סוג מדיה | שם השיעור | מאת | אורך | להורדה | |
---|---|---|---|---|---|
שו"ת |
מקורות על אזור אשדוד, אשקלון וקרית גתשלום וכל הכבוד על האתר המדהים והחשוב הזה! אני רב... |
הרב יואב אוריאל |
|
יש לך שאלה בתנ"ך? רשום אותה כאן, וקבל בקרוב תשובה מצוות הרבנים
[שימו לב: הרבנים אינם עונים על שאלות של תלמידים המועתקות ממבחנים].
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
רבני האתר ישמחו להשקיע וללמד אצלכם תנ"ך במגוון נושאים וספרים.
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם כלשהו.
הירשם כאן לקבלת המייל השבועי בתנ"ך - חידה שבועית , פרשת שבוע, איך לומדים תנ"ך ועוד
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יפורסמו באתר, וכן לא יועברו לגורם .
מלא פרטיך ויחזרו אליך לקביעת חברותא בתנ"ך באזור מגוריך.
קביעת החברותות על ידי ארגון 'קרוב אלי'. לפרטים נוספים: 0585503344
הפרטים שתמלא יישארו חסויים ולא יועברו לגורם כלשהו, מלבד ארגון 'קרוב אלי'.
שלום וכל הכבוד על האתר המדהים והחשוב הזה!
אני רב באוגדה מסויימת. מפקד האוגדה ביקש ממני מקורות מן התנ"ך על האזור שבו אנו מוצבים כעת - אזור אשקלון, אשדוד וקריית גת.
האם תוכלו לערוך לי בקצרה אירועים חשובים בתנ"ך שהתקיימו באזור?
בראשית כ, טו: "וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ הִנֵּה אַרְצִי לְפָנֶיךָ בַּטּוֹב בְּעֵינֶיךָ שֵׁב..."
בראשית כא, כב: "וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ וּפִיכֹל שַׂר צְבָאוֹ אֶל אַבְרָהָם לֵאמֹר אֱלֹהִים עִמְּךָ בְּכֹל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה: וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בֵאלֹהִים הֵנָּה אִם תִּשְׁקֹר לִי וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי כַּחֶסֶד אֲשֶׁר עָשִׂיתִי עִמְּךָ תַּעֲשֶׂה עִמָּדִי וְעִם הָאָרֶץ אֲשֶׁר גַּרְתָּה בָּהּ: וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אָנֹכִי אִשָּׁבֵעַ".
אברהם אבינו הגיע בתור אדם פרטי לארץ ישראל. הוא התהלך בה וזכה לקשרים שונים עם גויי הארץ. אך אברהם חי מראש בתודעה של ודאות שהארץ שניתנה לו בידי בורא העולם שייכת לו. לכן הוא חש אחריות להילחם למען הצדק בארץ ישראל הוא ניהל לבדו קרבות אדירים מול ארבעה מלכים גדולים ששדדו את כל האזור, וניצח אותם. בעקבות זאת, עמי הארץ החלו לזהות ולהבין כי מדובר באיש שאיננו אדם פרטי, אלא המייסד של יישות ארוכת טווח ונצחית. כאשר ירד אברהם לארץ גרר (באיזור אשדוד ואשקלון) היתה זו הפעם הראשונה אז מופיעה תופעה שאין לה תקדים: מלך האזור מבקש מיוזמתו מאברהם (הנווד לכאורה) שיבטיח שנכדיו שיתבססו בארץ ישמרו אמונים לגויים היושבים באזור.
בראשית כו, יב-יג: "וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ ה': וַיִּגְדַּל הָאִישׁ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְגָדֵל עַד כִּי גָדַל מְאֹד".
החקלאות הראשונה בתולדות עם ישראל התקיימה באזור גרר. לאחר שאברהם אבינו עסק בנדודים וכיבושים, יצחק נקט מגמה הפוכה – התמסרות לאזור אחד, ויצירת קשר עמוק וארוך טווח איתו. גם כאשר פלשתים, העם שישב באיזור, התנכלו לו פעם אחר פעם, יצחק לא נכנע והראה לכל העולם כיצד ברכת האלוקים שורה על עם ישראל כשהם דבקים במסירות בארץ ישראל.
דברי הימים א ז, כ-כב: "וּבְנֵי אֶפְרַיִם... וַהֲרָגוּם אַנְשֵׁי גַת הַנּוֹלָדִים בָּאָרֶץ כִּי יָרְדוּ לָקַחַת אֶת מִקְנֵיהֶם:
לאחר ימי האבות, יעקב ובניו ירדו למצרים וארץ ישראל נותרה שוממה. אך הבנים של שבט אפרים (נכדו של יעקב אבינו) לא יכלו לסבול את הגעגועים שלהם לארץ ישראל. למרות שלא היה לכך תקדים של עבדים שהצליחו לצאת ממצרים, כל בניו של אפרים ברחו ממצרים ועלו לארץ ישראל. הדרך ממצרים לארץ ישראל עוברת ב'גת' (שעל שמה 'קרית גת' כיום). בגת התחוללה מלחמה קשה ונוראה, ושם הרגו הפלשתים את כולם.
אפרים אביהם התאבל על בניו הגיבורים במשך ימים רבים – "וַיִּתְאַבֵּל אֶפְרַיִם אֲבִיהֶם יָמִים רַבִּים וַיָּבֹאוּ אֶחָיו לְנַחֲמוֹ".
אך הוא לא התייאש! הוא הוליד משפחה חדשה, ובתו בנתה את כל אזור בית חורון: " וּבִתּוֹ שֶׁאֱרָה וַתִּבֶן אֶת בֵּית חוֹרוֹן הַתַּחְתּוֹן וְאֶת הָעֶלְיוֹן".
שופטים ג, לא: "וְאַחֲרָיו הָיָה שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת וַיַּךְ אֶת פְּלִשְׁתִּים שֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ בְּמַלְמַד הַבָּקָר וַיֹּשַׁע גַּם הוּא אֶת יִשְׂרָאֵל".
אחר שעם ישראל כבש את ארץ ישראל, החלה תקופה של התמודדות עם המובלעות שעוד נשארו עם אויבים. בתחילת תקופה זו מצא עצמו שמגר בן ענת לבד בשדה, ללא כלי נשק. בידיו היה רק מקל קוצני שבעזרתו מכווינים את הבהמה. אך שמגר לא היסס לרגע. הוא נלחם בהם לבדו והרג שש מאות איש. ההלם של הפלשתים היה כה גדול עד שבמשך זמן מה הם לא הוסיפו לעלות על ישראל.
שמואל א כז, ח: "וַיַּעַל דָּוִד וַאֲנָשָׁיו וַיִּפְשְׁטוּ אֶל הַגְּשׁוּרִי והגרזי וְהַגִּזְרִי וְהָעֲמָלֵקִי כִּי הֵנָּה יֹשְׁבוֹת הָאָרֶץ אֲשֶׁר מֵעוֹלָם בּוֹאֲךָ שׁוּרָה וְעַד אֶרֶץ מִצְרָיִם:
למשך תקופה מסויימת היו דוד ואנשיו בגלות באזור הדרום מערבי של הארץ, אשר היה אז בידי הפלשתים. למרות שדוד ואנשיו לא היו צבא, אלא מיליציה קטנה, הם ביצעו פשיטות קבועות והחלישו עוד ועוד את עמי האיזור שהיו אויבי ישראל מושבעים.
למרות שדוד נאלץ לגלות ונודה על ידי רוב עם ישראל, באותה התקופה עצמה הוא חירף את נפשו למען העם.
בעקבות מלחמות אלו, חטף דוד מכה קשה. כתגובה להן, ניצלו העמלקים את היעדרות דוד ואנשיו, ושרפו ובזזו את העיר שלהם - שמואל א ל, א-ב: " וַעֲמָלֵקִי פָשְׁטוּ אֶל נֶגֶב וְאֶל צִקְלַג וַיַּכּוּ אֶת צִקְלַג וַיִּשְׂרְפוּ אֹתָהּ בָּאֵשׁ: וַיִּשְׁבּוּ אֶת הַנָּשִׁים אֲשֶׁר בָּהּ מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל... וַיָּבֹא דָוִד וַאֲנָשָׁיו אֶל הָעִיר וְהִנֵּה שְׂרוּפָה בָּאֵשׁ וּנְשֵׁיהֶם וּבְנֵיהֶם וּבְנֹתֵיהֶם נִשְׁבּוּ: וַיִּשָּׂא דָוִד וְהָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ עַד אֲשֶׁר אֵין בָּהֶם כֹּחַ לִבְכּוֹת".
המשבר החמור הביא לזעם רב של אנשיו כלפיו, ודוד היה במצוקה חמורה – אפילו המעטים שהיו נאמנים לו רצו להרוג אותו באותה השעה - שמואל א ל, ו: " וַתֵּצֶר לְדָוִד מְאֹד כִּי אָמְרוּ הָעָם לְסָקְלוֹ כִּי מָרָה נֶפֶשׁ כָּל הָעָם אִישׁ עַל בנו בָּנָיו וְעַל בְּנֹתָיו" אך לא איש כדוד ירים ידים. מקור הביטחון שלו היה אמונתו באלוקים, והוא קיבל הבטחה משמים שיצליח להילחם בעמלקים – "וַיִּתְחַזֵּק דָּוִד בַּה' אֱלֹהָיו... וַיִּשְׁאַל דָּוִד בַּה' לֵאמֹר אֶרְדֹּף אַחֲרֵי הַגְּדוּד הַזֶּה הַאַשִּׂגֶנּוּ וַיֹּאמֶר לוֹ רְדֹף כִּי הַשֵּׂג תַּשִּׂיג וְהַצֵּל תַּצִּיל". דוד ניהל מרדף ארוך ומורכב, ואכן הצליח להכות את העמלקים, ולהשיב את הרכוש ואת השבויים.
בקרב זה קבע דוד עיקרון מלחמתי העומד לדורות – החשבת הג'ובניקים כחלק בלתי נפרד מן הקרב. אל מול טענות של הקרביים שרק להם מגיע חלק בשלל הניצחון, הודיע דוד כי מאז ולעולם הוא מכיר בתפקידם החשוב של תומכי הלחימה - שמואל א ל, כב-כה: " וַיַּעַן כָּל אִישׁ רָע וּבְלִיַּעַל מֵהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָלְכוּ עִם דָּוִד וַיֹּאמְרוּ יַעַן אֲשֶׁר לֹא הָלְכוּ עִמִּי לֹא נִתֵּן לָהֶם מֵהַשָּׁלָל אֲשֶׁר הִצַּלְנוּ כִּי אִם אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת בָּנָיו וְיִנְהֲגוּ וְיֵלֵכוּ: ס וַיֹּאמֶר דָּוִד לֹא תַעֲשׂוּ כֵן אֶחָי אֵת אֲשֶׁר נָתַן ה' לָנוּ וַיִּשְׁמֹר אֹתָנוּ וַיִּתֵּן אֶת הַגְּדוּד הַבָּא עָלֵינוּ בְּיָדֵנוּ: וּמִי יִשְׁמַע לָכֶם לַדָּבָר הַזֶּה כִּי כְּחֵלֶק הַיֹּרֵד בַּמִּלְחָמָה וּכְחֵלֶק הַיֹּשֵׁב עַל הַכֵּלִים יַחְדָּו יַחֲלֹקוּ: ס וַיְהִי מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה וַיְשִׂמֶהָ לְחֹק וּלְמִשְׁפָּט לְיִשְׂרָאֵל עַד הַיּוֹם הַזֶּה".
שמואל א יז, מד-מה: " וַיֹּאמֶר הַפְּלִשְׁתִּי אֶל דָּוִד לְכָה אֵלַי וְאֶתְּנָה אֶת בְּשָׂרְךָ לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְבֶהֱמַת הַשָּׂדֶה: ס וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַפְּלִשְׁתִּי אַתָּה בָּא אֵלַי בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן וְאָנֹכִי בָא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ".
שמואל ב כא: " וְיִשְׁבִּי בְנֹב אֲשֶׁר בִּילִידֵי הָרָפָה וּמִשְׁקַל קֵינוֹ שְׁלֹשׁ מֵאוֹת מִשְׁקַל נְחֹשֶׁת וְהוּא חָגוּר חֲדָשָׁה וַיֹּאמֶר לְהַכּוֹת אֶת דָּוִד: וַיַּעֲזָר לוֹ אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה וַיַּךְ אֶת הַפְּלִשְׁתִּי וַיְמִיתֵהוּ... וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַתְּהִי עוֹד הַמִּלְחָמָה בְּגוֹב עִם פְּלִשְׁתִּים אָז הִכָּה סִבְּכַי הַחֻשָׁתִי אֶת סַף אֲשֶׁר בִּילִדֵי הָרָפָה: פ וַתְּהִי עוֹד הַמִּלְחָמָה בְּגוֹב עִם פְּלִשְׁתִּים וַיַּךְ אֶלְחָנָן בֶּן יַעְרֵי אֹרְגִים בֵּית הַלַּחְמִי אֵת גָּלְיָת הַגִּתִּי וְעֵץ חֲנִיתוֹ כִּמְנוֹר אֹרְגִים: ס וַתְּהִי עוֹד מִלְחָמָה בְּגַת וַיְהִי אִישׁ מדין מָדוֹן וְאֶצְבְּעֹת יָדָיו וְאֶצְבְּעֹת רַגְלָיו שֵׁשׁ וָשֵׁשׁ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע מִסְפָּר וְגַם הוּא יֻלַּד לְהָרָפָה: וַיְחָרֵף אֶת יִשְׂרָאֵל וַיַּכֵּהוּ יְהוֹנָתָן בֶּן שמעי שִׁמְעָה אֲחִי דָוִד".
בחבל הארץ הדרום מערבי של ארץ ישראל הופיע באופן עקבי אומץ על אנושי של דוד המלך ואנשיו. באזור זה ישבו לאורך שנים דמויות מפלצתיות – אנשי ענק. היו אלו אנשים בעלי כח על אנושי. דוד ואנשיו ניצבו לקרבות חוזרים ונשנים מול הענקים הללו בזה אחר זה. אם היינו חושבים שהישראלים יפעילו כוחות גדולים מול הענקים הללו, מספר לנו התנ"ך כי היו אלו דווקא קרבות אחד על אחד. רק כך, ידעו היהודים, יראו כולם כיצד עוז הרוח מנצח את הכוחות האימתניים.