פרשת בהעלותך מתחילה עם ציווי לאהרון הכהן הגדול להעלות את הנרות במנורה, ואחר כך כתוב שמשה עשה את המנורה לפי המראה שהראה לו ה'. ולכן ההפטרה היא המראה של המנורה שראה זכריה, שבה כבר לא צריך כהן שיעלה את הנרות כי היא מתמלאת מעצמה. ושם מובא גם המינוי בשמים של יהושע, הכהן הגדול שהיה בזמנו של זכריה, בדומה לאהרון שמוזכר בפרשה.
זכריה התנבא בתחילת הבנייה של בית המקדש השני, שבעים שנה אחרי חורבן בית המקדש הראשון. כאשר רוב ישראל נמצאים בגלות: עשרת השבטים מפוזרים בכל העולם, ויהודה ובנימין בבבל. בערך עשרים שנה קודם, כורש מלך פרס נתן רשות לעלות לארץ ולבנות את בית המקדש, אבל רק מעט מאוד יהודים עלו, והבנייה התעכבה למשך כמעט עשרים שנה.
בזמן ההוא היו שני מנהיגים ליהודים שעלו לארץ: זרובבל, שהיה הפחה, שזה המושל המקומי מטעם השלטון הפרסי. זה היה התפקיד הכי קרוב למלך, בעולם שבו פרס ומדי שולטים על כולם. זרובבל היה נין של יכניה מלך יהודה, והוא היה כמו מלך מבית דוד.
המנהיג השני היה יהושע הכהן הגדול, שהיה בתפקיד המנהיג הרוחני. מהצהרת כורש, ועד שבית המקדש השני נבנה, זרובבל היה המנהיג המדיני, ויהושע היה המנהיג הרוחני. אבל מרגע שבית המקדש נבנה, זרובבל נעלם ולא שומעים עליו יותר. גם ההנהגה המדינית עברה אל הכהנים. קודם כל עזרא הסופר שעלה מבבל והיה כהן, וכמו שאנחנו יודעים, בהמשך בית שני עברה המלוכה אל החשמונאים שגם הם היו כהנים.
בהפטרה שלנו זכריה רואה שההעברה של המלוכה מבית דוד לכהנים היא מהלך אלוקי מכוון שקורה בשמים: "וַיַּרְאֵנִי אֶת יְהוֹשֻׁעַ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל עֹמֵד לִפְנֵי מַלְאַךְ ה'". ולעומתו המשיח, שיהיה מצאצאי זרובבל, צריך לבוא בתהליך ארוך של צמיחה איטית, ולכן לא יהיה לו ביטוי במהלך בית שני "כִּי הִנְנִי מֵבִיא אֶת עַבְדִּי צֶמַח".
הסיבה שבבית שני לא תהיה מלוכה מבית דוד, היא שהמשיח מבית דוד אמור לתקן את כל העולם, כמו שמתחילה ההפטרה: "וְנִלְווּ גוֹיִם רַבִּים אֶל ה' בַּיּוֹם הַהוּא וְהָיוּ לִי לְעָם". אבל כדי להגיע אל המטרה הזו צריך תהליך ארוך של פיתוח של התורה שבעל פה, שזה התהליך המרכזי של בית שני והגלות שאחריו: כתיבת המשנה, הגמרא ואחריהם הראשונים והאחרונים. ולכן המלך מבית דוד זז הצידה, והכהנים שאחראים על התורה שבעל פה מקבלים את ההנהגה לידיים שלהם.
התורה שבכתב נמשלת לאבן, כמו לוחות האבן. וה' נותן אותה אל הכהנים ומהם היא עוברת אל תלמידי החכמים כדי שיפתחו אותה. והפיתוחים שלה הם התורה שבעל פה: "כִּי הִנֵּה הָאֶבֶן אֲשֶׁר נָתַתִּי לִפְנֵי יְהוֹשֻׁעַ עַל אֶבֶן אַחַת שִׁבְעָה עֵינָיִם הִנְנִי מְפַתֵּחַ פִּתֻּחָהּ".
התורה שבעל פה נמשלת למנורה שמאירה את אור החכמה. וזכריה רואה שלא יצטרכו יותר כהן שידליק את המנורה, אלא המנורה דולקת מעצמה. כי התורה שבעל פה עוברת להאיר דרך כל העם בכל מקום: "רָאִיתִי וְהִנֵּה מְנוֹרַת זָהָב כֻּלָּהּ וְגֻלָּהּ" כלומר מעיין של שמן "עַל רֹאשָׁהּ וְשִׁבְעָה נֵרֹתֶיהָ עָלֶיהָ שִׁבְעָה וְשִׁבְעָה מוּצָקוֹת" כלומר צינורות שיוצקים אוטומטית את השמן "לַנֵּרוֹת אֲשֶׁר עַל רֹאשָׁהּ".
והתהליך הזה יסתיים שוב במשיח שיבוא מבני בניו של זרובבל. שכל הגויים שנמשלו להר גדול יתישרו לפניו, כמו שאמרנו בתחילת ההפטרה, והאבן של התורה תתבטא במלכות של עם ישראל כולו שיהיה לראש על כל העולם: "מִי אַתָּה הַר הַגָּדוֹל לִפְנֵי זְרֻבָּבֶל לְמִישֹׁר וְהוֹצִיא אֶת הָאֶבֶן הָרֹאשָׁה תְּשֻׁאוֹת חֵן חֵן לָהּ".
שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.