מצוות הגאולה כגרעין לגאולת האומה

בהפטרה אנו לומדים על קיום מצוות גאולת השדה על ידי ירמיהו. ירמיהו קונה את שדהו של חנמאל בן דודו בציווי אלוקי. בכך מלמדת אותנו הנבואה על התקווה הגנוזה לנו לעתיד לבוא.

"כִּֽי־כֹה֙ אָמַ֣ר יְקֹוָ֔ק כַּאֲשֶׁ֤ר הֵבֵ֙אתִי֙ אֶל־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה אֵ֛ת כָּל־הָרָעָ֥ה הַגְּדוֹלָ֖ה הַזֹּ֑את כֵּ֣ן אָנֹכִ֞י מֵבִ֤יא עֲלֵיהֶם֙ אֶת־כָּל־הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י דֹּבֵ֥ר עֲלֵיהֶֽם: וְנִקְנָ֥ה הַשָּׂדֶ֖ה בָּאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את אֲשֶׁ֣ר׀ אַתֶּ֣ם אֹמְרִ֗ים שְׁמָמָ֥ה הִיא֙ מֵאֵ֤ין אָדָם֙ וּבְהֵמָ֔ה נִתְּנָ֖ה בְּיַ֥ד הַכַּשְׂדִּֽים: שָׂד֞וֹת בַּכֶּ֣סֶף יִקְנ֗וּ וְכָת֨וֹב בַּסֵּ֥פֶר׀ וְחָתוֹם֘ וְהָעֵ֣ד עֵדִים֒ בְּאֶ֨רֶץ בִּנְיָמִ֜ן וּבִסְבִיבֵ֣י יְרוּשָׁלִַ֗ם וּבְעָרֵ֤י יְהוּדָה֙ וּבְעָרֵ֣י הָהָ֔ר וּבְעָרֵ֥י הַשְּׁפֵלָ֖ה וּבְעָרֵ֣י הַנֶּ֑גֶב כִּֽי־אָשִׁ֥יב אֶת־שְׁבוּתָ֖ם נְאֻם־יְקֹוָֽק" (ירמיהו פרק לב פסוק מב - מד)

מצוות גאולת השדה, המתארת את גאולת הפרט ביד הגרעין המשפחתי הקרוב אליו, הופכת להיות בסיס לגאולת האומה. בכך היא מזכירה לנו מצווה אחרת, מצווות יבום- גם במצווה זו, אחריות האח הגואל את אלמנתו של אחיו – הייתה בסיס ללידת הגואל הלאומי.

"וַאֲנִ֨י אָמַ֜רְתִּי אֶגְלֶ֧ה אָזְנְךָ֣ לֵאמֹ֗ר קְ֠נֵה נֶ֥גֶד הַֽיֹּשְׁבִים֘ וְנֶ֣גֶד זִקְנֵ֣י עַמִּי֒ אִם־תִּגְאַל֙ גְּאָ֔ל וְאִם־לֹ֨א יִגְאַ֜ל הַגִּ֣ידָה לִּ֗י ואדע וְאֵֽדְעָה֙ כִּ֣י אֵ֤ין זוּלָֽתְךָ֙ לִגְא֔וֹל וְאָנֹכִ֖י אַחֲרֶ֑יךָ ... וְעֹבֵד֙ הוֹלִ֣יד אֶת־יִשָׁ֔י וְיִשַׁ֖י הוֹלִ֥יד אֶת־דָּוִֽד" (רות פרק ד פסוק ד, כב)

מצווה דומה היא גאולת הדם. קרוב המשפחה גואל את דמו של אחיו מיד הרוצח. גם כאן, אנו מוצאים מצווה של נקם וגאולה לאומית לדורות עולם.

"זָכ֕וֹר אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה לְךָ֖ עֲמָלֵ֑ק בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם: אֲשֶׁ֨ר קָֽרְךָ֜ בַּדֶּ֗רֶךְ וַיְזַנֵּ֤ב בְּךָ֙ כָּל־הַנֶּחֱשָׁלִ֣ים אַֽחֲרֶ֔יךָ וְאַתָּ֖ה עָיֵ֣ף וְיָגֵ֑עַ וְלֹ֥א יָרֵ֖א אֱלֹהִֽים: וְהָיָ֡ה בְּהָנִ֣יחַ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֣יךָ׀ לְ֠ךָ מִכָּל־אֹ֨יְבֶ֜יךָ מִסָּבִ֗יב בָּאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר יְקֹוָֽק־אֱ֠לֹהֶיךָ נֹתֵ֨ן לְךָ֤ נַחֲלָה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ תִּמְחֶה֙ אֶת־זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם לֹ֖א תִּשְׁכָּֽח" (דברים פרשת כי תצא פרק כה פסוק יז - יט)

הגרעין המשפחתי – שורש לגאולת אומה

החל מיציאת מצרים, בה נגאלנו תוך צמיחה מהתא המשפחתי. "איש שה לבית אבות שה לבית". ודרך כל שלבי צמיחתנו, הגרעין המשפחתי הוא יסוד לצמיחה הרחבה יותר. גם קיום האומה כולה, תחילתו במעשה אבות, במשפחות בודדות המהוות גרעין לאומה.

בשלב בו מתפוררת הנאמנות הלאומית לדבר ד' מחזיר ירמיהו, בדבר ד' את המבט אל הנאמנות המשפחתית. כך משבח הוא את משפחת יונדב בן רכב אשר שמעו את צוואת אביהם, ומחנך את ישראל לאור הנאמנות המשפחתית המיוחדת שלהם:

"כֹּֽה־אָמַ֞ר יְקֹוָ֤ק צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הָלֹ֤ךְ וְאָֽמַרְתָּ֙ לְאִ֣ישׁ יְהוּדָ֔ה וּלְיֽוֹשְׁבֵ֖י יְרֽוּשָׁלִָ֑ם הֲל֨וֹא תִקְח֥וּ מוּסָ֛ר לִשְׁמֹ֥עַ אֶל־דְּבָרַ֖י נְאֻם־יְקֹוָֽק: הוּקַ֡ם אֶת־דִּבְרֵ֣י יְהוֹנָדָ֣ב בֶּן־רֵ֠כָב אֲשֶׁר־צִוָּ֨ה אֶת־בָּנָ֜יו לְבִלְתִּ֣י שְׁתֽוֹת־יַ֗יִן וְלֹ֤א שָׁתוּ֙ עַד־הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה כִּ֣י שָֽׁמְע֔וּ אֵ֖ת מִצְוַ֣ת אֲבִיהֶ֑ם וְאָ֨נֹכִ֜י דִּבַּ֤רְתִּי אֲלֵיכֶם֙ הַשְׁכֵּ֣ם וְדַבֵּ֔ר וְלֹ֥א שְׁמַעְתֶּ֖ם אֵלָֽי" (ירמיהו פרק לה פסוק יג - טו)

משפחתו של ירמיהו – גרעין לגאולה

אכן, משפחתו של ירמיהו הנביא, מהווה שורש וגרעין לגאולה הלאומית. סביו הגדול של ירמיהו, צדוק, הוא הכהן השומר משמרת ד' בימי מנשה הקשים. אביו, חלקיה , - הוא מוביל את מהלך התשובה בימי יאשיהו המלך. שריה אחיו של ירמיה – הוא הכהן הגדול המכהן בזמן החורבן. ובנו יהוצדק – הוא הכהן האחרון העוזב את ירושלים בחורבנה:

"וַיִּקַּ֣ח רַב־טַבָּחִ֗ים אֶת־שְׂרָיָה֙ כֹּהֵ֣ן הָרֹ֔אשׁ" (מלכים ב פרק כה פסוק יח)

"וְשַׁלּוּם֙ הוֹלִ֣יד אֶת־חִלְקִיָּ֔ה וְחִלְקִיָּ֖ה הוֹלִ֥יד אֶת־עֲזַרְיָֽה: וַעֲזַרְיָה֙ הוֹלִ֣יד אֶת־שְׂרָיָ֔ה וּשְׂרָיָ֖ה הוֹלִ֥יד אֶת־יְהוֹצָדָֽק: וִיהוֹצָדָ֣ק הָלַ֔ךְ בְּהַגְל֣וֹת יְקֹוָ֔ק אֶת־יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלִָ֑ם בְּיַ֖ד נְבֻכַדְנֶאצַּֽר" (דברי הימים א פרק ה פסוק לט - מא)

אך לא אלמן ישראל. בנו השני של שריה, הוא עזרא הסופר – העולה מן הגולה ומיסד תורה לישראל.

"עֶזְרָא֙ בֶּן־שְׂרָיָ֔ה בֶּן־עֲזַרְיָ֖ה בֶּן־חִלְקִיָּֽה: בֶּן־שַׁלּ֥וּם בֶּן־צָד֖וֹק ...ה֤וּא עֶזְרָא֙ עָלָ֣ה מִבָּבֶ֔ל וְהֽוּא־סֹפֵ֤ר מָהִיר֙ בְּתוֹרַ֣ת מֹשֶׁ֔ה אֲשֶׁר־נָתַ֥ן יְקֹוָ֖ק אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּתֶּן־ל֣וֹ הַמֶּ֗לֶךְ כְּיַד־יְקֹוָ֤ק אֱלֹהָיו֙ עָלָ֔יו כֹּ֖ל בַּקָּשָׁתֽוֹ" (עזרא פרק ז פסוק א - ז)

הסבא חלקיהו – מוצא את ספר התורה הגנוז. נכדו עזרא – מעלה את כל ספרי התורה והנבואה שהיו שמורים בידי עם ישראל עד תקופתו. נינו, יהושע בן יהוצדק נכדו של הכהן הגדול האחרון, חוזר לירושלים ומשמש בתפקיד הכהן הגדול.

כמה חייב עם ישראל למשפחה מופלאה זו אשר שמרה לנו את אוצרות הרוח של האומה בעת גלותינו. גלתה עמנו וקמה לתחיה עמנו. הכוהנים הלווים בני צדוק אשר שמרו את משמרתי. כי להם משפט הגאולה.

*תרשים

להבהרת הדברים מצורף תרשים של משפחתו של ירמיהו הנביא במקביל לדורות המלכים[1]:

[1] תודה לגב' יסכה גבריאלי על התרשים הבהיר.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.