בהמשך להפטרה הקודמת, ההפטרה שלנו אומרת שזה נכון שיש תהליך שעם ישראל צריך לעבור בגלות, אבל עם ישראל לא מסיים את התהליך בגלות, אלא הקב"ה גואל אותו, והתהליך יסתיים בארץ.

לכן, גם ההפטרה שלנו, כמו "נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי" מתחילה במילה כפולה: "אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם": אני מנחם אתכם דרך התהליך שאתם עוברים ומתקנים את הצד שלכם, ואני מנחם אתכם בתהליך אלוקי עליון מעבר לעשייה שלכם. וזה ההסבר של עוד כמה כפילויות בהפטרה שלנו שכולם מכוונים לשני התהליכים האלו: "הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי קוּמִי יְרוּשָׁלִַם", "עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ צִיּוֹן", "סוּרוּ סוּרוּ צְאוּ מִשָּׁם"[1].

עם ישראל צריך לגלות את הקב"ה בתוכו. וזה התהליך שקורה במשך שנות הגלות, ולכן הקב"ה מוציא אותנו לגלות. אבל כל זמן שציון לא יודעת מי היא, ולא מבינה את האלוקות שבתוכה: כשאת לא יודעת "מִי אַתְּ", אז ממילא "וַתִּירְאִי מֵאֱנוֹשׁ יָמוּת", ואנחנו חושבים שהגויים שולטים בנו בגלות ועושים מה שהם רוצים. בגלל ש "וַתִּשְׁכַּח ה' עֹשֶׂךָ נוֹטֶה שָׁמַיִם וְיֹסֵד אָרֶץ", אז "וַתְּפַחֵד תָּמִיד כָּל הַיּוֹם מִפְּנֵי חֲמַת הַמֵּצִיק". אבל באמת ה' מוביל את כל התהליך גם של הכאב, בגלות שנמשלה לים, ולכן גם מגן עלינו בתוכה: "וְאָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ רֹגַע הַיָּם וַיֶּהֱמוּ גַּלָּיו"[2].

התהליך שעם ישראל צריך לעבור הוא "וָאָשִׂים דְּבָרַי בְּפִיךָ" את התורה שבעל פה, שמגלה לנו שה' נמצא ממש בתוכנו. וכדי ללמוד אותה צריך הסתר פנים: "וּבְצֵל יָדִי כִּסִּיתִיךָ", ואז אנחנו שותפים ממש לבריאת העולם: "לִנְטֹעַ שָׁמַיִם וְלִיסֹד אָרֶץ וְלֵאמֹר לְצִיּוֹן עַמִּי אָתָּה"[3].

אבל מגיע שלב שבו צריך לצאת מהגלות: "הִתְעוֹרְרִי הִתְעוֹרְרִי קוּמִי יְרוּשָׁלִַם", כי הגלות כבר סיימה את התפקיד שלה: "אֶת קֻבַּעַת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה שָׁתִית מָצִית", למרות שהעם עוד לא סיים את העבודה: "אֵין מְנַהֵל לָהּ מִכָּל בָּנִים יָלָדָה וְאֵין מַחֲזִיק בְּיָדָהּ מִכָּל בָּנִים גִּדֵּלָה". וזה קורה בגלל שהגלות מפריעה לנו להבין את האלוקות עד הסוף, ומשאירה אותנו עניים בתורה: "לָכֵן שִׁמְעִי נָא זֹאת עֲנִיָּה וּשְׁכֻרַת וְלֹא מִיָּיִן". כי הגלות משפילה את הנפש שלנו אל החומריות: "אֲשֶׁר אָמְרוּ לְנַפְשֵׁךְ שְׁחִי וְנַעֲבֹרָה וַתָּשִׂימִי כָאָרֶץ גֵּוֵךְ וְכַחוּץ לַעֹבְרִים".

לכן קודם כל צריך לגאול את העם: "עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי עֻזֵּךְ צִיּוֹן לִבְשִׁי בִּגְדֵי תִפְאַרְתֵּךְ יְרוּשָׁלִַם עִיר הַקֹּדֶשׁ", כדי להוציא ממנו את הגויים והתפיסות שלהם: "כִּי לֹא יוֹסִיף יָבֹא בָךְ עוֹד עָרֵל וְטָמֵא". ורק אחר כך יוכל העם לצאת מהתפיסה החומרית שלו: "הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְּׁבִי יְרוּשָׁלִָם הִתְפַּתְּחִי מוֹסְרֵי צַוָּארֵךְ שְׁבִיָּה בַּת צִיּוֹן"[4].

אבל איך אפשר לגאול את העם כשהוא עוד לא כיפר על כל החטאים שלו? ואיך אפשר לגאול אותו כשהוא עוד לא השלים את התהליך של התורה שבעל פה?

על זה עונה ה': "חִנָּם נִמְכַּרְתֶּם וְלֹא בְכֶסֶף תִּגָּאֵלוּ". באמת היציאה לגלות לא היתה רק כדי לתקן עוונות אלא חינם, ולא היתה רק למטרה שתבנו משהו אלא "לא בכסף תגאלו". וההוכחה שהגלות לא רק בגלל עוונות היא: "מִצְרַיִם יָרַד עַמִּי בָרִאשֹׁנָה", העם נבנה מראש בגלות לפני שהיו לו עוונות. וההוכחה שהגאולה לא תלויה בתהליך היא: "וְאַשּׁוּר בְּאֶפֶס עֲשָׁקוֹ" אשור הגלו את עשרת השבטים שנעלמו מאיתנו ואנחנו לא יודעים על שום תהליך שהם עוברים.

ולכן צריך להוציא את השכינה מהגלות: "וְעַתָּה מַה לִּי פֹה נְאֻם ה' כִּי לֻקַּח עַמִּי חִנָּם", ויש חילול ה' כשעם ישראל בגלות: "וְתָמִיד כָּל הַיּוֹם שְׁמִי מִנֹּאָץ". ולכן יש תהליך שמתנהל בהדרגה: "מַה נָּאווּ עַל הֶהָרִים רַגְלֵי מְבַשֵּׂר", רגלי המבשר מגיעים בשלבים כמו שמפורט בפסוקים הבאים: קודם כל "מַשְׁמִיעַ שָׁלוֹם" שהעמים יפסיקו לפגוע בעם ישראל, ואחר כך "מְבַשֵּׂר טוֹב" שהעם גם יחזור לארצו ו"עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ בְּשׁוּב ה' צִיּוֹן". ואז "מַשְׁמִיעַ יְשׁוּעָה" בגאולה שלימה "כִּי נִחַם ה' עַמּוֹ גָּאַל יְרוּשָׁלִָם". ורק אז "אֹמֵר לְצִיּוֹן מָלַךְ אֱלֹהָיִךְ", על כל העולם: "וְרָאוּ כָּל אַפְסֵי אָרֶץ אֵת יְשׁוּעַת אֱלֹהֵינוּ".

ולכן ברגע שיהיה אפשר תצאו מהגלות גם אם עוד לא השלמתם את התהליך: "סוּרוּ סוּרוּ צְאוּ מִשָּׁם טָמֵא אַל תִּגָּעוּ", כי אתם "נֹשְׂאֵי כְּלֵי ה'", וצריכים להתרחק מטומאת הגלות שמפריעה להתהליך שלכם. הגאולה ממצרים היתה בחפזון, כי היא היתה רק מצד הקב"ה, אבל אנחנו לא עשינו את התהליך שלנו ואם היינו נשארים עוד בגלות היינו כמו המצרים. אבל הגאולה העתידית משלימה גם את הצד שלנו ולכן: "כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ וּבִמְנוּסָה לֹא תֵלֵכוּן". הצד של הקב"ה פותח את הקדושה של עם ישראל: "כִּי הֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם ה'", והצד שלנו, של שם ה' שנקרא עלינו מצידינו מסיים אותה: "וּמְאַסִּפְכֶם אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל"[5].

[1] ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק דברים פרשת שופטים אות [י]

[2] ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק דברים פרשת שופטים אות [ט]

[3] ר' צדוק הכהן מלובלין - דברי סופרים אות לח

[4] שם משמואל דברים פרשת כי תצא

[5] ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק דברים פרשת שופטים

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.