"אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ שְׂאֵת אוֹ סַפַּחַת אוֹ בַהֶרֶת וְהָיָה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ לְנֶגַע צָרָעַת" הצרעת יותר מכל מכה ומחלה אחרת נקראת 'נגע'. לכן גם חז"ל משתמשים במילה 'נגע' לגבי צרעת בלי צורך לפרש שזו הכוונה כגון: "מראות נגעים שנים שהן ארבעה". מדוע הצרעת מתאימה במיוחד למושג 'נגע'?

הנגע הראשון בתורה פוגע בפרעה שלוקח את שרה: "וַיְנַגַּע ה' אֶת פַּרְעֹה נְגָעִים גְּדֹלִים וְאֶת בֵּיתוֹ עַל דְּבַר שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָֽם". חז"ל באחד הפירושים מפרשים שנגע זה היה צרעת ומשווים בין עונשו של פרעה לעונשו של אבימלך שגם הוא לקח את שרה: "שָׁמַעְנוּ בְּפַרְעֹה שֶׁלָּקָה בְּצָרַעַת, וַאֲבִימֶלֶךְ בְּעִצּוּר, מִנַּיִן לִתֵּן אֶת הָאָמוּר שֶׁל זֶה בָּזֶה וְשֶׁל זֶה בָּזֶה, תַּלְמוּד לוֹמַר עַל דְּבַר שָׂרָה, עַל דְּבַר, עַל דְּבַר, לִגְזֵרָה שָׁוָה". חז"ל מפרשים שהנגע היה מכוון באופן ישיר כדי למנוע מפרעה לגעת בשרה: "עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִינֵי שְׁחִין הֵם, וְאֵין לְךָ קָשֶׁה מִכֻּלָּם שֶׁהָאִשָּׁה רָעָה לוֹ אֶלָּא רָאתָן בִּלְבָד, וּבוֹ לָקָה פַּרְעֹה". וכן אצל אבימלך מפורש: "וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאֱלֹהִים בַּחֲלֹם... וָאֶחְשׂךְ גַּם אָנֹכִי אוֹתְךָ מֵחֲטוֹ לִי עַל כֵּן לֹא נְתַתִּיךָ לִנְגֹּעַ אֵלֶיהָ".

נראה שיש יחס בין ה'נגע' לבין ה'נגיעה'. הצרעת היא מחלת עור כלומר שהיא פוגעת בחלק החיצוני של הגוף שדרכו האדם נוגע במה שמחוץ לו. לכן הצרעת יותר מכל היא 'נגע'- כביכול משהו שבדרך כלל רחוק מן האדם התקרב יותר מדי ונגע בו והנגיעה ניכרת בעורו. הנגיעה השלילית של הצרעת מונעת מן המצורע את הנגיעה האסורה שתכנן. כלומר שישנה השגחה מיוחדת ששומרת על הגבולות הנגיעה בין אדם לחברו כדברי חז"ל: "אין אדם נוגע במוכן לחבירו... אפילו כמלא נימא". ואומנם טומאת הצרעת תלויה אפילו בנימא (שערה) אחת: "שְׁתֵּי שְׂעָרוֹת, עִקָּרָן מַשְׁחִיר וְרֹאשָׁן מַלְבִּין, טָהוֹר. עִקָּרָן מַלְבִּין וְרֹאשָׁן מַשְׁחִיר, טָמֵא".

ואכן ההיסטוריה של נגע הצרעת בתנ"ך מורה שהיא פוגעת במי שרצה לנגוע במה שלא שייך לו: "אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (לנחש): אַתָּה בִּקַּשְׁתָּ לַהֲרֹג אֶת הָאָדָם וְלִשָֹּׂא אֶת חַוָּה, וְאֵיבָה אָשִׁית בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה, הֱוֵי מַה שֶּׁבִּקֵּשׁ לֹא נִתַּן לוֹ, וּמַה שֶּׁבְּיָדוֹ נִטַּל מִמֶּנּוּ. וְכֵן מָצִינוּ בְּקַיִן וּבְקֹרַח וּבִלְעָם וּבְדוֹאֵג וַאֲחִיתֹפֶל וְגֵיחֲזִי וְאַבְשָׁלוֹם וּבַאֲדוֹנִיָּהוּ וּבְעֻזִּיָּהוּ וּבְהָמָן, מַה שֶׁבִּקְּשׁוּ לֹא נִתַּן לָהֶם, וּמַה שֶּׁבְּיָדָם נִטַּל מֵהֶם". מלבד גיחזי ועוזיהו שמפורש שלקו בצרעת חז"ל 'מדביקים' אותה לחלק גדול מהנזכרים במדרש: "אָרוּר אַתָּה (הנחש) מִכָּל הַבְּהֵמָה- אֵרֲרוֹ בְּצָרַעַת. הָלֵין סַלְעַיָא דְּבֵיהּ צָרַעַן אִינוּן (כתמי העור של הנחש הם צרעת)", "וַיָּשֶׂם ה' לְקַיִן אוֹת... אָמַר רַבִּי נְחֶמְיָה... מְלַמֵּד שֶׁהִזְרִיחַ לוֹ הַצָּרַעַת", "לא מת דואג עד... רב אשי אמר נצטרע", "אחיתופל ראה צרעת שזרחה לו על אמתו".

בדברי חז"ל החטא העיקרי שגורם לצרעת הוא לשון הרע והוא שפוגע במשה אהרון ומרים: "וְהִנֵּה יָדוֹ מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג"- 'אף באות זה רמז לו שלשון הרע סיפר באומרו לא יאמינו לי, לפיכך הלקהו בצרעת, כמו שלקתה מרים על לשון הרע', "ויחר אף ה' בם וילך"- מלמד שאף אהרן נצטרע'. האם לשון הרע שייך גם הוא לנושא הנגיעה?

העונש המרכזי של המצורע הוא הוצאתו מחוץ למחנה: "מה נשתנה משאר טמאים לישב בדד, הואיל והוא הבדיל בלשון הרע בין איש לאשתו ובין איש לרעהו, אף הוא יבדל". ניתן לומר שהאומר לשון הרע אינו מנסה לנגוע ולהשיג דבר לעצמו, אך הוא נוגע ביחסים שבין שני בני אדם אחרים וגם זה תחום ש'מוכן לחברו'.

כאמור, נראה שהצרעת נוצרת כאשר משהו 'נוגע' באדם. אפשר למצוא את הנגיעה הזו אצל איוב: "וַיַּעַן הַשָּׂטָן אֶת ה' וַיֹּאמַר... שְׁלַח נָא יָדְךָ וְגַע בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ אִם לֹא עַל פָּנֶיךָ יְבָרֲכֶךָּ... שְׁלַח נָא יָדְךָ וְגַע אֶל עַצְמוֹ וְאֶל בְּשָׂרוֹ". אמנם הנגע של איוב נקרא 'שחין רע' אך יש שפירשו שזו צרעת: "זאת תהיה תורת המצורע"- זהו שאומר הכתוב על איוב: "...כגללו לנצח יאבד, רואיו יאמרו אַיו" מה גללים הללו מזוהמים, אף הוא, המצורע, מזוהם...". נראה שהצרעת באה כאשר הקב"ה 'נוגע' באדם כלומר מתקרב אליו יותר מדי. כפי שהאדם צריך להמנע מלהתקרב ולגעת ב'מוכן לחברו' הוא צריך להמנע מלהתקרב ולגעת בתחום האלוקי שאינו ראוי לו.

שימו לב, על פי רוב במכשירים ניידים קובץ ה PDF יורד למכשיר ולא ניתן לצפייה ישירות מהדפדפן בעמוד זה.