על הכרעה מוסרית ותוצאה צבאית – להפטרת פרשת וישלח

אדום, תקופת יהושפט המלך...

העם האדומי הוא עם קטן וחלש. מאז ימי דוד המלך הוא  נתון בשליטה של העמים סביבו. הדבר היחיד השומר עליו מפני השמדה הם הצוקים הגבוהים והאדומים עליהם הוא מתגורר. "הִנֵּ֥ה קָטֹ֛ן נְתַתִּ֖יךָ בַּגּוֹיִ֑ם בָּז֥וּי אַתָּ֖ה מְאֹֽד: זְד֤וֹן לִבְּךָ֙ הִשִּׁיאֶ֔ךָ שֹׁכְנִ֥י בְחַגְוֵי־סֶ֖לַע מְר֣וֹם שִׁבְתּ֑וֹ אֹמֵ֣ר בְּלִבּ֔וֹ מִ֥י יוֹרִדֵ֖נִי אָֽרֶץ" (עובדיה פרק א פסוק ב - ג, ב-ג)

שלוחים הגיעו מאת העמים השכנים, עמון ומואב, הם מציעים לאדום להצטרף אליהם לקואליצית לחימה נגד יהושפט ויהודה. בהתאם לגודל ממלכתכם הזעירה, לא תקבלו תפקידי לחימה ממש, כך הם אומרים. אתם תהיו ממונים על סגירת נתיבי הבריחה. כמובן, חלקכם בשלל מובטח. אדום לא עומדים בפיתוי. הם מצטרפים לקואלצית העמים הזו, בניגוד לזעקתו – תחינתנו של עובדיה הנביא:ֹ "וְנָכְרִ֞ים בָּ֣אוּ שערו שְׁעָרָ֗יו וְעַל־יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ יַדּ֣וּ גוֹרָ֔ל גַּם־אַתָּ֖ה כְּאַחַ֥ד מֵהֶֽם: וְאַל־תֵּ֤רֶא בְיוֹם־אָחִ֙יךָ֙ בְּי֣וֹם נָכְר֔וֹ וְאַל־תִּשְׂמַ֥ח לִבְנֵֽי־יְהוּדָ֖ה בְּי֣וֹם אָבְדָ֑ם וְאַל־תַּגְדֵּ֥ל פִּ֖יךָ בְּי֥וֹם צָרָֽה: אַל־תָּב֤וֹא בְשַֽׁעַר־עַמִּי֙ בְּי֣וֹם אֵידָ֔ם אַל־תֵּ֧רֶא גַם־אַתָּ֛ה בְּרָעָת֖וֹ בְּי֣וֹם אֵיד֑וֹ וְאַל־תִּשְׁלַ֥חְנָה בְחֵיל֖וֹ בְּי֥וֹם אֵידֽוֹ: וְאַֽל־תַּעֲמֹד֙ עַל־הַפֶּ֔רֶק לְהַכְרִ֖ית אֶת־פְּלִיטָ֑יו וְאַל־תַּסְגֵּ֥ר שְׂרִידָ֖יו בְּי֥וֹם צָרָֽה" (עובדיה פרק א פסוק יא - יד, יא-יד)

העובדה ששליטי אדום אינם יודעים היא שהזמנתם לקואליציה אינה אלא תרגיל הטעיה. העמים השכנים מבקשים להוציא את העם האדומי מן המגן הבטוח של צוקי אדום. בכוונתם למושכם אל שטח פתוח בו יוכלו סוף סוף לחסל את צבא הממלכה הקטנה. הכרעת חכמי אדום להצטרף למלחמה אינה רק ליקוי מאורות מוסרי אלא גם טעות צבאית קריטית. "עַֽד־הַגְּב֣וּל שִׁלְּח֗וּךָ כֹּ֚ל אַנְשֵׁ֣י בְרִיתֶ֔ךָ הִשִּׁיא֛וּךָ יָכְל֥וּ לְךָ֖ אַנְשֵׁ֣י שְׁלֹמֶ֑ךָ... הֲל֛וֹא בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא נְאֻם יְקֹוָ֑ק וְהַאֲבַדְתִּ֤י חֲכָמִים֙ מֵֽאֱד֔וֹם וּתְבוּנָ֖ה מֵהַ֥ר עֵשָֽׂו" (עובדיה פרק א פסוק ז - ח, ז-ח)

במקביל במלכות יהודה...

יהושפט שומע על התארגנות עמי המזרח נגדו. הוא נותן פניו לדרוש לד': "וַיְהִ֣י אַֽחֲרֵי־כֵ֡ן בָּ֣אוּ בְנֵי־מוֹאָב֩ וּבְנֵ֨י עַמּ֜וֹן וְעִמָּהֶ֧ם׀ מֵֽהָעַמּוֹנִ֛ים עַל־יְהוֹשָׁפָ֖ט לַמִּלְחָמָֽה: וַיָּבֹ֗אוּ וַיַּגִּ֤ידוּ לִֽיהוֹשָׁפָט֙ לֵאמֹ֔ר בָּ֣א עָלֶ֜יךָ הָמ֥וֹן רָ֛ב מֵעֵ֥בֶר לַיָּ֖ם מֵאֲרָ֑ם וְהִנָּם֙ בְּחַֽצְצ֣וֹן תָּמָ֔ר הִ֖יא עֵ֥ין גֶּֽדִי: וַיִּרָ֕א וַיִתֵּ֧ן יְהוֹשָׁפָ֛ט אֶת־פָּנָ֖יו לִדְר֣וֹשׁ לַיקֹוָ֑ק וַיִּקְרָא־צ֖וֹם עַל־כָּל־יְהוּדָֽה" (דברי הימים ב פרק כ פסוק א - ד, א-ד)

יהודה כולה מתכנסת לפני ד' לתפילה וזעקה על האיום הצבאי: "כָ֨ל־יְהוּדָ֔ה עֹמְדִ֖ים לִפְנֵ֣י יְקֹוָ֑ק גַּם־טַפָּ֖ם נְשֵׁיהֶ֥ם וּבְנֵיהֶֽם" (דברי הימים ב פרק כ פסוק יג, יג)

בתוך הקהל עומד נביא. יחזיאל בן זכריה. הוא מעודד את הקהל כי נתקבלה תפילתם: "וַיֹּ֗אמֶר הַקְשִׁ֤יבוּ כָל־יְהוּדָה֙ וְיֹשְׁבֵ֣י יְרוּשָׁלִַ֔ם וְהַמֶּ֖לֶךְ יְהוֹשָׁפָ֑ט כֹּֽה־אָמַ֨ר יְקֹוָ֜ק לָכֶ֗ם אַ֠תֶּם אַל־ תִּֽירְא֤וּ וְאַל־תֵּחַ֙תּוּ֙ מִפְּנֵ֨י הֶהָמ֤וֹן הָרָב֙ הַזֶּ֔ה כִּ֣י לֹ֥א לָכֶ֛ם הַמִּלְחָמָ֖ה כִּ֥י לֵאלֹהִֽים... לֹ֥א לָכֶ֖ם לְהִלָּחֵ֣ם בָּזֹ֑את הִתְיַצְּב֣וּ עִמְד֡וּ וּרְא֣וּ אֶת־יְשׁוּעַת֩ יְקֹוָ֨ק עִמָּכֶ֜ם יְהוּדָ֣ה וִֽירוּשָׁלִַ֗ם אַל־ תִּֽירְאוּ֙ וְאַל־תֵּחַ֔תּוּ מָחָר֙ צְא֣וּ לִפְנֵיהֶ֔ם וַיקֹוָ֖ק עִמָּכֶֽם" (דברי הימים ב פרק כ פסוק טו - יח)

יהושפט ויהודה מאמינים באמונה שלמה בדברי הנביא הם יוצאים למלחמה כאשר בראש הצבא, עוד לפני חיל החלוץ – צועדת המקהלה, המודה לד' מראש על הנס הגדול העומד להתרחש: "וַיִּוָּעַץ֙ אֶל־הָעָ֔ם וַיַּעֲמֵ֤ד מְשֹֽׁרֲרִים֙ לַיקֹוָ֔ק וּֽמְהַֽלְלִ֖ים לְהַדְרַת־קֹ֑דֶשׁ בְּצֵאת֙ לִפְנֵ֣י הֶֽחָל֔וּץ וְאֹֽמְרִים֙ הוֹד֣וּ לַיקֹוָ֔ק כִּ֥י לְעוֹלָ֖ם חַסְדּֽוֹ" (דברי הימים ב פרק כ פסוק כא - כב)

בקעת עין גדי....

תפילתם של יהושפט ועמו נשמעה. עמון ומואב מבצעים את מזימתם וטובחים בבני שעיר . "וּבְעֵת֩ הֵחֵ֨לּוּ בְרִנָּ֜ה וּתְהִלָּ֗ה נָתַ֣ן יְקֹוָ֣ק׀ מְ֠אָֽרְבִים עַל־בְּנֵ֨י עַמּ֜וֹן מוֹאָ֧ב וְהַר־שֵׂעִ֛יר הַבָּאִ֥ים לִֽיהוּדָ֖ה וַיִּנָּגֵֽפוּ: וַ֠יַּֽעַמְדוּ בְּנֵ֨י עַמּ֧וֹן וּמוֹאָ֛ב עַל־יֹשְׁבֵ֥י הַר־שֵׂעִ֖יר לְהַחֲרִ֣ים וּלְהַשְׁמִ֑יד " (דברי הימים ב פרק כ פסוק כב - כג, כב-כג)

הסכסוך מתפתח ובני עמון ומואב טובחים זה בזה: "וּכְכַלּוֹתָם֙ בְּיוֹשְׁבֵ֣י שֵׂעִ֔יר עָזְר֥וּ אִישׁ־בְּרֵעֵ֖הוּ לְמַשְׁחִֽית: וִֽיהוּדָ֛ה בָּ֥א עַל־הַמִּצְפֶּ֖ה לַמִּדְבָּ֑ר וַיִּפְנוּ֙ אֶל־הֶ֣הָמ֔וֹן וְהִנָּ֧ם פְּגָרִ֛ים נֹפְלִ֥ים אַ֖רְצָה וְאֵ֥ין פְּלֵיטָֽה" (דברי הימים ב פרק כ פסוק כג - כה, כג-כה)

ליהודה לא נותר אלא לאסוף את השלל ולהודות לד' על הנס הגדול: "וַיִּֽהְי֞וּ יָמִ֧ים שְׁלוֹשָׁ֛ה בֹּזְזִ֥ים אֶת־הַשָּׁלָ֖ל כִּ֥י רַב־הֽוּא: וּבַיּ֣וֹם הָרְבִעִ֗י נִקְהֲלוּ֙ לְעֵ֣מֶק בְּרָכָ֔ה כִּי־שָׁ֖ם בֵּרֲכ֣וּ אֶת־יְקֹוָ֑ק עַל־כֵּ֡ן קָֽרְא֞וּ אֶת־שֵׁ֨ם הַמָּק֥וֹם הַה֛וּא עֵ֥מֶק בְּרָכָ֖ה עַד־הַיּֽוֹם: וַ֠יָּשֻׁבוּ כָּל־אִ֨ישׁ יְהוּדָ֤ה וִֽירוּשָׁלִַ֙ם֙ וִֽיהוֹשָׁפָ֣ט בְּרֹאשָׁ֔ם לָשׁ֥וּב אֶל־יְרוּשָׁלִַ֖ם בְּשִׂמְחָ֑ה כִּֽי־שִׂמְחָ֥ם יְקֹוָ֖ק מֵֽאוֹיְבֵיהֶֽם: וַיָּבֹ֙אוּ֙ יְר֣וּשָׁלִַ֔ם בִּנְבָלִ֥ים וּבְכִנֹּר֖וֹת וּבַחֲצֹצְר֑וֹת אֶל־בֵּ֖ית יְקֹוָֽק" (דברי הימים ב פרק כ פסוק כה - כט, כה-כט)

מרכיבים שונים לאירוע המיוחד הזה.  מתוכם מדגיש עובדיה  את בחירתם המוסרית השגויה של בני אדום, שהתגלגלה גם לידי טעות צבאית איומה. בספר דברי הימים תפילתו ושירתו של יהושפט – מאגדת את כל מרכיבי האירוע לנס מיוחד המתחולל בשביל ישראל ולמענם.  כך מהדהד הנס בין עמי האזור הנזהרים מכאן ואילך מלהתעמת עם אומה שד' נלחם לה. "וַיְהִי֙ פַּ֣חַד אֱלֹהִ֔ים עַ֖ל כָּל־מַמְלְכ֣וֹת הָאֲרָצ֑וֹת בְּשָׁמְעָ֕ם כִּ֚י נִלְחַ֣ם יְקֹוָ֔ק עִ֖ם אוֹיְבֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: וַתִּשְׁקֹ֖ט מַלְכ֣וּת יְהוֹשָׁפָ֑ט וַיָּ֧נַֽח ל֦וֹ אֱלֹהָ֖יו מִסָּבִֽיב" (דברי הימים ב פרק כ פסוק כט - ל, כט-ל)

כי מי גוי גדול אשר לו אלוקים קרובים אליו כד' אלוקינו בכל קוראינו אליו.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.