מידי שבוע, בקידוש בליל שבת, אנו מזכירים את יציאת מצרים במילים: "זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם". נשאלת השאלה, מדוע הנוסח שתיקנו חז"ל הוא "זֵכֶר לִיצִיאַת מִצְרָיִם", ולא "זכר ליציאה ממצרים"? הרי בני ישראל הם שיצאו ממצרים, ולא מצרים היא שיצאה?

שאלה נוספת עולה מדברי חז"ל, המלמדים ששמה של מצרים מעיד על מהותה: היא היתה "מיצר-ים", מקום הסגור מכל עבריו, ששום עבד לא יכול היה להימלט ממנו. אין ספק שיציאתם של שש מאות אלף איש היא נס בקנה מידה אדיר. לאור זאת, תמוה מדוע בני ישראל לא אמרו שירה כבר בט"ו בניסן, בעת היציאה? מדוע המתינו שבעה ימים, ופתחו בשירה רק לאחר טביעת המצרים בים?

אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה

כדי להבין את עומק הענין, נתבונן בחידושו של הגאון מוילנא על פסוק בספר דברים. משה רבנו פונה להקב"ה ואומר: "אַתָּה הַחִלּוֹתָ לְהַרְאוֹת אֶת עַבְדְּךָ אֶת גָּדְלְךָ וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה" (דברים ג,  כד). חז"ל דורשים שהמילים "אֶת גָּדְלְךָ" (גדולתך) רומזות לקריעת ים סוף, שבה נאמר "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָד הַגְּדֹלָה", בעוד המילים "יָדְךָ הַחֲזָקָה" רומזות ליציאת מצרים, שבה נאמר "כִּי בְּחֹזֶק יָד הוֹצִיאָנוּ ה'".

שואל הגר"א: מדוע התורה מקדימה את קריעת ים סוף ("גָּדְלְךָ") ליציאת מצרים ("יָדְךָ הַחֲזָקָה"),  בניגוד לסדר הכרונולוגי? ההקדמה מלמדת שקריעת ים סוף אינה רק 'המשך' ליציאה, אלא שבמהות היא האירוע המשמעותי והגדול יותר. מסקנתו שהתורה מעידה על עליונותו וחשיבותו של נס קריעת ים סוף, ולכן בוחרת להציב אותו בראש המעלה.

גאולה כתהליך של התהוות

מדוע, אם כן, לא אמרו שירה בט"ו בניסן כשיצאו ממצרים, אלא רק לאחר קריעת ים סוף? הירושלמי משיב: "גאולת מצרים שנייא היא, שהיא תחילת גאולתן" (מסכת פסחים פ"י ה"ו). גאולת מצרים היא ייחודית (שנייא), היא לא היתה אירוע חולף, אלא תהליך פנימי ששינה את זהותם של בני ישראל מאוסף עבדים לעם מאוחד. היציאה הפיזית ממצרים היתה רק "תחילת גאולתן". הגאולה לא היתה שלמה בעת יציאתם ממצרים עד שהוסר האיום המצרי באופן מוחלט, כשטבעו בים סוף.

סיפור יציאת מצרים נסוב סביב שני אירועים מיוחדים: היציאה הפיזית מגבולות מצרים בט"ו בניסן ומעמד קריעת ים סוף, שבוע ימים לאחר מכן. בעוד שהאירוע הראשון מציין את תחילת החירות הפיזית, השני מסמל את שיאה של הישועה. נראה כי רק על שפת הים הושלם המהפך התודעתי, המעבר הנפשי מעבדות פיזית לחירות אמיתית.

המחסום המנטלי - מעבדים בורחים לבני חורין

רבי משה בן יוסף טראני (המבי"ט) בספרו בית אלוקים (שער היסודות פרק לז) קושר רעיון זה למבנה חג הפסח עצמו, וכך כתב: "וימי פסח היו שבעה כי לא היתה יציאתם שלימה עד יום השביעי, שהוא יום קריעת ים סוף שראו ישראל את אויביהם מצרים מת על שפת הים, וכמו שאמר הנביא: 'כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות' (מיכה ז, טו), כי לא היה יום אחד יציאת מצרים, כ"א שבעה ימים עד שראו הנפלאות על הים, וכן יראם לעתיד". הגאולה היא תהליך בן שבעה ימים, שהושלם רק מול פני הים. היעדר השירה ביום הראשון לא היה מקרי, השחרור טרם הושלם.

את הפסוק "וַיּוֹשַׁע ה' בַּיּוֹם הַהוּא אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרָיִם" מבאר האבן עזרא באופן זה: "עתה היו ישראל נושעים מיד מצרים, כי עד עתה היה עליהם פחד המלך, וכתוב כי המצרים טבעו בים והים לא השליכם אל היבשה, כי כן כתוב 'תבלעמו ארץ' (טו, יב), על כן פירש 'וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים', שהיו ישראל על שפת הים וראו מצרים מת כאשר טבע". ומשלים את דבריו ספורנו,שכתב: "במיתת המסתוללים בם לשעבדם נשארו הם בני חורין, כי עד עת מותם היו ישראל כעבדים בורחים". רק במות המצרים נהיו בני ישראל בני חורין. ההבדל בין "עבד בורח" לבין "בן חורין" אינו תלוי רק במיקומו הגיאוגרפי של האדם, אלא בשאלה האם אדונו עדיין קיים ומהווה עליו איום.

חותם הגאולה

רבנו בחיי מסביר (בתחילת פרשת וארא) מדוע הלשון השלישית מארבע לשונות הגאולה, "וְגָאַלְתִּי", מיוחסת דווקא לקריעת ים סוף. הוא מציג עיקרון עמוק: "זהו שאמר: 'וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים', וזהו רמז לקריעת ים סוף שאז נחשבו גאולים, כי העבד היוצא מתחת יד האדון הקשה אשר מרר את חייו בכמה מיני שעבודין והוצרך לשלחו מאתו ולעשותו בן חורין על כרחו, עוד העבד ירא ומתפחד פן ירדוף אדוניו אחריו ואין הגאולה שלמה אצל העבד עד שיתברר במיתת האדון, וזהו שלא תמצא לשון גאולה ביציאת מצרים רק אחר אבדן המצרים, שנאמר (יד, כז) 'וינער ה' את מצרים בתוך הים' וסמיך ליה 'ויושע ה' ביום ההוא את ישראל', כי אז נחשבו גאולים ונושעים ואז היתה התשועה שלמה". עבד שיצא מיד אדון קשה תמיד יחשוש שמא האדון ירדוף אחריו. לכן המילה "גאולה" מופיעה בתורה בהקשר ליציאת מצרים רק לאחר אובדן המצרים בים. רק כשראו ישראל את מצרים מת על שפת הים, נעלם הפחד,  השתחררה התודעה, והם יכלו סוף סוף לומר שירה בלב שלם.

הבנה זו מעניקה משמעות חדשה ל"שבת שירה": זוהי אינה רק חגיגת נס, אלא הכרזה על השלמת הלידה של עם ישראל. זהו הרגע שבו הבריחה הפכה לישועה, והפחד התחלף באמונה נצחית.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.