכתוב שמתיר ליהודים להנקם מאויביהם מַגִּ֔יעַ גם בשאר המקומות היה שִׂמְחָ֤ה כי כל היהודים הבינו עכשיו מה היה טוב בגזירה, וראו שהיא החזירה אותם בתשובה וְשָׂשׂוֹן֙ כי כולם שמחו גם על סוף התהליך, שהולך להיות טוב יותר ממה שהיה עד עכשיו, כי למרות שתהיה מלחמה, מותר להם להתגונן ולהנקם באויביהם.

ושני אלו היו לַיְּהוּדִ֔ים אבל לא לגויים. ובשאר המקומות העיר לא צהלה ושמחה, כי הגויים ידעו שתהיה מלחמה, ולא ידעו אם היהודים יזהו אותם כאוהבים או אויבים.

וליהודים עצמם היו חסרים שני דברים לעומת היהודים של שושן, לא היתה להם אורה, כי הם עוד לא ידעו מה יהיה במלחמה, והעתיד עדיין חשוך, ולא היה להם יקר מהגויים שסביבם, שחלקם התכוננו למלחמה נגדם.

ולכן כדי לשמוח באמת היה צריך מִשְׁתֶּ֖ה כי ליהודים היה ברור עכשיו שה' מוביל את הענינים, והוא משגיח עליהם, אבל כדי לשמוח באמת בלי לפחד מהעתיד, היה צריך לשתות יין, כדי להתעלם ממה שנראה לעיניים, ולבטוח לגמרי בה' וְי֣וֹם ט֑וֹב אין בתנ"ך ביטוי של יום טוב, שמציין חג. אלא יש לאדם הרבה ימים, חלקם טובים וחלקם פחות, והימים האלו היו טובים ליהודים. כי הם לא ידעו מה יהיה בעתיד, אבל בנתיים הזמן היה זמן טוב, והגויים לא הציקו להם, ולפחות בנתיים היה להם שמח וְרַבִּ֞ים מֵֽעַמֵּ֤י הָאָ֙רֶץ֙ מתיהדים כלומר שהם רצו להתגייר, אבל היהודים לא קיבלו את המתגיירים האלו, כי זה היה רק מפחד ולא מרצון אמיתי להצטרף לעם ישראל, ולכן זה נשאר פעולה של עמי הארץ שהתיהדו כִּֽי־נָפַ֥ל פַּֽחַד־הַיְּהוּדִ֖ים עֲלֵיהֶֽם: בהשגחה, שה' הפיל את פחדם על העמים ולא להפך. וכי כולם ראו שהיהודים שמחים, והבינו שכנראה האיגרות השניות בלבד נכונות. ולכן פחדו שיזהו אותם במלחמה כאויבי היהודים, ורצו להצטרף אליהם, בצורה מספיק ברורה.

ובשושן הספיק להם לצהול, כי לא תהיה מלחמה, אבל בשאר המקומות הם רצו שזה יהיה בטוח מספיק ברור.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.